Search Results

בעקבות המצב, הצוות שלנו בנה עבורכם מאגר פעילויות פשוטות ומרגיעות לילדים שניתן לבצע במרחב המוגן או בחוץ (בהתאם למצב) בתחומי עניין שונים, כך שכל משפחה תוכל למצוא לה את הפעילויות המתאימות לה. 1.פעילויות אומנותיות: א. בהשראת טכניקה שנקראת סקוויגל: שרבוט חופשי, אפשר בעיניים פתוחות או סגורות ואז מתוך מה שיצא לחפש דימוי, לפתח אותו, לצבוע. ככה נוצרות דמויות ובסוף אפשר גם להמציא סיפור. ניתן לשרבט בתורות ולחפש ביחד את הדימויים. מצורפות דוגמאות: הקרדיט לציורים האותנטיים לשובל קציר שרעבי המוכשרת מהצוות שלנו.       ב. סיפור ב-6 חלקים: חלקו את הדף לשישה חלקים מבלי לחתוך. בכל חלק תתואר תמונה אחת. 1. ציירו את הגיבור של הסיפור 2. ציירו מה המשימה שלו 3. ציירו מה המכשול שלו 4. ציירו מה/מי עוזר לו 5. ציירו כיצד הגיבור מתמודד עם המכשול 6. ציירו מה קרה בסוף   דוגמא:    הערה: פעילות א' וב' הן שתי פעילויות שונות.   2. תרגול יוגה: בהתאם למצב הרוח נבחר תנוחות שיותר אסופות ומכונסות או תנוחות פתוחות שמעודדות נשימה עמוקה. מצורפות מספר דוגמאות מתוך ערכות קלפי יוגה שפותחו במיוחד עבור ילדים אוטיסטים על ידי תמר אלביליה מהצוות שלנו. א. ב. ג .   ד.     3. פעילות גופנית כללית: א. משחק לחידוד ההקשבה תוך כדי תנועה – מגדירים שלושה חוקים. לדוגמא: שהמבוגר אומר "קטשופ" – הילדים עושים סקווט - כפיפת ברכיים ועולים (כמו לחצן של קטשופ). שהמבוגר אומר "גלידה" – הילדים מרימים ידיים למעלה כפות הידיים מחוברות ויוצרות צורת משולש כלפי מעלה ומבצעים סיבוב במקום. שהמבוגר אומר "סופרמן" – הילדים בעמידת שש ומרימים יד ורגל. אפשר לגוון ולבקש גם יד ורגל נגדית. המבוגר בתחילה מדגים מה אומרת כל הנחייה ואז מתחיל לומר את המילים לסירוגין בצורה מהירה. המטרה של הילד להספיק לבצע כמה שיותר צורות בדקה.   ניתן אחר כך להמציא צורות אחרות ביחד עם הילדים.   תרגול מצוין להעלאת הדופק, חידוד הקשב ושיפור הכושר הגופני.   ב. משחק מהירות תגובה. מפזרים 3 חפצים בחדר או בגינה בחוץ אם ניתן ובטיחותי. לדוגמא: כרית, בקבוק וכיסא. המבוגר קורא בשם החפץ ועל הילד לגעת בחפץ במהירות האפשרי. כך אחד אחרי השני למשך דקה. המטרה לגעת בכמה שיותר בדקה.   4. פעילויות המשלבות מוזיקה: א. ניתן לתלות על הקיר דף ציור גדול ולעודד ציור חופשי עם מדבקות אהובות (כמו גיבורי על או דינוזאורים), בליווי מוזיקה ותנועה – פעילות שמאפשרת ביטוי יצירתי, הפחתת מתח, חיזוק חגורת כתפיים ושילוב בין גוף לנפש. ב. שימו מוזיקה אהובה, בזמן שהמוזיקה מנגנת על הילדים לנוע בכל דרך שבא להם, ברגע שהמוזיקה מפסיקה, הם קופאים במקום. פעילויות אלו משלבים תנועה, מוזיקה וכיף ומסייעות בשחרור אנרגיה ושיפור המודעות הגופנית.   5. פעילויות תחושתיות: א. קופסת ההפתעות – החביאו לילדים חפצים שונים בתוך קופסת נעליים או קופסת דגנים ריקה ובקשו מהם לזהות מהו החפץ מבלי שהם רואים אותו. עליהם לזהות את החפץ דרך מישוש שלו וזיהוי המרקם והצורה שלו. ב. פינת השקט שלי – בחרו פינה קטנה בממד/מקלט וציידו אותה בכמה שמיכות וכריות רכות, אפשר להוסיף בובה מרגיעה, צעצוע רך אהוב, ספר או חפץ בעל מרקם נעים. פינה זו יכולה לשמש כמקום מפלט עבור הילד כשהוא מרגיש מוצף או זקוק להפוגה. המרחב המוכר והנעים עוזר לווסת את עצמו ולהירגע. מאחלים לכולם המשך ימים שקטים🙏 🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו – הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה  שלנו🟢

חג פורים מביא אתו שמחה, תחפושות, רעשנים והמון גירויים, מה שעלול להיות מאתגר במיוחד עבור ילדים אוטיסטים. חג פורים הוא חג מאוד מבלבל, אנשים פתאום לא נראים כמו בדרך כלל. יש להם אותו קול אבל צורה אחרת. יש המון שינויים וגירויים מה שעלול ליצור הצפה חושית. זה דורש הרבה כוחות להתמודדות. הנה כמה דגשים שיכולים לעזור להפוך את החג לחוויה נעימה ומותאמת יותר: 🎭 בחירת תחפושות ✔ התאמת התחפושת: בחרו תחפושת מחומרים נעימים ולא מגרים, ללא תגיות מציקות או אביזרים לא נוחים. ✔ לתת שליטה: אם הילדים לא רוצים להתחפש, אפשר לנסות פריט סמלי כמו כובע או חולצה עם דמות אהובה או ניתן גם לשלוח את התחפושת לגן/כיתה ואולי שם יסכים להתנסות.  ✔ התרגלות מוקדמת: נסו להכיר לילדים את התחפושת מראש, אפשר דרך משחק, מדידה הדרגתית או אפילו סיפור על התחפושת. 🔊 התמודדות עם רעש וגירויים ✔ אוזניות מסננות רעש 🎧 יכולות לעזור במקומות רועשים (הרעשנים, המסיבות). ✔ הכנה מראש: להראות תמונות או סרטונים של אירועי פורים ולתאר מה הולך לקרות. ✔ לתכנן יציאות: לזהות מראש מקום שקט שבו הילדים יוכלו לנוח אם ירגיש עומס חושי. 🗓 שגרה ותחושת שליטה ✔ ליצור לוח זמנים ברור: להסביר מראש מה צפוי לקרות ביום החג. ✔ בחירת פעילויות: לא חייבים להשתתף בהכול, אפשר לבחור מה שמתאים לילדים ולמשפחה. 🎁 משלוחי מנות בהתאמה אישית ✔ אם לילדים יש רגישויות לאוכל, אפשר להכין משלוח מנות עם חטיפים מותאמים או אפילו עם צעצועים קטנים במקום ממתקים. 💡 הכי חשוב, להיות קשובים לילדים ולצרכים שלהם! ללכת בקצב שלהם. לא חייבים להתחפש. חג פורים יכול להיות חוויה חיובית ומהנה אם דואגים מראש להתאמות הנכונות. אל תהססו לשנות, להתאים ולמצוא את הדרך שהכי טובה לילדים שלכם. פורים שמח ומותאם לכל אחד! 🎉 🟢 לכל העדכונים בתחום האוטיזם והאירועים מהמרכז שלנו – הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה  שלנו 🟢

האם אי פעם הרגשתם שאתם לכודים בתוך גוף שלא נשמע לכם, כשסביבכם מדברים אליכם כאילו אתם תינוקות?  עבור ילדים רבים עם קשיים תקשורתיים ומוטוריים, זוהי המציאות היומיומית. כשאנחנו פוגשים התנהגויות מאתגרות בבית, בכיתה ובחוץ: צעקות, מכות, התפרצויות ופגיעה עצמית, קל לנו להתמקד בכיבוי שריפות ובתגובה לאלימות. אבל מה אם נשנה את נקודת המבט ונהפוך לבלשים? הרבה מהנאמר בפוסט זה נשאב מתוך חוויותיהם של אוטיסטים לא מדברים שהצליחו להביע את תחושתיהם דרך הקלדה או כתיבה.   מודל הקרחון: מה מסתתר מתחת לפני השטח? התנהגות אלימה היא רק קצה הקרחון, מעל המים אנחנו רואים את המעשה, אך מתחתיהם מסתתר עולם שלם של תסכול: חוסר אונים ושליטה:  ילד שמרגיש שאין לו השפעה על המציאות שלו (מתי אוכלים, מה לומדים, מי נוגע בו, מתי מסיימים משהו) צובר תסכול שהופך לאלימות כדי להחזיר לעצמו את השליטה. העדר שפה:  דמיינו שאתם צמאים או שכואב לכם, ואין לכם שום דרך להגיד זאת. ללא כלים לתקשורת חליפית (תת"ח), התסכול הופך להתפרצות פיזית. הצפה חושית:  לפעמים האורות בוהקים מדי, רעש גרירת הכיסאות חזק מדי, או שמרקם האוכל מעורר דחייה. מטען מהבית או המסגרת החינוכית:  חשוב להכיר בכך שלא הכל בשליטתנו. ילד מגיע עם מצב רגשי מהבית או מהמסגרת החינוכית/הסעה (לילה ללא שינה, מתח משפחתי, היעדר צוות קבוע).   נקודת המוצא המוצעת כמפתח לשינוי בהתמודדות עם התנהגויות מאתגרות באוטיזם: הנחת מסוגלות כדאי לשקול לשנות את נקודת המוצא שלנו. הנחת מסוגלות מציעה להניח שהאדם מבין הכל. גם אם הגוף בוגד בהם, הם קולטים את המילים, המשמעות, הטון שלנו ואת היחס שלנו.  כאשר נתייחס לילדים כאל בני גילם הכרונולוגי ולא לפי רמת התפקוד הנראית לעין, רמת המתח שלהם עשוייה לרדת. במקום דפי צביעה לנער בן 17, נגיש לו חומרים שמכבדים את האינטליגנציה שלו, כמו מגזינים של נשיונל ג'יאוגרפיק או מוסיקה עכשווית. דמיינו שאתם כלואים בתוך גוף שלא נשמע לכם, ואנשים סביבכם מדברים אליכם כאל תינוקות, זהו מקור עצום לתסכול, כעס ואלימות.   איך עוברים למניעה של התנהגויות מאתגרות? כלים מעשיים כדי לייצר סביבה בטוחה ומכבדת, כדאי לאמץ מספר כלים: בדיקות רפואיות:   הקפדה על בדיקות שגרה של מוקדים אפשריים לכאב ואי נוחות: בדיקות שיניים, בדיקות חוסרים תזונתיים, מעקב אחרי עצירות, מעקב אחרי יובש בפה (עלול להיגרם מתרופות), עקיצות מגרדות ואלרגיות, אפשרויות לחרדה או פחדים. תצפית מעמיקה:   נסו לזהות ולבודד את הגורם המקדים להתנהגות המאתגרת, ואת התגובה כלפיה, בנוסף נסו לזהות את הגורם המקדים להתנהגות חיובית, כדי לגלות חוקיות ודפוסים. בהתאם למה שיתגלה, שקלו לשנות משהו במשוואה. בניית שגרה והטרמה: לוח זמנים חזותי.  מילים נאמרות ונעלמות, תמיכה חזותית מייצרת ביטחון ויציבות ולכן עשויה להפחית חרדה. כך הילד יודע מה צפוי לו, אפילו שהשגרה דומה. תמיכה חזותית עונה על הצורך לדעת מתי זה נגמר. סדר חזותי בתוך פעילות מומלץ גם הוא לילדים מסוימים. הטרמה.  הכנה לכל שינוי ומניעת הפתעות. ספרו לילד מה עומד לקרות: "עוד מעט מסיימים ל___ ועוברים ל____" שימוש בסיפורים חברתיים.  על פי כללים ברורים. הסיפור עם תמונות הילד, סובביו וסביבתו, מאפשר בהירות במצבים אפורים, מצבי שינוי, מצבים חדשים או מצבים בהם נדרשת התנהגות מסוימת. שימוש בתקשורת חליפית.  