Search Results

התארגנות נראית לעיתים כמו פעולה פשוטה: להתלבש, לארוז תיק, לסדר את החדר, להתחיל שיעורי בית. אבל עבור ילדים ובוגרים אוטיסטים זו אחת המשימות המורכבות ביותר, הדורשת תיאום בין מספר מערכות. בפוסט זה נציג מה גורם לקושי, כיצד זה נראה ביום יום, ונציע כלים פרקטיים לשיפור המיומנות. ⭐ למה ילדים ובוגרים אוטיסטים מתקשים להתארגן? קשיי התארגנות אינם נובעים מגורם אחד, אלא הם תוצאה של שילוב בין מספר יכולות. כאשר אחת מהן מאותגרת, המשימה נהיית קשה, כאשר כמה מהן מושפעות, ההתארגנות עלולה "להתפרק". המחקר מצביע על כך שילדים ובוגרים אוטיסטים חווים שיעור גבוה של: אתגרים בתפקודים ניהוליים - תפקודים ניהוליים הם מערכת הבקרה של המוח. כאשר קיימים קשיים בהם, זה מתבטא בקשיי התארגנות כמו: ✔ קושי בתכנון קושי לראות קדימה את שלבי המשימה של התארגנות. למשל, מה עושים קודם? איפה מתחילים? מה צריך לקחת? ✔ קושי בארגון סידור חפצים, תיק בית ספר, חדר, סדר פעולות. מעבר למוטוריקה ולביצוע, יש גם ארגון פנימי: יכולת לעשות “סדר בראש” היכולת להבחין בין חשוב לפחות חשוב הימנעות מעומס נפשי כשאין סדר פנימי, יש גם בלגן חיצוני. ✔ קושי ביוזמה ובמוטיבציה הילד יודע מה צריך לעשות אבל לא מצליח להתחיל. לעיתים הקושי אינו ביכולת, אלא במוטיבציה: המשימה לא מעניינת אין משמעות פנימית אין רווח מיידי העומס מרתיע התוצאה: הימנעות ו"תקיעות". ✔ קושי בשמירה על רצף הילד מתחיל משימה ונעצר בכל שלב בגלל קושי לעבור לשלב הבא. קשור גם לתפקוד ניהולי של זיכרון עבודה שמשמעותו שמירה ועיבוד מידע זמני בראש למטרת ביצוע משימות מורכבות, התמדה בפעילות. התארגנות דורשת לזכור כמה צעדים בו־זמנית: "לגרוב גרביים ← נעליים ← תביא את התיק ← תבדוק שיש מים" כשזיכרון העבודה מוגבל, הילד מאבד שלבים, שוכח, חוזר אחורה, ומרגיש מוצף. ✔ קושי בעיכוב תגובות ובתשומת לב מעבר לגירויים אחרים, מוסחות, קושי להשלים משימה. ✔ יכולת גמישות מחשבתית הכרחית להתארגנות: שינוי סדר הפעולות פתרון בעיות כשמשהו לא נמצא התאמת עצמי למצבים חדשים קושי בגמישות ← נתקל במכשול קטן ונעצר לגמרי. קשיים בתכנון תנועה - אצל חלק מהילדים והבוגרים האוטיסטים קיימים קשיים בתכנון תנועה, כלומר, אתגר ביכולת לתכנן, לארגן ולבצע רצף תנועות מורכבות. ✔ התארגנות היא משימה מוטורית מורכבת לבישת בגדים, אריזת תיק, סידור החדר, כולן משימות הדורשות: פירוק המשימה לשלבים התחלת תנועה ארגון רצף הפעולות קואורדינציה בין ידיים, עיניים ותנועה דיוק של כל שלב קושי בתכנון תנועה יוצר מצב שבו הילד יודע מה צריך לעשות, אבל הגוף לא מתארגן לבצע. ✔ עומס מוטורי-קוגניטיבי התארגנות דורשת גם תפקודים ניהוליים (המוח המתכנן) וגם יכולות מוטוריות (הגוף המבצע). כאשר שתיהן מאותגרות ← רמת המאמץ עולה מאוד. הילד לא מצליח להבין מה הצעד הראשון ← קושי ניהולי גם כשהבין, קשה לו לבצע ברצף ← תכנון תנועה כל הסיטואציה מרגישה “גדולה מדי” ← הצפה בסוף: תסכול, הימנעות, האטה, תלות במבוגר 3. וויסות תחושתי - ילדים עם קשיי ויסות סנסורי או עיבוד סנסורי מתקשים לארגן תנועה באופן יעיל, מה שלפעמים גורם לבלבול, איטיות ועומס בזמן התארגנות. קושי לסבול בגד מסוים ← נעצר בתהליך הלבוש מוסחות מרעש/תנועה ← מאבד רצף חיפוש סנסורי ← מתנתק מהמשימה עומס חושי ← קיפאון או הימנעות התארגנות היא משימה סנסורית-מוטורית, ואם המערכת מוצפת, התפקוד נפגע. 4. תפיסה חזותית ומרחבית – כולל יכולות החיוניות להתארגנות: לדעת איפה דברים נמצאים להבין מה שייך למה לראות בעין איך צריך להיראות תיק מסודר לארגן מקום על שולחן/מדף קושי בתפיסה חזותית מביא לבלגן כרוני וארגון לא יעיל. 5. קצב עיבוד ילדים אוטיסטים לעיתים מעבדים מידע לאט יותר, ולכן: כל פעולה לוקחת יותר זמן המעבר בין שלבים איטי עומס במצבים של לחץ זמן (בוקר לפני בית ספר) זמן הופך להיות גורם לחץ משמעותי. 6. וויסות רגשי ברגע שיש תסכול, ההתארגנות מתפרקת. חוויית כישלון ← הילד נתקע דרישה לאורך זמן ← עייפות רגשית שינויים קטנים בתכנית ← הצפה לרגשות יש חלק ביכולת להתמיד במשימה מורכבת. ⭐ איך קשיי התארגנות אצל ילדים ובוגרים אוטיסטים נראים בחיי היום יום? הילד מתחיל להתלבש ופתאום נעצר באמצע. איטיות בהתארגנות, למשל, לוקח המון זמן לצאת מהבית בבוקר. התיק והחדר מבולגן או לא מאורגן. הילד הולך לחדר להביא משהו, ושוכח מה רצה. חפצים הולכים לאיבוד לעיתים קרובות. הצפה רגשית כשיש הרבה שלבים או לחץ זמן. קושי להתחיל משימות, הילד יודע מה צריך לעשות אבל לא יודע איך להתחיל. צורך בהנחיה חיצונית בכל משימה מורכבת קושי לארוז תיק / לסדר שולחן / להתכונן לשיעור עומס מוטורי, "אני לא יודע איפה הידיים שלי אמורות להיות", למשל מסדר את התיק תוך כדי שמחזיק ספר מהתיק, במקום להניח את הספר בצד ולפנות את שתי הידיים לטובת הארגון. ⭐ טיפים פרקטיים להורים: מה עושים בבית? להלן כלים שנבדקו בשטח ושימושיים לרוב הילדים והבוגרים האוטיסטים: פירוק משימות לשלבים הפכו כל משימה למספר צעדים ברורים. לדוגמה: לבוש בוקר ← חולצה ← מכנסיים ← גרביים ← נעליים. טיפ: אפשר להדפיס או לצלם את השלבים. שימוש בתמונות או לוחות חזותיים חזותי עוזר יותר משפה מילולית אצל רוב הילדים האוטיסטים. טיפ: לוח “התארגנות בוקר”, “התארגנות יציאה מהבית”, “לפני שינה”. טיימר חזותי עוזר לילד להבין זמן בצורה מוחשית ולא מופשטת. טיפ: טיימר שעון “עוגה” או "שעון חול" שמראה את הזמן שנשאר. סביבה מסודרת וצפויה יצירת “רוטינות קבועות” לכל פריט יש מקום קבוע. פחות עומס = פחות הצפה. רצף עקבי מקל על תכנון תנועה, הפחתת עומס וקבלת תחושת שליטה. לתת לילד נקודת התחלה אחת הקושי העיקרי הוא להתחיל. תנו לו רק את הצעד הראשון: “תלבש את החולצה, אני איתך”. לצמצם גירויים סנסוריים בזמן התארגנות פחות רעש, פחות צעצועים, פחות תנועה. ללמד אסטרטגיות דיבור פנימי במילים פשוטות: “מה אני עושה עכשיו?” “מה השלב הבא?” טיפ: אפשר לתרגל יחד בקול. לא למהר לצעוק או להעיר רוב הילדים לא “עושים דווקא”. הם באמת נאבקים. תגובה רגועה מווסתת את כל המערכת. תרגול מוטורי תרגול מוטורי ספציפי למטלה. למשל בארגון של התיק, כיצד אני מניח את הידיים על מנת לפתוח את הריצ'רץ' בתיק (יד מקבעת, יד בתנועה), ירידה לפרטים מוטוריים קטנים, על מנת שהילדים ילמדו את המטלה בצורה יעילה. לתרגל את המטלה הספציפית, בזמנים רגועים שאין לחץ. לסיכום התארגנות היא משימה רב מערכתית המשלבת תפקודים ניהוליים, תכנון תנועה, עיבוד סנסורי, ויסות רגשי ועוד. כאשר ילד או בוגר אוטיסט מתקשה, זה לא עצלנות ולא חוסר רצון, אלא קושי אמיתי במערכת מורכבת. עם כלים נכונים, תמיכה חזותית, תיווך מותאם, תרגול והבנה, אפשר להפוך את ההתארגנויות היומיומיות למשימות אפשריות, ואפילו להעצים תחושת מסוגלות. 🟢 לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה  שלנו🟢