הצעת סמלים נגישים, לוח אותיות, הצעת הקלדה, פלט קולי עם מסר אחד. ג'סטה, התאמת אמצעי תקשורת לילד. חיפוש וחיפוש עד שנמצא. סביבה מווסתת חושית ופיזית: מומלץ להתייחס לכל החושים לדוגמא:   שמיעה, האם רועש מידי? מישהו צועק? רעש גרירת כסאות? ראיה, האורות בוהקים מידי? ניאון מהבהב? מגע, האם מרקם האוכל מגעיל? האם יש דרישה לגעת בחומרים לא נעימים? אולי אחרי מזון מסוים תמיד מתפרץ? אולי בכל פעם שאין שניצל מתפרץ? מה עושים? יצירת מרחב שקט עם פוף או וילון שהילד יוכל לגשת לפני שמאבד שליטה. הפסקות יזומות לצורך הליכות, קפיצות, חצר, התכנסות במקום קטן, עיטוף. שימוש בעזרים כגון אוזניות, משקפי שמש, נשכנים. התייחסות לטוב:  מתן חיזוקים שמעודדים התנהגות חיובית, מומלץ לא חיזוקים אכילים, לא חיזוקים ענקיים. תשומת לב חיובית, הילד אוהב עיתונים, תנו לו עיתון חדש. חיזוק תואם ומכבד גיל ועניין.   שאלון למחשבה (מבחן הנחת מסוגלות) בפעם הבאה שאתם ניצבים מול התנהגויות מאתגרות, שאלו את עצמכם: ➤ מבחן הטון והשפה : האם כשדיברתי אל הילד בזמן האירוע (או לפניו), השתמשתי בטון ובשפה שהייתי משתמש בהם עם נער בן גילו ללא מוגבלות, או שדיברתי אליו כאל תינוק? ➤ מבחן ה"למה": האם פירשתי את האלימות כהתנהגות רעה או שהוא עושה דווקא, או שניסיתי להבין מה הילד מנסה להגיד לי, ואין לו יכולת שפתית לבטא זאת? ➤ מבחן התוכן הלימודי : האם המשימה שהילד סירב לבצע (שהובילה להתפרצות) באמת מכבדת את האינטליגנציה שלו, או שהיא הייתה משעממת/ילדותית מדי עבורו? ➤ מבחן המרחב והמגע: האם כיבדתי את המרחב האישי שלו, או שחדרתי לבועה שלו (מגע, חיבוק, הזזת הכיסא שלו) מבלי לבקש רשות או להטרים עבורו את הצפוי? ➤ מבחן הקול: האם נתתי לו דרך חלופית (לוח אותיות, סמלים, הקלדה, חפצים) להביע את ההתנגדות שלו לפני שהיא הפכה לפיזית? אפשרות בחירת אוכל לפני הגשה לצלחת למשל. השאלון אינו פתרון קסם ועדיין יהיו שאלות ותסכולים רבים אבל הוא מציע שינוי בנקודת המבט.   זכרו: הילדים שלכם אולי לא יכולים לדבר, אבל הם מקשיבים לכל מילה. יש להם עולם פנימי עשיר שרק מחכה שנמצא את המפתח אליו. אל תוותרו עליו, הוא שם בפנים.     🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטצאפ השקטה  שלנו🟢

השבוע התקיים כנס בנושא היבטים רגשיים סביב אנקופרזיס (הצטאות), שנערך על ידי המרפאה הרגשית-התפתחותית במכון להתפתחות הילד בבית החולים שיבא, תל השומר. קשיי גמילה יכולים להתבטא בעצירות, אנקופרזיס, סרבנות אסלה ועוד.  קשיי גמילה אצל אוטיסטים יכולים להיות מאתגרים במיוחד.  בחרנו לשתף אתכם ב- 15 נקודות משמעותיות, שעלו בכנס בנוגע לתהליך גמילה של ילדיכם.   תהליך גמילה מחיתולים הוא פרויקט משפחתי , קשיים עשויים לצוץ בדרך, ויש דרכים לפתור אותן ולהעביר ילדים לעשיית צרכים באסלה, אך המסר החשוב מהילד להוריו הוא אנחנו יחד בזה ! התהליך יכול להיות מאתגר, דורשני, אינטנסיבי ומציף הרבה קשיים משפחתיים, אתם עמוסים כל כך, דאגו לתמיכה עבורכם.  ליווי ע"י אשת מקצוע, מהמסגרת החינוכית או מהמעגל הטיפולי האחר שלכם, חשוב מאוד מאוד. אתם זקוקים להכלה בתהליך הזה על מנת שתוכלו לעזור לילד לצלוח את השלב הזה אשר משפיע על איכות החיים המשפחתית שלכם. שיבוש בתהליך הגמילה היא בעיה מורכבת. ניתן להגדירה כבעיה פסיכולוגית, פיזיולוגית והתנהגותית. הטיפול בה צריך להיות יצירתי ולערב התייחסות לשלושת התחומים הללו לפחות. הילד שעובר תהליך גמילה, עובר מעולם הקטנים לעולם הגדולים, תהליך משמעותי לגדילה שלו, וליכולת שלו להיות בשליטה על אספקטים חשובים בחייו. הליווי ההורי, הסמכותי והמחבק, חשוב מאוד להצלחת התהליך. חשש הורי מלתסכל את הילד ולהיכנס לתהליך, משפיע בצורה לא חיובית. ברגע שהתקבלה ההחלטה, הורים, תמכו בילד בנחישות ורגישות. אתם יחד בזה. לאחרונה, חלה עליה משמעותית בישראל, במקרים בהם הילדים עושים פיפי באסלה באופן עצמאי, ואת הקקי עושים בבגדים או דורשים חיתול. הנתונים מראים שכך נוהג כמעט כל ילד רביעי. אתם לא לבד, ויש מה לעשות כדי לעזור.  סיבות רבות יכולות להיות למצבי קושי בגמילה.  כאשר אין סיבות רפואיות , ולפעמים במקביל אליהן,  נמצא קשר בין קשיי גמילה לילדים עם קשיי פרידה באופן כללי, לילדים ש'מענישים' הורים על מקרים של מילואים ממושכים והיעדרות הורה או מעבר דירה. באוטיסטים מאוד נפוץ מקרה ואפילו אחד בלבד, של יציאה כואבת עקב עצירות או קקי קשה מאוד, או מקרה בו ילד ישב בשירותים והפריעו לו, נכנסו למשל ילדים אחרים מהגן, שעלולים לשבש או לעכב את תהליך הגמילה.  לעיתים נמצא גם קשר בין פגיעה מינית שעבר אחד ההורים  לקושי בגמילה של הילדים. חשוב לנסות ולזהות את הסיבה לקושי בגמילה, אך לאחר שעשינו זאת, האירוע עצמו אינו רלוונטי יותר לתהליך הגמילה עצמו. אנקופרזיס ואוטיזם . חלק ממאפייני האוטיזם, קושי בגמישות מחשבתית, קושי בשינויים והצמדות לשגרות וטקסים מוכרים, העדר דיבור, רגישות חושית גבוהה או נמוכה לריחות רעשים ותחושות, מקשה על תהליך הגמילה, בפרט בהקשר לעצירות ולמעבר מקקי בחיתול לקקי באסלה. יש להתייחס לדברים אלו כאשר בונים תוכנית גמילה אישית לילד/ה. בנוסף, מאחר ויש קושי בזיהוי תחושות פנימיות, ופעמים רבות תחושות פנימיות מורגשות בצורה שונה מאיך שמרגישים אותן נוירוטיפיקלים, ביטויים התנהגותיים לתחושות של עצירות, כאב, גזים, נפיחות בבטן או צורך להתרוקן, יופיעו אצל ילד אוטיסט כהשמעת קולות מוגברת, יותר קפיציות, התמתחות גוף בצורות שונות. ביטויים אלו לא יובנו על ידי הסביבה בהקשר הנכון ולכן לפעמים יתפספסו דברים בתהליך.  בנוסף, מחקרים מראים שהבעיה אינה נפתרת עם הגיל. יש צורך לטפל בקשיי גמילה. ההמלצה היא לגשת לנושא מוקדם ככל האפשר, עם ההבנה שהתהליך לא מתבצע בדרך אינטואיטיבית שגרתית.   אפשר לשחק בקקי! משחקים ייעודיים מצויים בשוק, אפשר וכדאי להקליל את התהליך באמצעות משחקים מצחיקים דרכם אפשר 'לדוג קקי', לקלוע קקי לאסלה, להסיע קקי ולעצור אותו כמו אוטו עם שלט.  עצירות , לא רק מה שחשבתם. גם ילד שעושה בכל יום קקי, יכול לסבול מעצירות. גם ילד שבורח לו בתחתונים כמה פעמים ביום יכול לסבול מעצירות. גם ילד משלשל יכול לסבול מעצירות. עצירות היא אחד הגורמים המרכזיים לקושי, ויש מה לעשות. צריך לזהות מה בדיוק קורה אצל כל ילד.  יש סולם קקי! סולם בריסטול הוא מדד רפואי מקצועי שמסייע באבחון המצב והתאמת הפתרון. חשוב להסתכל על הקקי, וכן, לפעמים נבקש מכם לצלם אותו. תרופות כגון נורמלקס ואחרות, אינן גורמות להתמכרות. השימוש בתרופות מסייע לתהליך, אינו ממכר ואינו מסוכן. הוא עוזר.  נכון, אם הבעיה לא נפתרת והשימוש בתרופה יפסק, העצירות תחזור, אך זו לא התמכרות של הגוף.  התאמת תרופה צריכה להיעשות על ידי איש מקצוע.  הנה משהו תזונתי מעניין. קחו בננה ירוקה מאוד. עם קליפה. בשלו במים כ-10 דקות עד שהיא רכה מאוד. קלפו את הקליפה, וטחנו בבלנדר. המסה שנוצרת, חסרת טעם וריח. קררו אותה לגמרי, ניתן להקפיא בתבנית קרח בכמות קטנה של כפית. לאחר שקר או קפוא, ניתן להוסיף כפית לשייק, מעדן, יוגורט, רוטב פסטה. לא לחמם מחדש. מדובר בעמילן עמיד סוג 3 שנמצא במחקר כפרביוטיקה עוצמתית, ויכול ממש לשלשל, כדאי לנסות לטיפול בעצירות. בהדרגה אם יש צורך, ניתן להעלות עד כף גם 2 קיווי ביום נחשב כבעל השפעה על היציאות. חשוב לציין שתוספות אלו אינן מתאימות לשימוש בשלב הראשון של הטיפול, יש להרגיל את המעי לשינויים ולא להעמיס עליו. התוספות בהדרגה ובהתייעצות עם איש מקצוע. עזרים חזותיים : סמלים, סיפור חברתי אישי, טבלאות מעקב, מחזקים שונים, מאוד מאוד מסייעים בהמחשת התהליך. אימונים גופניים  שונים, משחקים מוטוריים, תנוחות יוגה, שימוש באביזרים, תומכים ומקדמים גם הם. כל אחד תומך בתחום אחר. נותן תמיכה נפשית, חזותית, גופנית. לבעיה פסיכולוגית, פיזיולוגית, התנהגותית נציע פתרון יצירתי ודינמי. רופא הילדים הוא התחנה הראשונה. באם הייתה עצירות בשבועיים הראשונים לחיים, קושי בהעברת מקוניום, דווחו לו. במידה ויש צורך, ישנם רופאי גסטרו מומחים לתנועתיות מעי, וישנן בדיקות חשובות שניתן לבצע על מנת לשלול מצבים מסוימים. במידה ונאמר לכם שלילד יש 'עצירות פונקציונליות' אין פירוש הדבר שאין מה לעשות.  יש מה לעשות, והרבה! לסיכום: עצמאות בשירותים היא אחד מהמאפיינים שמשפיעים הכי הרבה על איכות חיים של ילד, של בוגר ושל משפחה. ילדים אוטיסטים הזקוקים לרמות תמיכה שונות יכולים להיגמל מטיטולים! מהנסיון שלנו, ילדים רבים מסוגלים להרבה יותר ממה שאנחנו מניחים וממה שהם מסוגלים ליזום בעצמם ברגע זה. אם נצא מתוך הנחת מסוגלות שלהם, ונתווה להם את הדרך, ההצלחה תגיע.   🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטצאפ השקטה  שלנו🟢

המוח שלנו מקבל מידע משמונה חושים, ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, פרופריוספציה (תחושת מיקום הגוף בחלל), שיווי משקל ואינטרוספציה. אינטרוספציה הוא חוש שפחות מוכר, מדובר ונחקר. מאמר מרתק חדש סוקר בצורה מעמיקה את האינטרוספציה והקשר לאוטיזם ומספק קווים מנחים והמלצות להתמודדות עם קשיים באינטרוספציה. מהי אינטרוספציה (Interoception)? דמיינו שלגוף יש מערכת התראות פנימית שאומרת לנו: "אני רעב", "קר לי", "הלב שלי דופק מהר כי אני נלחץ". המערכת הזו נקראת אינטרוספציה. אצל הרבה אנשים אוטיסטים, מערכת ההתראות הזו עובדת קצת אחרת: לפעמים הם לא מרגישים את האות (למשל, הם לא מרגישים צמא עד שהם ממש מיובשים). לפעמים הם מרגישים אותו חזק מדי . למשל, דופק רגיל מרגיש להם כמו דפיקות לב חזקות ומפחידות. אינטרוספציה, מוגדרת כיכולת לחוש, לפרש ולשלב אותות פנימיים מן הגוף (לב, ריאה, מערכת עיכול, כאב, טמפרטורה, מערכת חיסון והורמונים) והיא בסיס לתחושת עצמי, לרגשות ולניהול עצמאי של צרכים יומיומיים.​ היכולת והזכות לקבל החלטות עצמאיות על הגוף, עלולות להיפגע לעיתים קרובות אצל אוטיסטים, דרך הבדלים אינטרוספטיביים שמקשים להגיב בזמן לצרכים גופניים.​ עדויות של אוטיסטים מתארות קשיים יומיומיים בזיהוי תחושות כגון צמא, צורך בשירותים, מחלה או כאב, שמונעים פיתוח יכולות חיוניות לחיים עצמאיים ומספקים.​ ממצאי המחקרים הנוכחיים הקיימים והבעיות בהם רוב המחקר עד היום התבסס על השוואות בין קבוצות באמצעות מטלות ושאלונים שפותחו לאוכלוסיות לא אוטיסטיות, ומתייחס לכל סטייה מן הנורמה הלא אוטיסטית כליקוי, למרות שאין הגדרה ברורה מהי אינטרוספציה אופטימלית, וללא קישור חזק לתפקוד בחיי היום יום.​ המורכבות והביקורת שיש במדידת אינטרוספציה ניתנת להדגמה במטלות אובייקטיביות, למשל באינטרוספציה של הלב. נהוג לבדוק שני מצבים: 1. ספירת פעימות הלב. המשתתף מתבקש להקשיב ללב ולספור בשקט כמה פעימות הוא מרגיש בפרקי זמן קצרים (למשל 25, 35, 45 שניות), בלי למשש דופק ביד או בצוואר.  במקביל נמדד דופק אמיתי באמצעות מד ECG או חיישן דופק, ואז מחשבים עד כמה הספירה הסובייקטיבית קרובה למספר הפעימות בפועל, זה מדד של דיוק אינטרוספטיבי לפי ההגדרה הקלאסית. 2.  מטלות הבחנה סינכרונית. למשתתף מושמע צליל (ביפ) בזמן אמת, ומטרת המטלה היא לשפוט האם הצליל מסונכרן עם הדופק שלו או לא.  לדוגמה: סדרות קצרות של ביפים שניתנות או סמוך מאוד למופע כל פעימת לב (סינכרוני) או בהשהיה מסוימת (א-סינכרוני). אחרי כל סדרה הנבדק עונה אם הצליל היה עם הלב או מחוץ לקצב. כך בודקים את היכולת לזהות קשר בין אות פנימי (פעימת לב) לגירוי חיצוני (צליל-ביפ), ועד כמה האדם מרגיש את הדופק ברזולוציה של הבחנות סינכרון/אי-סינכרון. אוטיסטים לעיתים קרובות מזהים פחות פעימות לב במטלת ספירת פעימות, אך במטלות הבחנה (סינכרון צליל–פעימות לב) הם לעיתים קרובות דומים ללא אוטיסטים.​   בשאלוני דיווח עצמי נראית תמונה מורכבת: אוטיסטים עשויים לדווח על תשומת לב גבוהה לגוף בשאלונים המודדים ערנות יתר וחרדה, אך על תשומת לב נמוכה יותר בשאלונים שמודדים תחושת ביטחון בגוף, כלומר יותר תשומת לב לתחושות הפנימיות אינה בהכרח אינטרוספציה מסתגלת, כזו שמשפרת התפקוד היומיומי.​ מעט מאוד כלי מדידה פותחו מלכתחילה עבור אוטיסטים, אך בכלים שכן פותחו, רואים טווח רחב של חוויות, כולל תת או יתר מודעות לאותות שונים, מה שמראה שמודלים פשוטים של יותר/פחות אינם מספקים.​ היבטים מוזנחים של אינטרוספציה באוטיזם ההתמקדות הנרחבת בלב מסתירה כנראה תחומים חשובים יותר כמו מערכת העיכול, הפרעות רקמת חיבור, כאב, מחזור, מערכות חיסון והורמונים, תחומים שבהם שכיחות הקשיים אצל אוטיסטים גבוהה, והם קשורים מאוד לתפקודי יומיום כמו שירותים, תזונה ושתיה.​ מחלות כרוניות הגורמות לכאב ואי נוחות עשויות להוביל להורדת רמת האותות מאזורים אלו, והדבר יוצר השלכות רחבות על התפקוד, למשל חוסר מודעות לעצירות, לכאב או לשובע עד לשלב מאוחר.​ תחלואה נלווית נוירו התפתחותית, ADHD, הפרעות ויסות סנסורי, טיקים, DCD (הפרעת קואורדינציה התפתחותית) ועוד, קשורה גם היא לשונות אינטרוספטיבית, אך כמעט שאינה נלקחת בחשבון בניתוח הפרופיל האוטיסטי.​ אלקסיתימיה ואינטרוספציה באוטיזם לפעמים הבעיה היא לא בתחושה עצמה, אלא בתרגום. אלקסיתימיה, מתאר מצב שבו אדם מתקשה בעיבוד, זיהוי ותיאור מילולי של רגשות. הילד מרגיש משהו בבטן, אבל הוא לא יודע להגיד אם זה רעב, אם צריך להתרוקן, פרפרים מהתרגשות או כאב בטן של פחד. בגלל שהם לא יודעים לתת לזה שם, הרבה פעמים זה מתפרץ החוצה כחוסר שקט, בכי או צרכים בבגדים, פשוט כי הם מוצפים בתחושה שהם לא מבינים. איך זה קשור לאוטיזם? בעבר חשבו שזה חלק בלתי נפרד מאוטיזם, אבל היום מבינים שזה לא תמיד כך: בערך חצי מהאנשים האוטיסטים חווים את הקושי הזה בזיהוי רגשות (אלקסיתימיה). עבור ילדים רבים, הקושי הוא בכלל מילולי, המטלות שנותנים להם כדי לבדוק את התחושות שלהם דורשות מהם לדבר ולהסביר, וזה כשלעצמו אתגר. מה אפשר לעשות בבית? במקום לחכות שהילד יגיד "אני צמא" או "אני לחוץ", אנחנו יכולים לעזור לו לחבר בין סימנים חיצוניים לתחושה פנימית: "אני רואה שהשפתיים שלך קצת יבשות, אולי הגוף שלך מאותת שהוא צמא?" "הלב שלך דופק מהר עכשיו, זה קורה לפעמים כשאנחנו מתרגשים או קצת חוששים". שימוש בלוחות רגשות או מדחום עוצמת תחושה יכול לעזור להם להראות לנו מה הם מרגישים בלי להזדקק למילים מורכבות.   ייתכן גם שאלקסיתימיה, כקושי במתן ביטוי מילולי למצבים פנימיים, מסבירה חלק ניכר מהשונות במטלות אינטרוספטיביות סטנדרטיות, שכן המטלות עצמן דורשות מהמשתתפים לתאר מילולית את מצביהם הפנימיים (האינטרוספטיביים). עם זאת, השאלה האם פירוש הדבר שאוטיזם אינו קשור לשונות באינטרוספציה טרם הוכחה באופן חד משמעי.                                                                                                   בחינת המובחנות של מושגים אלו, ואופן הקשר שלהם לאינטרוספציה, היא שאלת מפתח למחקר עתידי. מונוטרופיזם ואינטרוספציה באוטיזם מונוטרופיזם, תאוריה שפותחה על ידי אוטיסטים, מתארת נטייה להתמקדות קשבית צרה ואינטנסיבית, כך שגירויים אחרים, כולל אותות מן הגוף, לא מצליחים לחדור כאשר תשומת הלב שקועה בתחום עניין.​ לפי גישה זו, קשיים אינטרוספטיביים רבים נובעים לא מהיעדר אותות אלא מהפחתת הנגישות אליהם בזמן שהקשב מופנה למשהו אחר. דיווחים של אוטיסטים על שקיעה בפעילות עד כדי שכחה של אכילה, שתייה, שירותים, שינה ושינוי תנוחה מדגימים היטב את המנגנון הזה.​ מודל המונוטרופיזם מנבא שונות תוך אישית משמעותית: במצבים שבהם מעודדים תשומת לב לגוף, למשל במטלה שקטה במעבדה, הביצוע יכול להראות טיפוסי. בעוד שבמצבי מעורבות גבוהה בפעולה, שיש גירויים רבים, המודעות הגופנית צונחת, מה שעשוי להסביר חלק מהסתירות בממצאי המחקר.​ קשרים לוויסות רגשי, בריאות ומיניות אינטרוספציה מוצגת כבסיס לוויסות רגשי: זיהוי שינוי פנימי, שילובו עם הקשר, גיוס תגובה (אוטונומית, הורמונלית, התנהגותית) ומעקב אחריה. אצל אוטיסטים קיימים כנראה הבדלים במספר שלבים בשרשרת זו, כאשר כאב, עייפות וצרכים לא מסופקים מחלישים עוד יותר את יכולת הוויסות.​ קשיי אינטרוספציה עשויים לתרום ל: מלטדאונים (Meltdown - זהו מצב של איבוד שליטה זמני בגלל הצפה. יתבטא בבכי, צעקות ועוד). שאטדאונים (Shutdown - במקום להתפרץ, הגוף פשוט מכבה את האורות כדי להגן על עצמו מהצפה). והתנהגות פגיעה עצמית. גם דרך החמצת סימני אזהרה מוקדמים וגם דרך הגברת המצוקה הגופנית.                כך שתנועה, חיפוש, לחץ או פגיעה עצמית יכולים להיות ניסיונות לוויסות או לתקשורת על כאב. ​ אינטרוספציה חיונית גם לזיהוי ולטיפול במחלות רפואיות, על רקע שיעורים גבוהים של מחלות כרוניות, תוחלת חיים מקוצרת ותמותה מוגברת באוטיזם.                           אוטיסטים מדווחים על ספקות לגבי מתי לפנות לטיפול ועל קושי לתאר את תחושות הגוף מול אנשי מקצוע.​ מיניות מוצגת כתחום אינטרוספטיבי נוסף: למרות שאוטיסטים מתארים צרכים ורצונות דומים ללא אוטיסטים, מחקרים מצביעים על רווחה מינית נמוכה יותר, יותר בדידות ופחות קשרים אינטימיים. דיווחים איכותניים כוללים קושי לזהות תשוקה מינית ותחושות גניטליות, מה שמצביע על תרומה אינטרוספטיבית שטרם נבחנה לעומק.​   ביקורת על מדידה ונרמול טווחי נורמה באינטרוספציה אינם מוגדרים היטב אפילו באוכלוסיות לא אוטיסטיות, ורבים כלל אינם חשים את הדופק בתנאי מעבדה, לכן קשה לפרש הבדלי ממוצע כליקוי ברור.​ החוקרים שואלים האם בכלל קיימת אינטרוספציה אופטימלית אחידה, או שמדובר באיזון אינדיבידואלי התלוי הקשר, היסטוריה גופנית וצורכי האדם.                                      למשל, אצל אדם עם כאב כרוני הפחתת חלק מן האותות עשויה להיות מסתגלת ויעילה לתפקוד טוב יותר. ​ הכלים הקיימים כמעט שאינם מודדים את תחומי האינטרוספציה שאוטיסטים עצמם מזהים כמשמעותיים (כמו צמא, שירותים, גילוי מוקדם של מחלה), ולכן תרומתם לשיפור איכות החיים מוגבלת.​ אסטרטגיות תמיכה ומשמעויות קליניות חלק מהטיפולים הקיימים מכוונים לצמצם התנהגויות אוטיסטיות נראות לעין, כאשר לעיתים דווקא חיזוק אוטונומיה גופנית עשוי להיות מתאים יותר.                                                                                         המחברים טוענים שהתערבויות אינטרוספטיביות צריכות להיות מונחות-קהילה, מותאמות אישית, ולכוון לשיפור פירוש ושימוש באותות הגוף, לא רק להגברת תשומת הלב אליהם.​ הם מזהירים שהגברת מודעות גופנית (במיוחד ללב) עלולה להחריף חרדה אם אינה מלווה בהקניה של דרכי הבנה והקשר, כפי שנראה באוכלוסיות חרדתיות אחרות עם דריכות גופנית גבוהה.