מה הם תפקודים ניהוליים? תפקודים ניהוליים הם קבוצה של יכולות קוגניטיביות שכליות גבוהות, החיוניות להתנהגות מכוונת-מטרה, שליטה עצמית והסתגלות למצבים משתנים. תפקודים אלו חיוניים לתכנון, קבלת החלטות, פתרון בעיות וויסות תגובות רגשיות והתנהגותיות.​ סוגי תפקודים ניהוליים: עיכוב תגובה (Inhibitory Control): היכולת לדכא תגובות אוטומטיות באופן מותאם ובזמן המתאים, להתמקד במידע רלוונטי ולשלוט בדחפים. זיכרון עבודה (Working Memory): שמירה ועיבוד מידע זמני בראש למטרת ביצוע משימות מורכבות, התמדה בפעילות. גמישות קוגניטיבית (Cognitive Flexibility): היכולת להסתגל לשינויים, לעבור בין משימות או אסטרטגיות ולשנות נקודת מבט במצבים שונים. תכנון וארגון (Planning and Organization): הצבת מטרות, בניית אסטרטגיות לארגון מידע או פעולות והשגת יעדים. ניטור עצמי (Self-Monitoring): בקרה והערכת הביצועים העצמיים, זיהוי טעויות ושיפור דרכי פעולה. יזימה (Initiation): היכולת להתחיל בפעולה או משימה בעצמאות ולפתח רעיונות חדשים. שליטה רגשית (Emotional control): שליטה ותגובה רגשית מותאמת למצבים משתנים ושמירה על תפקוד מסתגל. תפקודים ניהוליים ואוטיזם ממצאים מחקריים מראים כי לאוטיסטים יש ליקויים בתפקודים ניהוליים, במיוחד בגמישות קוגניטיבית, זיכרון עבודה ותכנון. הליקויים באים לידי ביטוי בקשיים בהסתגלות לשינויים, בארגון, במעבר בין סביבות או משימות, ובהתנהגות חזרתית. בנוסף, יש קושי ליזום פעולות ורעיונות חדשים, לזהות טעויות ולבצע תיקון עצמי. כמו כן נמצא קושי לווסת רגשות דבר שיכול להתבטא בתגובה ריגשית קיצונית לשינוי.​ תפקודים ניהוליים לדוגמא נמצאו כמנבאים להתנהגויות חזרתיות, יכולת והבנה חברתית (אתגרי הליבה באוטיזם). דוגמאות לביטוי הליקויים באוטיזם: קושי בדיכוי התנהגויות חזרתיות או דפוסי חשיבה כמו התעניינות יתר או התייחסות לתחומי עניין או חפצים יוצאי דופן בתדירות גבוהה. קושי במעבר בין משימות, סביבות, שינויים בשגרה ופירוש סיטואציות חברתיות שונות. קשיים בזכירת רצף פעולות, לדוגמא בהתארגנות בוקר ולמידה מטעויות. אתגר ביכולת לתכנן פעולות, להתארגן ולבצע סדר עדיפויות. מגבלות בוויסות רגשי שמתבטאות בתגובה רגשית קיצונית לשינוי או תסכול. מחקרים עדכניים הצביעו על קשר הדוק בין עוצמת הליקויים בתפקודים הניהוליים לבין חומרת הקשיים החברתיים אצל אוטיסטים, ושיפור ייעודי במיומנויות אלו עשוי לתרום להתנהגות המסתגלת שלהם ולרווחתם הכללית. מהמחקר אל השטח – מה עושים בפועל? תפקודים ניהוליים הם מרכיב קריטי בהתנהלות יומיומית ובתפקוד היומיומי אצל כולם ובעיקר לאוטיסטים. הבנת מורכבותם והקשרם לאוטיזם מאפשרת בניית התערבויות וטיפולים מדויקים יותר לקידום תפקוד חברתי, רגשי ויום-יומי של ילדים ובוגרים אוטיסטים. בפוסטים