​ דוגמא פרקטית בנושא שתייה   לאוטיסטים המתקשים לזהות את תחושת הצמא שלהם, לעיתים ניתנת הנחיה לשתות במרווחי זמן קבועים, לפי שעון או טיימר, כדי למנוע התייבשות. בעוד שאסטרטגיה זו מבטיחה צריכת נוזלים מספקת, היא כמעט ואינה תורמת לשיפור האינטרוספציה, היכולת לקלוט ולפרש אותות מהגוף. אסטרטגיה חלופית שניתן להציע, התומכת בשיפור מיומנויות אינטרוספטיביות, תעודד לאורך זמן יצירת קשרים בין האותות הגופניים לבין המשמעות שלהם.                                                      במקרה של צמא, נוכל להנחות את האדם לעקוב אחר צבע השתן או הריח שלו, ולשים לב לתחושות הגוף (למשל: יובש בפה, בשפתיים או בגרון, כאב ראש, סחרחורת או איטיות וחוסר אנרגיה). המטרה היא שעם הזמן, האדם יתחיל לקשר בין צבע שתן כהה יותר או ריח שתן חזק יותר לבין הופעתן של תחושות גופניות מסוימות או החרפתן. בסופו של דבר, גם תחושות עדינות עשויות לעודד שתייה מבלי שיהיה צורך בניטור ישיר של השתן. יש מנטרה נחמדה: "פיפי שקוף בריא לגוף, פיפי צהוב לא כל כך טוב וצריך לשתות." לסיכום עקב השונות החושית, האוטיסטים שכן מדווחים על מיחושים גופניים נדחים פעמים רבות ע"י הסביבה. תחושת קור והתלבשות בבגדים ארוכים, תיפסל ע"י הסביבה לאור פרשנות נוירוטיפיקלית, עכשיו לא קר. תלונות על כאב גב עשויות להיות מבוטלות אחרי בדיקה שטחית, כ"אין כלום בגב", בעוד שהאוטיסט מרגיש כאב שמקורו בבטן בצורה שונה, ולא יודע להסביר זאת כראוי ולכן לא יטופל כראוי. לכן גם כשהם מרגישים משהו ומדווחים, הם נתקלים בביטול ולכן מפסיקים לדווח או מתוסכלים ומקבלים מסר שהתחושות שלהם מוטעות. המסר הוא להאמין לאוטיסט שכן מדווח לתשאל ולבדוק בצורה רחבה יותר.     למקורות: Palser, E. R., Lawson, W. B., Goodall, E., & Pellicano, E. Interoception in Autism, Pitfalls, and Promise: A Participatory Research Perspective.  Autism in Adulthood , 25739581251414545.‏  https://doi.org/10.1177/25739581251414545   🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטצאפ השקטה  שלנו🟢

עבור ילדים רבים, ובעיקר אוטיסטים, העולם בכלל והעולם חברתי בפרט יכול להרגיש ומבלבל ולא ברור. סיטואציות יומיומיות שנראות לנו מובנות מאליהן, טומנות בחובן מידע חברתי קריטי שאינו נאמר במפורש. כאן נכנסים לתמונה הסיפורים החברתיים, כלי עזר משמעותי בחינוך ובטיפול, שנועד להפוך את העולם לצפוי, מובן ובטוח יותר. מהו סיפור חברתי? הכלי פותח בשנת 1991 על ידי קרול גריי, מורה שזיהתה שתלמידיה "מפספסים" רמזים חברתיים וזקוקים להנגשה של הסיטואציות היומיומיות. המטרה היא הבנת נקודת המבט של הפרט, הפחתת חרדה ומתן ידע מוקדם על הצפוי ועל המקובל בסיטואציה מסוימת. סיפור חברתי הוא לא הוראות הפעלה או כלי לשליטה ושינוי התנהגות, לא מכתיבים רגשות או דורשים ציות, אלא מתמקדים בשיקוף ובמתן כלים. הסיפור מכיל תמונות אמיתיות של הילד וסביבתו ומשמש ככלי עזר לפתרון תקיעויות, הפחתת חרדה ומתן לגיטימציה לשונות. בנוסף, הוא משמש למתן ידע מוקדם לאדם על הצפוי לו, על המקובל ועל מה ניתן לעשות בנושא. גם על דברים בהם השליטה וההחלטה אינם של הילד. המסר המרכזי: הסיפור נועד להפוך את העולם לצפוי ומובן יותר עבור התלמיד, מתוך כבוד מלא לחוויה הסובייקטיבית שלו. ולהציע דרכי התמודדות שיאפשרו לו חוויה מרגיעה ונסבלת יותר.   סיפורים חברתיים ואוטיזם למה זה עובד? הנגשה ויזואלית:   מילים שומעים ואז הן נעלמות, אך התמונות נשארות ומסייעות בעיבוד המידע. הטרמה להפחתת חרדה: חוסר ודאות מייצר חרדה, הסיפור מייצר סדר וודאות. עיבוד בזמן רגיעה:   הלמידה מתרחשת כאשר הילד פנוי רגשית, ולא בזמן משבר. תיקוף: הילד מרגיש שרואים את הקושי שלו ונותנים לו לגיטימציה.   סיפור חברתי ואוטיזם - דוגמאות אחת הטעויות הנפוצות היא כתיבת סיפור שמנסה לכפות או להכתיב רגשות לילד. סיפור כזה עלול לגרום לילד להתנתק מעצמו כדי לרצות את הסביבה. להלן ניתוח של דוגמה בעייתית מול הגישה המכבדת והמנגישה: "דנה הלכה לרופא שיניים ולמרות שהיא פחדה מאוד היא התגברה ולא בכתה. דנה ישבה יפה על הכיסא. זה לא היה כל כך נעים לדנה, אבל זה לא כאב. בסוף אמא קנתה לה מתנה." מה כתוב בסיפור?   למה זה בעייתי?   פרשנות אפשרית עבור התלמיד איך כדאי לכתוב "התגברה ולא בכתה"   דיכוי רגשי   לומדת שהבעת כאב/פחד היא כישלון.   "זה בסדר לפחד או לבכות. לפעמים כשמשהו לא נעים, הגוף שלנו מגיב כך." "זה לא כאב"   חוסר אמינות Gaslighting   מתעלם משונות חושית; מערער אמון במבוגר.   "לפעמים הטיפול יכול להרגיש לא נעים או כואב. אני יכולה לבקש הפסקה אם אצטרך." "ישבה יפה"   דרישה לצייתנות/אילוף   דגש על נראות חיצונית במקום על רווחה פנימית.   "אני מנסה לשבת בשקט כדי שהרופא יוכל לסיים מהר. אני יכולה להחזיק כדור לחיצה בכיסא." "קנו לה מתנה"   שוחד וחיזוק חיצוני   הופך קושי רגשי לעסקה מניפולטיבית. "כשהטיפול יסתיים, נלך הביתה"   עקרונות המבנה המומלץ כדי שהסיפור יהיה אפקטיבי, עליו לשלב מספר סוגי משפטים: ●        משפטים תיאוריים: עובדות אובייקטיביות (מי, מה, איפה). ●        משפטים פרספקטיביים:  מה אחרים חושבים או מרגישים (מבלי לנחש את מחשבות התלמיד!). ●        משפטים מנחים:  הצעות לדרכי פעולה ("אני יכול לנסות..."). ●        משפטים מאשרים: חיזוק הערך המרכזי ("זה בסדר לנוח כשמרגישים עומס"). בואו נמחיש זאת באמצעות דוגמאות מתוך סיפור חברתי שמטרתו לתווך לילד את העובדה שאבא יוצא למילואים: משפטים תיאוריים: משפטים פרספקטיביים: משפטים מנחים: משפטים מאשרים:   כדאי לזכור שסיפורים חברתיים ניתנים להתאמה הן לאירועי חיים משמעותיים והן לסיטואציות יומיומיות ופשוטות. ניתן להשתמש בהם בכל שלב התפתחותי, בהתאם לגיל וליכולות של הילד. אין דרך אחת נכונה לכתוב סיפור חברתי, המטרה היא לבנות סיפור אישי, שמותאם לילד שלכם, לעולם שלו ולצורך הספציפי שהוא מתמודד אתו. איך נדע אם הסיפור הוא טוב? הצלחה של סיפור חברתי לא נמדדת במידת השקט שקיבלנו מהילד/נער, אלא במידה שבה רמת החרדה שלו ירדה. כשהעולם הופך לצפוי יותר, הצורך בביטויי קושי, התנגדות או הימנעות פוחת באופן טבעי.   🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטצסאפ השקטה  שלנו🟢

בשבוע שעבר דיברנו על הגורמים לאתגרים ב קשר עין יד באוטיסטים ואיך הן באים לידי ביטוי ביום יום. השבוע ננוע מהתיאוריה להיבט המעשי ונדבר על תרגול קשר עין-יד באוטיסטים. הבנת המנגנון העומד בבסיס קשר העין-יד באוטיסטים מאפשרת לנו לפתח אסטרטגיות טיפוליות מותאמות יותר. המפתח לשיפור אינו רק בלחזק את השרירים, אלא בשיפור הסנכרון בין העין ליד. כתבנו לכם מספר כיווני תרגול וטיפים פרקטיים להורים ומטפלים, המשלבים את עדויותיהם של אוטיסטים בנושא ומבוססים על עקרונות ה-Feedforward (חיזוי) והפחתת עומס הפידבק עליהם דיברנו בפוסט הקודם: מציאת מוטיבציה   הדרישה לבצע משימות הדורשות קשר עין יד דורשת מאמץ גדול לאין שיעור מהנדרש מהילד או האדם הממוצע. ככל שיש יותר לילד יותר מוטיבציה לבצע את הפעולה, ככל שהוא מתעניין בה יותר, והיא מהווה גורם מוטיבציוני, כך הוא ישקיע מאמץ רב יותר. אם הילד חובב בישול, תרגלו דרך משימות במטבח. אם הילד אוהב מספרים ותרגילים, תרגלו דרך פעילויות כאלו. משימות כגון אכילה במזלג או גריבת גרביים בכיוון הנכון, פחות מוטיבציונית ולכן יושקע בה פחות מאמץ.   התאמת הדרישה והחומר הנלמד לגיל התלמיד תארו תלמיד שמקבל את אותן משימות שוב ושוב, עקב כישלונות חוזרים. התסכול שלו הולך וגדל, והתגובות שלו יהיו קשות ומתנגדות יותר. מעדויות של אוטיסטים שלמדו לתקשר דרך לוח אותיות או הקלדה, עולה כי היו רוצים שילמדו אותם בעזרת חומר לימודי מותאם גיל. מומלץ לצאת מתוך נקודת הנחה שהתלמיד יודע, ולחפש דרך מתאימה עבורו תוך שמירה על חומר לימודי תואם גיל ומעורר מוטיבציה למאמץ.   הפחתת עומס ויזואלי סביבתי סקירה מ-2025 בנושא מדגישה שמשימות מורכבות מעמיסות מאוד על ילדים אוטיסטים. הטיפ: כשמתרגלים מיומנות חדשה (כמו כתיבה או גזירה), ודאו שסביבת העבודה נקייה מגירויים ויזואליים מיותרים.                                                                                  רעש בעיניים מקשה על המוח לסנכרן בין המטרה לבין היד. התאמה:  השתמשו בדפים עם קווים ברורים ומודגשים מאוד, כדי להקל על העין "להינעל" על המטרה. טכניקת "קודם עין, אחר כך יד" במשימות יומיומיות, עודדו את הילד לעצור לרגע לפני תחילת התנועה. הטיפ: "קודם תמצא עם העיניים, אחר כך תושיט יד". במשימות כמו השחלת חרוזים או בנייה בלגו, בקשו מהילד להסתכל על המקום המדויק שבו הוא רוצה להניח את החלק ורק אז להניח אותו. למה זה יכול לעזור? זה מחזק את אסטרטגיית החיזוי (העין מובילה) ומפחית את הצורך של העין לעקוב אחרי היד תוך כדי תנועה. שימוש בפידבק תחושתי אחר לפעמים, כשמערכת הראייה עמוסה, אפשר להיעזר במגע: הטיפ:  תנו לילד להרגיש את המרקם של המטרה (למשל, אותיות בולטות או משטח מחוספס). המידע התחושתי מהאצבעות יכול לפצות על הקושי בסנכרון הראייתי ולעזור למוח לבנות תכנית תנועה טובה יותר.  אל תדרשו ממנו להסתכל למשל במשימות התלבשות. אפשרו לו להרגיש את מרקם הבגדים ודרך ערוץ זה לבחור את בגדיו ולהתלבש. פעילות ספורטיבית ופעילות במים   במים, הקלט הגופני ברור יותר בגלל לחץ המים על הגוף. לכן יש יכולת טובה יותר לבצע פעילות מוטורית הדורשת קשר עין יד. במים פוחת הצורך להסתכל על איברי הגוף כדי להבין איך להניע אותם לכיוון הרצוי. מומלץ לשלב פעילות ושהייה במים תוך עבודה על חיזוק גופני. תמיכה קלה בזרוע   עקב הקושי לסנכרן בין הרצון של המוח והרצון של הגוף, לעיתים הגוף מגיב בצורה אחרת והיד נעה לכיוון הלא נכון. תמיכה קלה בזרוע עוזרת לשחרר את התקיעות ומאפשרת ליד לנוע למקום אליו הילד מנסה להגיע. מדובר בתמיכה קלה ולא בהזזת היד עבורו. בנוסף, פעמים רבות ילדים משתמשים במגע בידיים של המבוגרים ודרכם, מושכים לכיוון של החפץ אותו הם רוצים. נקודת מבט שונה בתחום זה מציעה מחשבה כי הילדים מחפשים דרך אפשרית להגיע עם ידיהם לאובייקט אותו הם רואים ורוצים, אך אינם מסוגלים לסנכרן יד עין, להושיט יד ולתפוס. אפשרו להם להיעזר בכם ונסו למצוא דרכים להגיע לגישה עצמאית. תרגול ניתוק מבט (עבודה על אפקט הפער) מכיוון שהמחקר הראה שילדים אוטיסטים מתקשים להעביר את היתרון של "היעלמות גירוי" ליד, אפשר לעבוד על זה בצורה יזומה: התרגיל: שחקו במשחק שבו הילד צריך לגעת במטרה שמופיעה בצד. רגע לפני שהמטרה בצד מופיעה, העלימו פיזית (או כבו) את הגירוי המרכזי שבו הוא הסתכל קודם. המטרה: לעזור למוח "להשתחרר" מהגירוי הקודם ולעבור מהר יותר לתנועת היד הבאה. אימון עם מטרות נעות (בהדרגה) מכיוון שהקושי העיקרי הוא במשימות מורכבות ודינמיות: התרגיל:  התחילו בהצבעה על מטרות נייחות, ורק כשזה זורם ומשתפר, עברו למטרות שזזות לאט, כמו בועות סבון או מסירות עם בלון. לאחר זה משתפר ניתן לעבור למטרות שנעות מהר, כדור גדול ואז קטן.   מסר חשוב להורים: חשוב לזכור שמה שנראה לנו כסרבול או איטיות הוא לרוב תוצאה של עומס גירויים (קוגניטיבי, מוטורי, תחושתי, רגשי). הילדים מבצעים פעולות חישוב מורכבות בכל תנועה. מתן זמן נוסף, סביבה שקטה ותרגול ממוקד בניתוק המבט יכולים לעשות הבדל תפקודי משמעותי ולשפר את תחושת המסוגלות של הילדים. 🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטצסאפ השקטה  שלנו🟢

עבור רובנו, הפעולה של הושטת יד לכוס מים או הקלדה על מקלדת נראית אוטומטית לחלוטין.       אך מאחורי הקלעים, המוח מבצע תיאום מורכב המשלב קלט ויזואלי עם תנועה מוטורית מדויקת של היד. תהליך זה נקרא תיאום או קשר עין-יד. מחקרים מהשנים האחרונות שופכים אור חדש על האופן שבו תהליך זה פועל אצל ילדים עם התפתחות טיפוסית לעומת ילדים אוטיסטים.                                                                      מתברר כי ההבדלים אינם נמצאים רק בדיוק התנועה, אלא באסטרטגיה המוחית שמובילה אותה. קשר עין-יד בילדים עם התפתחות טיפוסית? אצל ילדים עם התפתחות טיפוסית, המערכת פועלת במודל של חיזוי (Feedforward). העיניים הן המפקדות: הן נוחתות על המטרה כ-50 עד 200 מילישניות לפני שהיד בכלל מתחילה לזוז.                                                                                                                          הובלה זו מאפשרת למוח לתכנן את תנועת היד מראש ולבצע אותה בצורה חלקה ומסונכרנת מאוד. קשר עין-יד באוטיסטים? בניגוד למה שניתן היה לחשוב, לאוטיסטים אין בהכרח בעיה במהירות העין.                           מחקר מ-2013 הראה כי במשימות פשוטות, מהירות המבט של ילדים אוטיסטים הייתה תקינה לחלוטין. האתגר מצוי בסנכרון בין המערכות. הממצאים המרכזיים מהמחקרים האחרונים (כולל סקירה שיטתית מ-2025) מצביעים על מספר הבדלים קריטיים: היעדר "אפקט הפער" ביד (Gap effect)   מה זה בעצם "אפקט הפער"? כדי להבין את הליקוי, דמיינו שאתם יושבים מול מסך. במרכז המסך יש נקודה אדומה שאתם מסתכלים עליה. פתאום, מופיעה מטרה כחולה בצד המסך. המשימה שלכם פשוטה: להסיט את המבט ולהצביע על המטרה הכחולה הכי מהר שאתם יכולים. החוקרים בדקו שני מצבים כפי שמתואר במחקר משנת 2013: מצב החפיפה (Overlap) : המטרה הכחולה מופיעה בצד, אבל הנקודה האדומה במרכז נשארת דולקת.  במצב זה, המוח צריך להתאמץ כדי להתנתק מהנקודה במרכז ולעבור לצד. מצב הפער (Gap): הנקודה האדומה במרכז נעלמת, ורק אחרי שבריר שנייה (הפער) מופיעה המטרה הכחולה בצד. מה קורה אצל רוב האנשים?  כשהנקודה במרכז נעלמת (מצב הפער), המערכת המוטורית מקבלת מעין אור ירוק. המוח מבין שהוא חופשי מהמטרה הקודמת, ולכן גם העין וגם היד מגיבות הרבה יותר מהר למטרה החדשה. זהו "אפקט הפער", הזינוק במהירות התגובה כשמפנים לנו את הדרך. מה גילו אצל ילדים אוטיסטים?  כאן נמצא הממצא המרתק: אצל ילדים אוטיסטים, העיניים דווקא הגיבו מהר יותר במצב הפער (כלומר, תנועת העיניים תקינה), אבל היד לא קיבלה את ההודעה. למרות שההגירוי ממרכז המסך התפנה, היד לא האיצה את תגובתה כמצופה. למה זה חשוב?  זה מראה שהתקשורת בין המערכת הוויזואלית (העין) למערכת המוטורית (היד) לקויה. המידע שהעין רואה (המרכז פנוי, אפשר לזוז!) לא מתורגם לפקודה מהירה ליד. ביומיום, זה אומר שגם אם הילד רואה שמשהו קורה, התגובה הפיזית שלו תהיה פחות מסונכרנת ופחות יעילה . לתכנן מראש (חיזוי) מול לתקן תוך כדי תנועה (פידבק) תחשבו על ההבדל בין צייר מיומן לבין מי שמנסה להעתיק ציור דרך נייר פרגמנט שקוף. הצייר המיומן (חיזוי): מסתכל על הדף, המוח שלו בונה מפה של הקו, והיד פשוט רצה קדימה בביטחון. העין כבר נמצאת בנקודה הבאה עוד לפני שהעיפרון הגיע אליה. המעתיק דרך נייר שקוף (פידבק): הוא לא יכול לרוץ קדימה.                                           הוא חייב להסתכל על הקצה של העיפרון בכל שבריר שנייה כדי לוודא שהוא בדיוק על הקו שמתחת.                                                                                                       הוא זז לאט, בזהירות, והעין שלו תקועה על היד במקום להוביל אותה. אצל ילדים עם התפתחות טיפוסית, המוח עובד כמו צייר.                                             העיניים סורקות את המטרה מראש ושולחות ליד תוכנית עבודה מוכנה.                             אצל ילדים אוטיסטים, המוח מתקשה לסמוך על התוכנית המוקדמת.                             במקום זאת, הוא עובד כמו מעתיק, העיניים חייבות ללוות את היד צעד אחר צעד (פידבק) כדי לוודא שהיא לא טועה. למה זה מעייף ? כי במקום שהפעולה תהיה אוטומטית וזורמת, הילד משקיע מאמץ בריכוז אדיר בכל תנועה קטנה.                                                                                           זו הסיבה שפעולה פשוטה כמו כתיבת שורה במחברת, לבישת מעיל או אכילה עם מזלג יכולה להשאיר ילד אוטיסט מותש, הוא פשוט השקיע בזה אנרגיה להתרכז שרובנו לא צריכים להפעיל. קושי גובר במשימות מורכבות   ככל שהמשימה דורשת יותר אינטגרציה (כמו תפיסת חפץ בתנועה או משימות רב שלביות), הפערים מעמיקים.                                                                                                                               נצפו איחורים משמעותיים יותר בזמני התגובה ותיאום נמוך יותר בין מסלול העין למסלול היד. השפעות על חיי היומיום האתגרים בתיאום עין-יד באוטיסטים אינם נשארים במעבדה. הם משפיעים על התפקוד היומיומי באופן משמעותי: מיומנויות למידה:  קשיים בכתיבה, ציור או העתקה מהלוח, הדורשים מעבר מהיר ומסונכרן בין מבט לתנועה. עצמאות תפקודית:  פעולות כמו כתיבה, ציור, כפתור כפתורים, לבוש, שריכת שרוכים, או שימוש בכלי אוכל הופכות למורכבות ומעייפות יותר בשל הצורך בפיקוח ויזואלי מתמיד על הידיים. אינטראקציה חברתית: נמצא קשר בין חומרת הליקויים המוטוריים למידת הנסיגה החברתית, שכן משחקי כדור או פעילויות משותפות דורשים תיאום עין-יד מהיר ומדויק.   האתגר של ילדים לא מילוליים עבור ילד לא מילולי, הצבעה היא לא רק תנועה, היא הקול שלו.  כשמאבחן מבקש "תצביע על הכובע", הוא בעצם עורך לילד מבחן בשני מישורים במקביל: מישור קוגניטיבי: האם הילד מזהה מה זה כובע? מישור מוטורי חזותי: האם המוח שלו מסוגל לסנכרן את המבט על הכובע עם פקודה ליד לנוע בדיוק לשם? האבחנה העלולה להיות שגויה: "הוא לא מבין" כפי שציינו, לעיתים, אצל ילדים אוטיסטים ישנו נתק בסנכרון. הילד מסתכל על הכובע (יכול להיות שהוא יודע את התשובה!), אבל בגלל היעדר "אפקט הפער" והקושי בחיזוי התנועה, היד שלו נתקעת או נשלחת לכיוון הלא נכון. כאן עלולה להיווצר טעות גורלית: המאבחן/המטפל רואה שהילד לא הצביע או הצביע לא נכון, ועלול להסיק מכך מסקנה קוגניטיבית, "הילד לא יודע מה זה כובע" או "הוא לא מסוגל להבין הוראות" או "הילד לא רוצה לשתף פעולה" בפועל, המחסום הוא ביצועי-מוטורי, ולא חוסר הבנה או חוסר רצון. התוצאה יכולה להיות בניית תוכנית טיפולית שאינה תואמת גיל ויכולת קוגניטיבית התפתחותית, מה שעשוי לפתוח מעגל של תסכול עצום של הילד שיתבטא ברצון למחות ובקושי רגשי ← ההורים יחוו ייאוש ותסכול ויפנו למטפלים ← המטפלים יאבחנו בצורה לא בהכרח מדויקת ← תוכניות הטיפול ידרכו במקום ← הילד יגיב בתסכול והמעגל יתחיל מחדש. כמובן, שלא כל מקרה מקורו בבעיה בקשר עין-יד אך זוהי מיומנות שבהחלט יש לקחת בחשבון כאשר ילד לא מצליח להתקדם בתוכנית טיפול או מראה סרבול משמעותי ותסכול ממשימות יחסית פשוטות לגילו. בשבוע הבא נתעמק בדרכיי ההתמודדות וניתן טיפים לתרגול על מנת לשפר את הנושא של קשר-עין יד.   למקורות: Abid, M., Poitras, I., Gagnon, M., & Mercier, C. (2025). Eye-hand coordination during upper limb motor tasks in individuals with or without a neurodevelopmental disorder: a systematic review.  Frontiers in Neurology ,  16 , 1569438.‏  https://doi.org/10.3389/fneur.2025.1569438   Crippa, A., Forti, S., Perego, P., & Molteni, M. (2013). Eye-hand coordination in children with high functioning autism and Asperger’s disorder using a gap-overlap paradigm.  Journal of autism and developmental disorders ,  43 (4), 841-850.‏  DOI:  10.1007/s10803-012-1623-8   🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה  שלנו🟢