הבאים נבין לעומק בפועל איך מתבטא כל אחד מכל התפקודים הניהוליים ונרשום לכם טיפים פרקטיים לשיפורם. למקורות: https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC4084861/ https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC4789148/ https://www.nature.com/articles/s41598-025-94334-1 https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC8882695/   🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה  שלנו🟢

חוויות, תובנות ומסקנות מהשטח של אוטיסטים בוגרים חרדה חברתית וניהול קשרים בין-אישיים מהווים אתגר מרכזי עבור מבוגרים אוטיסטים. בשנים האחרונות, טיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים (CBT) מותאמים הפכו לסטנדרט עבור קשיים אלה, אך עדיין יש מחסור בעבודות המעמיקות בחוויות המשתתפים עצמם בטיפולים קבוצתיים אלה וביעילותם עבור אוכלוסייה ייחודית זו.​ מחקר איכותני חדשני, שנערך באוניברסיטת סידני, בחן לעומק את חוויותיהם של 27 מבוגרים אוטיסטים (בני 18-38 שנים, ממוצע גיל 25), אשר השתתפו בתוכנית קבוצתית ייעודית ל-CBT להתמודדות עם חרדה חברתית. כל המשתתפים אובחנו כאוטיסטים וענו לקריטריונים עבור הפרעת חרדה חברתית. הקבוצה כללה התאמות מובנות: התחשבות בצרכים סנסוריים, אפשרות לדרכי תקשורת מגוונות, שפה פשוטה ומבנה קבוע.​ עיקרי הממצאים: חיבור חברתי והפחתת בדידות : רוב המשתתפים הדגישו את הערך הרב שבלמידה ובשיתוף בקבוצה עם בני גילם המתמודדים עם חוויות דומות, חיזוק תחושת השייכות וביטחון עצמי חברתי. סביבה בטוחה ותומכת : הקבוצה התאפיינה באווירה תומכת ומותאמת, זאת תוך שימת דגש על קבלה עצמית ותרגול כישורים חברתיים בלי לחץ להסוואת מאפיינים אוטיסטיים. התאמות קוגניטיביות וסנסוריות : מבנה המפגשים איפשר גמישות לפי הצרכים, לרבות התייחסות לרגישויות, מתן אפשרות להפסקות, ושימוש בעזרים חזותיים. המשתתפים הדגישו את חשיבותו של אופי הטיפול המותאם, שמכבד את הצרכים הייחודיים של מבוגרים אוטיסטים, ומציע גמישות ופיתוח כלים אישיים במקום מאמצי "נרמול". י ישום בחיים האמיתיים : כ-70% ציינו עלייה בביטחון החברתי והיכולת להתמודד עם מצבים חברתיים יומיומיים תוך יישום אסטרטגיות שלמדו בקבוצה. אתגרים : כ-18% מהמשתתפים ציינו קשיים ביישום כלים מחוץ לקבוצה, במיוחד בסיטואציות חברתיות נפיצות ריגשית בהם החרדה החברתית קשורה לחוויות של דחייה או לאירועים שליליים בעבר. חלקם אף ציינו קושי בהתמודדות עם היבטים סנסוריים כגון (רעש, אור, משך המפגש). מסקנות לעתיד: המחקר ממליץ להמשיך ולהתאים מסגרות טיפול קבוצתי עבור מבוגרים אוטיסטים, עם דגש על שותפות, סביבה תומכת, גיוון חושי, תאום ציפיות והתייחסות לרקע האישי. בנוסף, העלאת מודעות בקרב אנשי מקצוע לחשיבות שיפור נגישות וטיפוח מרחב בטוח עשויות להעצים את הקהילה האוטיסטית ולתרום לאפקטיביות הטיפול, ההכלה, קבלת השוני ובעל פוטנציאל חיובי בהתמודדות של אוטיסטים בוגרים עם חרדה חברתית.  ​ קישור למאמר המלא: https://journals.sagepub.com/doi/pdf/10.1177/13623613251377930 לכל העדכונים בתחום האוטיזם והאירועים מהמרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלנו (הודעות בלבד):  👇🏻 🟢 https://chat.whatsapp.com/GuIlsC3HNScIMmAHKcaKC3🟢