בפוסט זה נרצה לפרגן לעמותת חברים בנגב. העמותה פועלת מתוך חזון משמעותי, להפוך את באר שבע והנגב כולו למרחב פורץ דרך בכל הקשור לקידום, הכללה ואינטגרציה של ילדים אוטיסטים ובני משפחותיהם בחברה. העמותה פועלת יום יום למען מימוש זכויות, העלאת מודעות, וחיזוק מערך התמיכה, מתוך אמונה שכל ילד וילדה אוטיסטים ראויים להזדמנויות, נראות ושייכות אמיתית בקהילה שבה הם חיים. יחד, הורים, אנשי מקצוע והקהילה כולה, פועלים לקדם עתיד טוב יותר לילדים אוטיסטים בנגב. ✨ מילה אישית של הערכה גדולה לעדי רודריגז ברנע, יו"ר העמותה, אישה מעוררת השראה, אמא לשני ילדים אוטיסטים, שפועלת בהתנדבות מלאה, במסירות אין קץ, למען שיפור הזכויות ואיכות הטיפולים לילדים ולבוגרים על הרצף האוטיסטי. העשייה שלה נובעת מהלב, מהשטח ומהיכרות עמוקה עם הצרכים האמיתיים, והיא דוגמה לכוח של הורות, מנהיגות וחמלה שמובילים שינוי. 🎬 אחד המיזמים המרגשים של העמותה הוא פסטיבל הסרטים, שמטרתו להעלות מודעות לאוטיזם, לפתוח שיח ציבורי, ולהביא לקדמת הבמה סיפורים אנושיים, מורכבים ומעוררי הזדהות.זו יוזמה תרבותית חברתית חשובה שמחברת בין אמנות, קהילה והבנה עמוקה יותר של השונות הנוירולוגית. מזמינים אתכם להירשם: https://www.friendsofthenegev.org.il/sratimbaretzef5 העלות סמלית בלבד. יישר כוח גדול לעמותת חברים בנגב הוועד המנהל רבקה מירסקי, גיא כהן ולעדי היקרה 🌱 🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה  שלנו🟢

מהי גמישות מחשבתית? גמישות מחשבתית, היא חלק מ התפקודים הניהוליים , זוהי היכולת "להחליף הילוך" במחשבה ובהתנהגות, לעבור בין חוקים, משימות או נקודות מבט שונות, ולהתאים את עצמנו לשינויים בסביבה. זו היכולת להניח בצד הרגל קבוע ולנסות דרך חדשה, למשל כשמשנים כללים במשחק או כשמשהו בשגרה לא קורה כרגיל. קושי בגמישות מחשבתית באוטיזם יכול להתבטא בשינויי שגרה קשים, בהיצמדות לכללים, או בקושי לעבור ממשימה אחת לאחרת. אצל אוטיסטים, קשיים בגמישות מחשבתית נקשרו לעלייה בקשיים חברתיים, לעלייה ב התנהגויות חזרתיות ומצומצמות , ולהופעה של תסמינים נלווים כגון חרדה ומצב רוח ירוד. בנוסף, מצטברות עדויות לכך שלגמישות מחשבתית יש תפקיד מרכזי במדדים תפקודיים שונים, ובהם הישגים לימודיים, התנהגות מסתגלת ואיכות חיים. מטא־אנליזה עדכנית (2024) ומקיפה בה החוקרים איגדו עשרות מחקרים שכללו מאות רבות של משתתפים אוטיסטים וקבוצות השוואה תואמות גיל ורמת אינטליגנציה, מצאה שילדים, מתבגרים ומבוגרים אוטיסטים מתקשים יותר בגמישות מחשבתית בהשוואה לקבוצות לא אוטיסטיות, והפער הזה מופיע בעקביות לאורך מחקרים ומשימות. הפער היה קיים גם כאשר נוטרלו גורמים כמו מנת משכל (IQ), כלומר, הקושי בגמישות מחשבתית אצל ילדים אוטיסטים לא נובע רק מרמת האינטליגנציה, אלא עלול להיות קשור יותר למאפיינים של האוטיזם. גמישות מחשבתית באוטיזם - דוגמאות​ שגרה יומית ושינויים צורך חזק בשגרות צפויות, אפילו שינויים קטנים לא צפויים (מסלול אחר לבית הספר, שינוי בלוח זמנים) עלולים לגרום למצוקה עזה או קריסה.​ קושי לעבור מפעילות מועדפת לפעילות חדשה (למשל, ממסך לארוחת ערב), לפעמים מוביל להתפרצויות או משא ומתן ארוך כי הערוץ המחשבתי קשה, לא בגלל עקשנות.​ סגנון חשיבה ופתרון בעיות חשיבה של "הכל או כלום" או מאוד מילולית, כמו כללים נוקשים לגבי מה נכון או לא נכון וקושי לשקול אזורים אפורים או פתרונות חלופיים.​ תקיעות על דרך אחת לשחק או לבצע משימה, וקושי לנסות אסטרטגיה אחרת גם כשהדרך הראשונה לא עובדת (למשל, התעקשות לסדר צעצועים בדפוס מדויק אחד בכל פעם).​ תחומי עניין, מיקוד וקשב מיקוד אינטנסיבי מאוד על תחומי עניין ספציפיים וקושי להסיט שיחה או משחק מהנושא, גם כשאחרים מנסים לשנות.​ מיקוד יתר בפרטים (חלקים של חפצים) וקושי לראות את התמונה הגדולה, דבר שמקשה להעביר קשב בגמישות בין היבטים שונים של סיטואציה.​ תקשורת חברתית ומשחק היצמדות לתסריט אחד בשיחות (חזרה על אותן שאלות, סיפורים או בדיחות) וקושי להתאים שפה לאנשים או הקשרים שונים.​ משחק חזרתי ופחות מגוון (שחזור אותה סצנה, אותם כללי משחק או סדר פעולות) עם קושי להשתתף במשחק דמיוני שמשתנה מהר.​​ רגשות והתמודדות עלייה בלחץ כששינויים קורים פתאום, כי קשה לעדכן ציפיות מהר וליצור תוכנית חדשה.​ שימוש באותה אסטרטגיית התמודדות שוב ושוב (למשל, לעזוב את החדר, או לחזור על משפט) וקושי למצוא דרכים חלופיות להירגע או לפתור קונפליקטים בין אישיים.​ דפוסים אלה קשורים לסגנון קוגניטיבי שונה, לא לחוסר אינטליגנציה או מוטיבציה, ורבים מהאוטיסטים יכולים להיות גמישים יותר עם תמיכה מפורשת, הכנה לשינויים ואימון בהקשרים בטוחים וצפויים. האם גמישות מחשבתית באוטיזם משתפרת עם הגיל? מחקר עדכני משנת 2025 בדק גמישות מחשבתית אצל מבוגרים אוטיסטים בגילאי 18–45 שנים, והשווה בינם לבין מבוגרים שאינם אוטיסטים. במחקר השתתפו 263 מבוגרים, שביצעו משימה של מעבר בין חוקים: בכל פעם היה עליהם להגיב לפי כלל אחר, פעם לפי אות ופעם לפי מספר שהופיעו יחד על המסך. רמת הצפי של המעבר בין החוקים השתנתה בין מצבים לא צפויים, צפויים חלקית וצפויים מאוד, מבלי שהנבדקים ידעו על כך. החוקרים בדקו את מהירות התגובה ואת רמת הדיוק. הממצאים הראו שכאשר המשימה הייתה צפויה יותר, כל המשתתפים, אוטיסטים ולא אוטיסטים, הגיבו מהר יותר ובדיוק גבוה יותר. עם זאת, נמצא כי הפער בזמן התגובה בין מבוגרים אוטיסטים ללא אוטיסטים דווקא גדל כאשר המשימה הייתה מאוד צפויה. ממצא זה מצביע על כך שאנשים אוטיסטים נוטים להסתמך פחות על “ניחוש מראש” של מה שיקרה, ויותר על עיבוד של המידע שמתקבל בכל רגע. בנוסף נמצאו הבדלים בין גברים לנשים: בקבוצה האוטיסטית נשים נטו לדייק יותר מגברים, בעוד שבקבוצה שאינה אוטיסטית גברים היו מדויקים יותר מנשים. המשימה אכן מדדה גמישות מחשבתית, שכן המעבר בין חוקים האט את זמן התגובה והפחית את הדיוק, תוצאה צפויה במטלות מסוג זה. בסיכומו של דבר, הממצאים מחזקים את ההבנה כי לאנשים אוטיסטים יש סגנון עיבוד שונה, במיוחד במצבים מסודרים וצפויים, וכי קשיים בגמישות מחשבתית יכולים להימשך גם בבגרות אם אינם מקבלים מענה ותיווך מתאימים. מה אפשר לקחת כהורים על גמישות מחשבתית באוטיזם? הממצאים אינם אומרים שמשהו לא תקין בילד, אלא מתארים סגנון עיבוד מידע שונה, עם קושי יחסית גבוה יותר בשינויים ובהחלפת כללים. במקביל, אוטיסטים רבים מראים חוזקות בתחומים כמו דיוק, שיטתיות ויציבות בשגרה, חוזקות שאפשר להשתמש בהן כדי ללמד בהדרגה דרכים גמישות יותר לחשוב ולפעול. סדר, חזרתיות ושגרה אכן יכולים לעזור, אך גם בתוך מסגרת קבועה הילד עשוי להגיב אחרת מילדים אחרים. הסיבה לכך היא שהוא פחות נשען על היכולת לנחש מראש מה עומד לקרות, ויותר בודק כל סיטואציה מחדש, גם אם היא מוכרת וצפויה.  לממצא הזה יש גם משמעות רגשית עמוקה, הצורך לבחון מחדש כל מצב, מעיד על חוויה פנימית של חוסר שקט. עבור האדם, הבלתי צפוי תמיד נוכח ברקע, גם בתוך שגרה ידועה, וזה יוצר עומס מתמשך.  לכן, גם התמודדות שנראית לנו ככזאת שהוא כבר יודע לבצע בעל פה, עשויה עבורו להיות שוב מלחיצה. רמות הלחץ אינן נרגעות באופן אוטומטי, והמאמץ הרגשי נדרש מחדש בכל פעם. שווה לזכור שיש הבדלים בין בנות ובנים אוטיסטים, בנות עשויות להיראות גמישות או מסתדרות יותר, אבל עדיין להתאמץ מאוד בפנים, ולכן חשוב לא להמעיט בקשיים שלהן רק כי הן מתפקדות יפה חיצונית.​ נתון זה מתכתב עם תופעת המיסוך והשוני שיש בביטוי אוטיזם בבנות . עבור הורים, ההבנה שהמוח האוטיסטי פועל אחרת, ולא פחות טוב, יכולה להפחית אשמה ולחץ בבית ולעזור להתאים ציפיות ותמיכה לילד או לילדה. טיפים לתרגול של גמישות מחשבתית באוטיזם ראשית יש לציין שהנטייה לנוקשות מחשבתית יכולה לשמש גם כיתרון במצבים מסוימים, למשל כשמדובר על עבודות ומשימות הדורשות ערנות גבוהה לשינויים במצבים צפויים ושגרתיים. לדוגמא בפיענוח של תצלומי אוויר, בהם צריך לזהות שינויים ביחס לשגרה, או בעבודת תכנות כשיש צורך לזהות טעויות בקודים. שנית, כדאי להימנע עד כמה שניתן, מתגובות כועסות וחסרות סבלנות כגון "עשית את זה כבר מאה פעם" אלו, לא יעזרו, ורק יגבירו את רמת הלחץ. מומלץ לכוון להתערבויות מותאמות כמו הכנה מראש לשינויים בשגרה, שימוש ברמזים ויזואליים, אימון מדורג במעברים ושינוי כללים בסביבה בטוחה ותומכת. להתחיל מאירועים כמה שיותר צפויים ולהכניס שינוי קטן כל פעם, לשבח מאמץ על ניסיון לשינוי, גם אם הביצוע לא מושלם. "ראיתי שהיה לך קשה, ובכל זאת ניסית להתמודד עם השינוי." זה בונה חוסן, לא רק ציות. לתרגל גמישות דרך משחק, משחקים עם חוקים משתנים, תפקידים מתחלפים, או סוף פתוח, למשל: "מה עוד יכול לקרות עכשיו?" מאפשרים אימון טבעי ולא מאיים.   ניתן להקל ולהפוך את הסביבה לנגישה ומותאמת יותר לאוטיסטים!! מקורות : Lacroix, A., Torija, E., Logemann, A., Baciu, M., Cserjesi, R., Dutheil, F., ... & Mermillod, M. (2025). Cognitive flexibility in autism: How task predictability and sex influence performances.  Autism Research ,  18 (2), 281-294.‏    https://doi.org/10.1002/aur.3281 Lage, C., Smith, E. S., & Lawson, R. P. (2024). A meta-analysis of cognitive flexibility in autism spectrum disorder.  Neuroscience & Biobehavioral Reviews ,  157 , 105511.‏  https://doi.org/10.1016/j.neubiorev.2023.105511 🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה  שלנו🟢

התנהגויות חזרתיות ומצומצמות (RRBs – Repetitive Restricted behaviors) הן דפוסי התנהגות המאופיינים בחזרתיות, חוסר גמישות, קביעות, חוסר הלימה להקשר, ולעיתים קרובות גם בהיעדר תפקוד ברור או מטרה ספציפית. התנהגויות אלו הן חלק מהמאפיינים וקריטריוני האבחון של אוטיזם. מעדויות של אוטיסטים התנהגויות סטריאוטיפיות עוזרות להפחית חרדה, להתקרקע, מסייעות לוויסות רגשי וחושי, מעלות את תחושת הביטחון או מביעות התרגשות. עוד ניתן לומר מפי אוטיסטים כי תנועות אלו מקבילות לגרד או צורך להתעטש. אם ננסה לאסור על אדם לעשות זאת, זה דומה לכך שנאסור עליו להתגרד כשמגרד לו, או שנאמר לו שאסור להתעטש. כפועל יוצא מכך התערבות להפחתת ההתנהגויות הללו לא בהכרח מומלצת, אלא במקרים של הפרעה משמעותית לסדר הציבורי כגון אוננות פומבית או פגיעה עצמית משמעותית כגון הטחת הראש בקיר. בנוסף, ישנם מקומות בהם לא מתאים לנפנף חזק בידיים או להשמיע קולות, משום שזה לא נהוג ומפריע לאחרים. למשל לתלמידי הכיתה או בתור למשהו. כאשר אומרים תנועות סטריאוטיפיות הכוונה היא לתנועות חזרתיות, אך יש להן מאפיינים נוספים מעבר לעצם החזרתיות: חזרתיות - אותה תנועה חוזרת שוב ושוב (כמו נפנוף ידיים, סיבוב אצבעות, קפיצות קבועות). דפוס קבוע וצפוי - התנועה נעשית באותה צורה, קצב ורצף. חוסר גמישות - קשה לשנות או להפסיק את התנועה. לעיתים ללא תכלית תפקודית ברורה - לא משמשת מטרה פונקציונלית מיידית. לעיתים קשורה לוויסות עצמי או חוויה סנסורית, אך לא תמיד. ⚠️ חשוב להבחין: לא כל חזרתיות היא סטריאוטיפיה למשל, חזרות לצורך למידה, משחק, או תרגול אינן בהכרח סטריאוטיפיות. תנועות חזרתיות יכולות להיות גם טקסיות, סנסוריות, או תפקודיות, ולא תמיד יסווגו כסטריאוטיפיות. עד כה, הסיווג של התנהגויות חזרתיות ומצומצמות נתון למחלוקת. המדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפשיות (DSM-5) מתאר ארבעה דפוסים של התנהגויות חזרתיות ומצומצמות הכוללים: תנועות חזרתיות, שימוש חזרתי בחפצים או בדיבור, או התנהגויות סטריאוטיפיות. נוקשות, הכוללת התעקשות על זהות ושגרתיות (Insistence on Sameness), וכן היצמדות טקסית או נוקשה לרוטינות. התנהגויות מצומצמות, לרבות תחומי עניין מצומצמים ותחומי עניין בעלי קיבעון. תגובות חושיות לא טיפיקליות, הכוללות תת-תגובתיות ויתר-תגובתיות לגירויים חושיים, וכן חיפוש גרייה חושית. התנהגויות חזרתיות ומצומצמות מחולקות לשני גורמים: התנהגויות “מסדר נמוך” (lower-order), המאופיינות בתנועות חזרתיות, ובהן תנועות מוטוריות סטריאוטיפיות, מניפולציה חזרתית של חפצים וצורות חזרתיות של פגיעה עצמית. התנהגויות “מסדר גבוה” (higher-order), הכוללות התקשרות לחפצים, התעקשות על שגרות, שימוש חזרתי בשפה ותחומי עניין מצומצמים. בעוד שהתנהגויות חזרתיות מסדר נמוך מאופיינות בנוקשות מוטורית, ההתנהגויות החזרתיות מסדר גבוה נחשבות למורכבות יותר וכוללות נוקשות קוגניטיבית.   מדוע זה קורה? מנגנונים אפשריים – מוח, גנטיקה ומערכת החיסון הספרות מתארת עדויות להפרעות בחיבוריות עצבית (למשל במסלולים קורטיקו‑סטריאטליים ובמעגלי גרעיני הבסיס) כבסיס אפשרי לתנועות אלו. בנוסף ישנם ממצאים על תרומה גנטית גבוהה, שינויים במאזן עירור‑עיכוב, תפקיד של נוירוטרנסמיטורים (דופמין, גלוטמט, GABA , סרוטונין) ומעורבות אפשרית של דלקת מוחית ומערכת החיסון. תפקודים ניהוליים נמצאו כמנבא להתנהגויות חזרתיות ומצומצמות באוטיזם ומספק הסבר לקשיים כגון צורך בשגרות, הצמדות להתנהגויות חזרתיות, קשיים במעברים, קושי להסיט תשומת לב בין גירויים שונים. התפקודים הניהוליים שנמצאו בעיקר קשורים להתנהגויות אלו הם גמישות מחשבתית ובלימת תגובה. לסיכום, הסיבות הן ככל הנראה רב‑מערכתיות ונובעות מאינטראקציה בין רשתות עצביות, היבטים קוגניטיביים, רגישות סנסורית, גורמים גנטיים ותפקוד מערכת החיסון. טיפול בהתנהגויות חזרתיות ומצומצמות באוטיזם 1.התערבויות התנהגותיות: התערבויות התנהגותיות ופרוטוקולים ייעודיים להפחתת סטריאוטיפיות, מוצגות כקו ראשון, עם עדויות לשיפור במיוחד כשמתערבים בגיל צעיר. יש לציין בהקשר זה כי התערבויות אשר נועדו להפחית התנהגויות מסוג זה הינן שנויות במחלוקת ולא תמיד מומלצות. נזכיר שוב כי עדויות של אוטיסטים בוגרים מציינות כי התנהגויות אלו פעמים רבות מסייעות להפחית חרדה ועוזרות בוויסות חושי ורגשי והפסקתן היא טעות. טיפים שיוכלו לסייע: להחליף תנועה אחת באחרת, פחות 'גדולה' למקום או זמן ספציפי. לבדוק האם משהו בסביבה מפריע ולטפל בסיבה, כגון, כיתה עמוסה מידי, לחץ נפשי, עייפות. לאפשר לאוטיסט ללכת למקום אחר ולווסת את עצמו שם. לאפשר שימוש באביזר תחושתי שיוכל לספק מענה לצורך של מערכת העצבים בתנועה. לחשוב על דרכים יצירתיות נוספות המתאימות אישית. כמו כן, כפי שצויין בהתחלה, תמיד מומלץ לבחון כל מקרה לגופו, למשל בהתנהגות חזרתית של פגיעה עצמית קשה, כגון נשיכות חוזרות, תלישת שיער עצמית, חבטות חוזרות בפנים או בהתנהגויות בלתי מקובלות מוסרית או חוקית כגון אוננות ציבורית, התקרבות או בהייה באנשים, התערבויות התנהגותיות להפחתת או הפסקת התנהגויות אלו בהחלט צריכות להישקל. 2.טיפול תרופתי וכיוונים נוספים: במקביל בספרות המדעית מצויינים גם תרופות וגישות משלימות, שימוש בתרופות אנטי פסיכוטיות להפחתת עצבנות, ניסויים בתרופות שמשפיעות על גלוטאמט/גאבא למשל N‑acetylcysteine עם ממצאים ראשוניים חיוביים אך לא עקביים. בנוסף נבדקים כיוונים ראשוניים של טיפולי תאים (כגון תאי גזע מזנכימליים) כאשר החוקרים מדגישים שהראיות עדיין מוקדמות ונדרשים ניסויים מבוקרים גדולים. הרחבה לטיפול התרופתי הנפוץ בישראל: (אין זה מהווה ייעוץ רפואי וחובה להתייעץ עם רופא בטרם החלטה על נטילת תרופה כלשהי) מטא אנליזה מאוד מקיפה באשר לטיפול בהתנהגויות חזרתיות ומצומצמות באוטיזם בדק את השפעה והיעילות של טיפול תרופתי. המסקנה המרכזית היא שלתרופות הקיימות יש לכל היותר תרומה מוגבלת לטיפול בהתנהגויות חוזרות ומצומצמות ושאין עדיין טיפול תרופתי “חזק” ומבוסס היטב לתחום זה. תרופות אנטי-פסיכוטיות (בעיקר ריספרידון ואריפיפראזול) הראו שיפור מובהק סטטיסטית אך קטן בעוצמתו בהתנהגויות חוזרות ומצומצמות באוטיזם לעומת פלסבו, כלומר, השפעה קלינית מתונה. בישראל ריספרידון מוכר בעיקר בשמות (משתנה לפי קופה ויצרן): ריספרדל (Risperdal) השם המוכר והנפוץ ביותר ריספונד (Rispone) ריספרידקס / ריספרידון טבע / ריספרידון-תרו   ואריפיפראזול מוכר בישראל בשמות: אביליפיי (Abilify ) השם המוכר ביותר אריפלי / אריפיפרזול טבע / אריפיפרזול-תרו תרופות אלו ניתנות בעיקר לעצבנות, תוקפנות, חוסר ויסות רגשי בילדים ובני נוער אוטיסטים. תרופות בודדות אחרות (כמו פלובוקסמין, בוספירון, בומטניד, דיבאלפרואקס, גואנפצין וחומצה פולינית) הראו תוצאות חיוביות במחקר יחידים, אך ללא שכפול במחקרים נוספים, ולכן המסקנה לגביהן זהירה. קבוצות תרופות שנחקרו רבות, כגון אוקסיטוצין, אומגה‑3, SSRIs ומתילפנידאט, לא הראו יתרון מובהק על פלסבו בהפחתת התנהגויות חזרתיות ומצומצמות באוטיזם.   3.