אבחנה של אוטיזם היא חשובה על מנת לספק לילדים ולמשפחות את הטיפול, התמיכה והזכויות המתאימות. אמנם, חלה עלייה משמעותית במודעות של איתור וזיהוי אוטיזם בשנים האחרונות אך עדיין ישנם ילדים שיכולים "ליפול בין הכיסאות" ולא לקבל את הטיפול והתמיכה המתאימים. התורים הארוכים ועומס העבודה של רופאי הילדים והמטפלים הפרא-רפואיים עלולים להוביל לפספוס של רמזים או דגלים אדומים הקשורים לאוטיזם. בנוסף לכך אנשי חינוך העובדים במסגרות הגן ובית הספר לעיתים אינם בטוחים באשר לנושא הצפת דגלים אדומים תקשורתיים. חשוב להדגיש כי בעוד ששימוש בכלי סינון אינו מאשר   אבחנה של אוטיזם, הוא מסייע לרופאי הקהילה, למטפלים נוספים ולצוות החינוכי לזהות ילדים שיש להפנות להערכה אצל מומחה לבירור נוסף מעמיק.  לפיכך, קיים צורך בכלי סינון קצרים ומדויקים, המכסים טווחי גיל רחבים, וניתנים לחישוב בצורה פשוטה ומהירה. כלי סינון נפוץ הוא ה־SRS‏ (Social Responsiveness Scale) שאלון בן 65 פריטים המיועד למילוי על ידי ההורה ככלי סינון לאוטיזם המתאים לשימוש בגילאי 4-18 שנים ואומת מול אבחנות של אוטיזם שנגזרו מכלים מקובלים לאבחון כגון: ADI-R: Autism Diagnostic Interview-Revised ‏ מכיוון שההערכה עשויה להימשך עד 20 דקות ודורשת ניקוד לעיתים מורכב, היא עשויה שלא להיות נוחה או מהירה לניקוד במסגרת קלינית או חינוכית עמוסה. מחקר חדש מציג בחינה של גרסה מקוצרת בת 5 פריטים מתוך ה-Social Responsiveness Scale‏ (SRS) ככלי סינון מהיר ופשוט להבדלה בין ילדים עם וללא אוטיזם. אוכלוסיית המחקר כללה 1,462 זוגות (2,924 ילדים), כל זוג הורכב מילד עם אבחנת אוטיזם מגיל 4 עד 18 שנים וקרוב משפחה ללא אוטיזם.​ חמשת הפריטים שנבחרו: משחק באופן מתאים עם ילדים בני גילו (תרם יותר מ-95% מהיכולת לאבחן נכון). ​ מתקשה לעקוב אחרי הרצף של שיחה רגילה. שינויים בשגרה קשים לו יותר מאשר לילדים אחרים. אחרים מחשיבים אותו כ"מוזר" או "משונה". נמנע מקשר עין או יש לו קשר עין יוצא דופן. שלושה מהפריטים לקוחים מתוך תת סולם התקשורת החברתית, ושניים ממאפייני התנהגות אוטיסטית.​     צילום הפריטים מתוך המאמר: ניתן לראות את הפריטים, כל פריט מדורג בין 0 ל-3, ככל שהניקוד גבוה יותר, החשד לאוטיזם עולה. בניקוד כללי של 4 מתוך 15 ומעלה יש המלצה להפנות להמשך בירור.    עיקרי הממצאים סך הכל, 5 הפריטים אפשרו זיהוי ילדים עם אבחנת אוטיזם בדיוק גבוה מאוד, ולא נופלים מהגרסה המקורית הארוכה בת 65 פריטים. הסף האבחוני שנקבע: ציון 4 מתוך 15 או יותר מעיד על סבירות לאוטיזם ומקנה רגישות של 96.9% (כלומר, מתוך כל מי שבאמת אוטיסט , כמה הבדיקה מצליחה לזהות אותם) וספציפיות של 97.3% (כלומר, מתוך כל מי שבאמת לא אוטיסט , כמה הבדיקה זיהתה נכון שאין לו). ביצועי הכלי לא נפגעו בהתאם למין, גיל, מוצא אתני או הכנסה במשפחה.​ נקודות חשובות והסתייגויות ההערכה בוצעה בקרב ילדים, מרקע משפחתי דומה, ולא באוכלוסייה אקראית או קלינית רחבה.​ כל הילדים ללא אוטיזם היו קרובי משפחה של ילדים אוטיסטים, ולא בהכרח מייצגים ילדים מהאוכלוסייה הכללית.​ החוקרים מציינים כי כדאי לבדוק את ה-5iSRS  גם באוכלוסיות מגוונות, בקרב ילדים עם הפרעות התפתחותיות או התנהגותיות אחרות כמו למשל, ADHD, וחרדה ולבחון אם הכלי מבחין ביניהם לאוטיזם ביעילות דומה.​ הכלי נבדק לבני 4-18 שנים בלבד; לא מיועד לגיל הרך מתחת לגיל 4.​ ישנם גם כלי איתור אחרים המיועדים לגילאי פעוטות. מה ניתן לקחת מהמחקר באופן פרקטי זהו כלי מהיר, קצר ויעיל להבדלה ראשונית בין ילדים עם וללא אוטיזם בגילאי 4-18 שנים, אך נדרשות בדיקות נוספות להכללה באוכלוסיות קליניות מגוונות ובקרב ילדים עם מגוון קשיים התפתחותיים והתנהגותיים. חשוב לזכור שמדובר בכלי סינון בלבד, ולא כלי אבחוני .   למאמר המלא: https://link.springer.com/article/10.1007/s10803-025-07060-y#Tab2     לכל העדכונים בתחום האוטיזם והאירועים מהמרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלנו (הודעות בלבד):  👇🏻  🟢 https://chat.whatsapp.com/GuIlsC3HNScIMmAHKcaKC3   🟢

היכולת לזהות רגשות היא רכיב מרכזי באינטראקציה חברתית, והיא קשורה בקשר הדוק לוויסות רגשי ולתפקוד חברתי. מחקרים קודמים הראו כי אוטיסטים מתקשים לזהות ולפענח רמזים חברתיים-רגשיים, ומתמודדים עם אתגרים בזיהוי רגשות. זיהוי רגשות מתייחס ליכולת לזהות ולהבין את מצבי הרגש של אחרים באמצעות רמזים ממספר מקורות: 1.הבעות פנים 2.פרוזודיה קולית (אינטונציה, הטעמה, קצב, עוצמה וגובה קול)   3.תנועות גוף   שתי מטא-אנליזות וסקירות שיטתיות מקיפות שנערכו לאחרונה מצאו כי אוטיסטים מתקשים באופן משמעותי ומובהק בזיהוי רגשות דרך הבעות פנים ואילו לגבי זיהוי רגשות דרך הפרוזודיה הקולית הממצאים לא היו חד משמעיים. אף שהבעות פנים היו מוקד עיקרי במחקרי זיהוי רגשות, תנועות גוף מספקות רמזים משלימים חיוניים כאשר המידע המתבטא דרך הבעות הפנים אינו חד משמעי. תנועות גוף כוללות תנוחות סטטיות, מחוות, ופעולות גופניות דינמיות. שפת גוף זו מעבירה מידע עשיר באינטראקציות חברתיות במציאות, ומסייעת למקבל להבין את רגשותיו וכוונותיו של האדם שמולו. בעבר, תרומתם של רמזים של תנועות גוף לזיהוי רגשות הוערכה בחסר, שכן הבעות פנים נחשבו למקור החזותי המרכזי. עם זאת, אינטראקציות חברתיות במציאות כוללות מידע מורכב, ותפיסת רגשות מתרחשת בתוך הקשרים חברתיים רחבים ומציאותיים. נוכחות סימולטנית של מידע רגשי ממספר ערוצים יכולה להביא לייצוג רגשי שלם ומדויק יותר. תנועות גוף יכולות לבטא רגשות באופן ברור, יתר על כן, תנועות גוף עשויות לשפר את תפיסת הבעות הפנים, ובמקרים מסוימים אף להראות יתרון בעיבוד רגשות מסוימים, כמו כעס ופחד, המזוהים טוב יותר דרך תנועות גוף.  בסיכומו של דבר, תנועות גוף חשובות לא פחות מהבעות פנים כמקורות מרכזיים למידע חברתי-רגשי. מחקר מקיף שפורסם לאחרונה נועד להעמיק את ההבנה של תפיסת רגשות מתנועות גוף בקרב אוטיסטים ולבדוק שלושה דברים עיקריים:  (1) האם אוטיסטים מפגינים ליקויים משמעותיים בזיהוי רגשות בסיסיים המועברים דרך תנועות גוף בהשוואה לבעלי התפתחות טיפיקלית. (2) האם יכולת זיהוי הרגשות של אוטיסטים משתנה בהתאם לסוג הרגש הבסיסי? (3) האם גורמים כגון מגדר, גיל ומנת משכל (IQ) משפיעים על ההבדלים בזיהוי רגשות מתוך תנועות גוף? הממצאים: באופן כללי, ילדים