פעילות גופנית: מחקרים מקיפים שנעשו בעבר מצאו כי פעילות גופנית של 15 דקות בעצימות בינונית-גבוהה הפחיתה באופן משמעותי התנהגויות סטריוטיפיות באוטיסטים. הדגש בהתערבויות השונות היה על העלאת הדופק עם פעילויות כגון קפיצות על טרמפולינות, הליכה, ריצה, משחק בכדור ואופניים נייחות. מטא אנליזה חדשה (2026) מצאה כי פעילות גופנית עוזרת להפחית התנהגויות חזרתיות ומצומצמות באוטיזם. הפעילויות שנמצאו מועילות היו משחקי כדור, אימוני קראטה ורכיבה על אופניים, כאשר משחקי כדור נמצאו כיעילים ביותר בין גיל 5-8 שנים ובמשך של יותר מ-9 שבועות.   לסיכום, נושא ההתנהגויות החזרתיות והמצומצמות באוטיזם נחקר פחות מהתחום החברתי-תקשורתי ויש עליו יחסית פחות מידע. נכון לעכשיו, הסיווג והטיפול בו שנוי במחלוקת ולא מאוד יעיל. ישנה גם מחלוקת באשר לצורך בהפחתת או הפסקת התנהגויות אלו. ככל הנראה הגישה המאוזנת פה תהיה לבחון כל מקרה לגופו לראות האם התנהגויות אלו מסייעות לתפקוד הריגשי-חברתי של הילדים או מסכנות ומזיקות לבטיחותם של הילדים. מקורות: Chaxiong, P., Dimian, A. F., & Wolff, J. J. (2022). Restricted and repetitive behavior in children with autism during the first three years of life: A systematic review.  Frontiers in Psychology ,  13 , 986876. https://doi.org/10.3389/fpsyg.2022.986876 ‏ Tian, J., Gao, X., & Yang, L. (2022). Repetitive restricted behaviors in autism spectrum disorder: From mechanism to development of therapeutics.  Frontiers in Neuroscience ,  16 , 780407. doi:  10.3389/fnins.2022.780407 Wang, K., Qiu, F., Liu, J., & Yang, X. (2026). The effects of exercise intervention for restricted and repetitive behavior in children with autism spectrum disorder: A network meta- analysis.  Journal of Behavioral and Cognitive Therapy ,  36 (1), 100549. ‏  https://doi.org/10.1016/j.jbct.2025.100549 Zhou, M. S., Nasir, M., Farhat, L. C., Kook, M., Artukoglu, B. B., & Bloch, M. H. (2021). Meta-analysis: pharmacologic treatment of restricted and repetitive behaviors in autism spectrum disorders.  Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry ,  60 (1), 35-45. https://doi.org/10.1016/j.jaac.2020.03.007 ‏     🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה  שלנו🟢

התארגנות נראית לעיתים כמו פעולה פשוטה: להתלבש, לארוז תיק, לסדר את החדר, להתחיל שיעורי בית. אבל עבור ילדים ובוגרים אוטיסטים זו אחת המשימות המורכבות ביותר, הדורשת תיאום בין מספר מערכות. בפוסט זה נציג מה גורם לקושי, כיצד זה נראה ביום יום, ונציע כלים פרקטיים לשיפור המיומנות. ⭐ למה ילדים ובוגרים אוטיסטים מתקשים להתארגן? קשיי התארגנות אינם נובעים מגורם אחד, אלא הם תוצאה של שילוב בין מספר יכולות. כאשר אחת מהן מאותגרת, המשימה נהיית קשה, כאשר כמה מהן מושפעות, ההתארגנות עלולה "להתפרק". המחקר מצביע על כך שילדים ובוגרים אוטיסטים חווים שיעור גבוה של: אתגרים בתפקודים ניהוליים - תפקודים ניהוליים הם מערכת הבקרה של המוח. כאשר קיימים קשיים בהם, זה מתבטא בקשיי התארגנות כמו: ✔ קושי בתכנון קושי לראות קדימה את שלבי המשימה של התארגנות. למשל, מה עושים קודם? איפה מתחילים? מה צריך לקחת? ✔ קושי בארגון סידור חפצים, תיק בית ספר, חדר, סדר פעולות. מעבר למוטוריקה ולביצוע, יש גם ארגון פנימי: יכולת לעשות “סדר בראש” היכולת להבחין בין חשוב לפחות חשוב הימנעות מעומס נפשי כשאין סדר פנימי, יש גם בלגן חיצוני. ✔ קושי ביוזמה ובמוטיבציה הילד יודע מה צריך לעשות אבל לא מצליח להתחיל. לעיתים הקושי אינו ביכולת, אלא במוטיבציה: המשימה לא מעניינת אין משמעות פנימית אין רווח מיידי העומס מרתיע התוצאה: הימנעות ו"תקיעות". ✔ קושי בשמירה על רצף הילד מתחיל משימה ונעצר בכל שלב בגלל קושי לעבור לשלב הבא. קשור גם לתפקוד ניהולי של זיכרון עבודה שמשמעותו שמירה ועיבוד מידע זמני בראש למטרת ביצוע משימות מורכבות, התמדה בפעילות. התארגנות דורשת לזכור כמה צעדים בו־זמנית: "לגרוב גרביים ← נעליים ← תביא את התיק ← תבדוק שיש מים" כשזיכרון העבודה מוגבל, הילד מאבד שלבים, שוכח, חוזר אחורה, ומרגיש מוצף. ✔ קושי בעיכוב תגובות ובתשומת לב מעבר לגירויים אחרים, מוסחות, קושי להשלים משימה. ✔ יכולת גמישות מחשבתית הכרחית להתארגנות: שינוי סדר הפעולות פתרון בעיות כשמשהו לא נמצא התאמת עצמי למצבים חדשים קושי בגמישות ← נתקל במכשול קטן ונעצר לגמרי. קשיים בתכנון תנועה - אצל חלק מהילדים והבוגרים האוטיסטים קיימים קשיים בתכנון תנועה, כלומר, אתגר ביכולת לתכנן, לארגן ולבצע רצף תנועות מורכבות. ✔ התארגנות היא משימה מוטורית מורכבת לבישת בגדים, אריזת תיק, סידור החדר, כולן משימות הדורשות: פירוק המשימה לשלבים התחלת תנועה ארגון רצף הפעולות קואורדינציה בין ידיים, עיניים ותנועה דיוק של כל שלב קושי בתכנון תנועה יוצר מצב שבו הילד יודע מה צריך לעשות, אבל הגוף לא מתארגן לבצע. ✔ עומס מוטורי-קוגניטיבי התארגנות דורשת גם תפקודים ניהוליים (המוח המתכנן) וגם יכולות מוטוריות (הגוף המבצע). כאשר שתיהן מאותגרות ← רמת המאמץ עולה מאוד. הילד לא מצליח להבין מה הצעד הראשון ← קושי ניהולי גם כשהבין, קשה לו לבצע ברצף ← תכנון תנועה כל הסיטואציה מרגישה “גדולה מדי” ← הצפה בסוף: תסכול, הימנעות, האטה, תלות במבוגר 3. וויסות תחושתי - ילדים עם קשיי ויסות סנסורי או עיבוד סנסורי מתקשים לארגן תנועה באופן יעיל, מה שלפעמים גורם לבלבול, איטיות ועומס בזמן התארגנות. קושי לסבול בגד מסוים ← נעצר בתהליך הלבוש מוסחות מרעש/תנועה ← מאבד רצף חיפוש סנסורי ← מתנתק מהמשימה עומס חושי ← קיפאון או הימנעות התארגנות היא משימה סנסורית-מוטורית, ואם המערכת מוצפת, התפקוד נפגע. 4. תפיסה חזותית ומרחבית – כולל יכולות החיוניות להתארגנות: לדעת איפה דברים נמצאים להבין מה שייך למה לראות בעין איך צריך להיראות תיק מסודר לארגן מקום על שולחן/מדף קושי בתפיסה חזותית מביא לבלגן כרוני וארגון לא יעיל. 5. קצב עיבוד ילדים אוטיסטים לעיתים מעבדים מידע לאט יותר, ולכן: כל פעולה לוקחת יותר זמן המעבר בין שלבים איטי עומס במצבים של לחץ זמן (בוקר לפני בית ספר) זמן הופך להיות גורם לחץ משמעותי. 6. וויסות רגשי ברגע שיש תסכול, ההתארגנות מתפרקת. חוויית כישלון ← הילד נתקע דרישה לאורך זמן ← עייפות רגשית שינויים קטנים בתכנית ← הצפה לרגשות יש חלק ביכולת להתמיד במשימה מורכבת. ⭐ איך קשיי התארגנות אצל ילדים ובוגרים אוטיסטים נראים בחיי היום יום? הילד מתחיל להתלבש ופתאום נעצר באמצע. איטיות בהתארגנות, למשל, לוקח המון זמן לצאת מהבית בבוקר. התיק והחדר מבולגן או לא מאורגן. הילד הולך לחדר להביא משהו, ושוכח מה רצה. חפצים הולכים לאיבוד לעיתים קרובות. הצפה רגשית כשיש הרבה שלבים או לחץ זמן. קושי להתחיל משימות, הילד יודע מה צריך לעשות אבל לא יודע איך להתחיל. צורך בהנחיה חיצונית בכל משימה מורכבת קושי לארוז תיק / לסדר שולחן / להתכונן לשיעור עומס מוטורי, "אני לא יודע איפה הידיים שלי אמורות להיות", למשל מסדר את התיק תוך כדי שמחזיק ספר מהתיק, במקום להניח את הספר בצד ולפנות את שתי הידיים לטובת הארגון. ⭐ טיפים פרקטיים להורים: מה עושים בבית? להלן כלים שנבדקו בשטח ושימושיים לרוב הילדים והבוגרים האוטיסטים: פירוק משימות לשלבים הפכו כל משימה למספר צעדים ברורים. לדוגמה: לבוש בוקר ← חולצה ← מכנסיים ← גרביים ← נעליים. טיפ: אפשר להדפיס או לצלם את השלבים. שימוש בתמונות או לוחות חזותיים חזותי עוזר יותר משפה מילולית אצל רוב הילדים האוטיסטים. טיפ: לוח “התארגנות בוקר”, “התארגנות יציאה מהבית”, “לפני שינה”. טיימר חזותי עוזר לילד להבין זמן בצורה מוחשית ולא מופשטת. טיפ: טיימר שעון “עוגה” או "שעון חול" שמראה את הזמן שנשאר. סביבה מסודרת וצפויה יצירת “רוטינות קבועות” לכל פריט יש מקום קבוע. פחות עומס = פחות הצפה. רצף עקבי מקל על תכנון תנועה, הפחתת עומס וקבלת תחושת שליטה. לתת לילד נקודת התחלה אחת הקושי העיקרי הוא להתחיל. תנו לו רק את הצעד הראשון: “תלבש את החולצה, אני איתך”. לצמצם גירויים סנסוריים בזמן התארגנות פחות רעש, פחות צעצועים, פחות תנועה. ללמד אסטרטגיות דיבור פנימי במילים פשוטות: “מה אני עושה עכשיו?” “מה השלב הבא?” טיפ: אפשר לתרגל יחד בקול. לא למהר לצעוק או להעיר רוב הילדים לא “עושים דווקא”. הם באמת נאבקים. תגובה רגועה מווסתת את כל המערכת. תרגול מוטורי תרגול מוטורי ספציפי למטלה. למשל בארגון של התיק, כיצד אני מניח את הידיים על מנת לפתוח את הריצ'רץ' בתיק (יד מקבעת, יד בתנועה), ירידה לפרטים מוטוריים קטנים, על מנת שהילדים ילמדו את המטלה בצורה יעילה. לתרגל את המטלה הספציפית, בזמנים רגועים שאין לחץ. לסיכום התארגנות היא משימה רב מערכתית המשלבת תפקודים ניהוליים, תכנון תנועה, עיבוד סנסורי, ויסות רגשי ועוד. כאשר ילד או בוגר אוטיסט מתקשה, זה לא עצלנות ולא חוסר רצון, אלא קושי אמיתי במערכת מורכבת. עם כלים נכונים, תמיכה חזותית, תיווך מותאם, תרגול והבנה, אפשר להפוך את ההתארגנויות היומיומיות למשימות אפשריות, ואפילו להעצים תחושת מסוגלות. 🟢 לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה  שלנו🟢