ומתבגרים אוטיסטים זיהו רגשות מתוך תנועות גוף באופן פחות מדויק מבני גילם שאינם מאובחנים. נמצאו קשיים בולטים בזיהוי רגשות של שמחה ופחד, אך לא ברגשות ניטרליים (רגשות שאינם נתפסים כחיוביים או שליליים, כלומר הם לא מעוררים תחושה נעימה או לא נעימה באופן מובהק. דוגמה לרגשות ניטרליים יכולה להיות תחושת חופש, אדישות או ענייניות). הקושי היה דומה בעוצמתו גם בזיהוי רגשות דרך הפרוזודיה הקולית או הבעות פנים. ככל שהגיל עולה, הפער בין הקבוצות מתרחב, משמע שמבוגרים אוטיסטים מתקשים יותר ביחס לבני גילם הטיפיקליים. מנת משכל גבוהה (IQ) צמצם את הפערים בין הקבוצות. מגדר ומגבלות: מרבית העבודות בדקו ילדים ומתבגרים, עם דגימה גברית ברובה; קשה להסיק לגבי מבוגרים או נשים. רוב המחקרים עסקו בזיהוי רגשות כללית ולא סוג רגשות ספציפי פרט לאלה שצוינו. נדרש מחקר רחב, מגוון ולפי סוגי רגשות נוספים.​ השורה התחתונה ישנה פגיעה משמעותית ביכולת לזהות רגשות מתוך תנועות גוף בקרב אוטיסטים, בדומה לפגיעה בזיהוי רגשות מהבעות פנים ומהקול. הקושי מושפע מגיל ומרמת IQ עם עדויות לפעילות מוחית חריגה. הממצאים מסייעים להבין את קשייו של האוטיסט בזיהוי רמזים חברתיים ומציעים כיוונים לפיתוח התערבויות ממוקדות. מומלץ לכלול בטיפול החברתי של אוטיסטים תרגול של זיהוי רגשות. בתחילה זיהוי רגשות בסיסיים כגון שמחה, כעס, פחד, עצב, גועל. לאחר שווידאנו כי אכן הילדים שולטים בזיהוי הרגשות הבסיסיים מומלץ להתקדם ולכלול תכנים גם של רגשות מורכבים יותר כגון רגש אשמה, מבוכה, קנאה שדורשות יכולות קוגניציה חברתית גבוה יותר. למקורות: https://link.springer.com/article/10.1007/s40489-025-00524-y https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S0149763421005893?via%3Dihub https://journals.sagepub.com/doi/10.1177/1362361321995725 🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם והאירועים מהמרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלנו (הודעות בלבד):  👇🏻 🟢  https://chat.whatsapp.com/GuIlsC3HNScIMmAHKcaKC3

לילדים אוטיסטים יש שכיחות גבוהה יותר של בעיות רגשיות כגון חרדה ודיכאון. זמינות המסכים הגבוהה בגיל הרך הובילה לחששות מתמשכים כי חשיפה ממושכת עלולה להשפיע לרעה על התפתחות המוח ובריאות הנפש. מחקר חדש שפורסם לאחרונה (2025) בדק האם קיים קשר בין זמן מסך לבין חרדה ודיכאון בילדים עם אבחנה של אוטיזם בגיל הגן. כמו כן נבדק במחקר, האם נפח קליפת המוח מהווה גורם מתווך בקשר זה. כלומר האם השפעה של זמן המסך על המצב הנפשי של הילדים היא ישירה? או שמה יש גורם שלישי באמצע (נפח קליפת המוח) שמושפע מזמן המסך ואז משפיע על המצב הנפשי. ​ המחקר כלל 149 ילדים אוטיסטים בגילאי 18–60 חודשים. הילדים חולקו לשתי קבוצות בהתאם לחשיפתם היומית למסכים: חשיפה נמוכה (זמן מסך ממוצע של כ-24.7 דקות ביום) וחשיפה גבוהה (זמן מסך ממוצע של כ-3 שעות ביום). נאספו נתונים דמוגרפיים, ציון חומרת האוטיזם (CARS), מדדי התפתחות (Griffiths DQ), והערכות רגשיות והתנהגותיות באמצעות שאלון CBCL. בנוסף, לכל הילדים בוצעה בדיקת MRI למדידת נפח קליפת המוח.​ ממצאים עיקריים בקבוצת החשיפה הגבוהה נמצאו רמות חרדה ודיכאון גבוהות משמעותית. נפח קליפת המוח באזור המצחי השמאלי העליון (left superior frontal area) היה קטן יותר בילדים שנחשפו לזמן מסך גבוה. תמונה מתוך המאמר: ניתן לראות את ההבדל בגרף בנפח קליפת המוח בין הילדים שנחשפו מעט לזמן מסך (בכחול) לילדים שנחשפו להרבה זמן מסך (באדום) אזור ה- left superior frontal area במוח הוא בעל תפקיד קריטי בוויסות רגשות ובתהליכים קוגניטיביים הקשורים בחרדה ודיכאון. בנוסף נמצא כי: -פגיעה או הצרות מבנית באזור זה עלולות לפגוע ביכולת לווסת רגשות ולהעלות סיכון לחרדה ודיכאון.​ -אזור זה רגיש במיוחד לשינויים סביבתיים בגיל הרך ולכן עשוי לשמש מתווך בין גירויים סביבתיים (כמו זמן מסך גבוה) לבין תוצאות רגשיות.​ נמצא שככל שזמן המסך עולה יש עלייה ברמת החרדה והדיכאון וירידה בנפח הקורטקס המצחי השמאלי העליון. ניתוח סטטיסטי הצביע כי נפח קליפת המוח באזור זה תיווך באופן מלא את הקשר בין זמן המסך לתסמיני חרדה ודיכאון.​ הסבר אפשרי לממצאים יש שתי תיאוריות מרכזיות שמוצעות כהסבר לממצאים: תיאוריית ההחלפה (Displacement hypothesis): הזמן המוקדש למסכים בא על חשבון פעילויות מקדמות מוחית, כמו משחק חברתי וקריאה, מה שעלול לפגוע בהתפתחות המוח. תיאוריית ההסרה הסלקטיבית (Selective elimination): שימוש מועט במסלולים עצביים עקב חשיפה פסיבית למסכים עלול להוביל לדילול סינפסות, במיוחד בילדים אוטיסטים בעלי רגישות נוירו-ביולוגית גבוהה.​ הערות חשובות במחקר אין הבחנה בין סוגי המסכים ותכני הצפייה. מהמחקר הנוכחי לא ניתן לקבוע סיבתיות: הממצאים מראים קשר בין בין זמן מסך גבוה לבין סימני חרדה ודיכאון, אך אי אפשר לדעת בוודאות שהמסכים הם שגרמו לבעיות הרגשיות.​ כלומר, אי אפשר לוודא אם זמן המסך גרם לפגיעה רגשית, או שאולי ילדים שסבלו יותר מחרדה או קושי רגשי פשוט נטו לצפות יותר במסכים. בנוסף, במצב כזה יש גורמים נוספים שיכולים להשפיע, כמו רמות תמיכה בבית, שינה, הרגלי תקשורת או תכני הצפייה והם לא תמיד נמדדו או נשלטו במחקר. טיפים פרקטיים לניהול זמן המסך בבית והמלצות משרד הבריאות בפברואר 2020 פורסם נייר עמדה משותף של איגוד רופאי בריאות הציבור, איגודי רופאי ילדים וגופים נוספים כגון משרד הבריאות עם הנחיות בנוגע לחשיפה של ילדים למסכים:  שעות חשיפה מומלצות על פי גיל: • גיל 0-2 שנים: יש למנוע חשיפה למסכים ככל שניתן. • גיל 2-5: עד שעה ביום, כשהמטרה היא כמה שפחות. • לילדים בגיל 6–18: ניתן להמליץ על עד שעתיים ביום של זמן מסך כולל כל הסוגים. דגשים נוספים: –לבחור בתכני צפייה מותאמים לגיל הילד, לצפות יחד עם הילדים בתוכנית ולשוחח איתם על התכנים הנצפים. רצוי, שהתכנים לא יהיו בעלי קצב מהיר ו/או אגרסיבי ככל האפשר.  –הסרת מסכים מהחדר השינה והימנעות משימוש בשעה לפני השינה.   –הפסקות בזמן הצפייה לטובת שמירה על בריאות העין. הכלל 20-20-20, כל 20 דקות של צפייה, הפסקה למשך 20 שניות ולהסתכל למרחק של 20 רגל (6 מטר). -לא רק הזמן הוא חשוב אלא גם איכות השימוש לבחור תכנים טובים, להיות פעיל בתיווך, להשתדל לבחור תכנים בו הילד צריך להיות אקטיבי, לדוגמא משחקים בהם הילד נשאל שאלות וצריך לבחור בין תשובות שונות. - הבהרה חשובה: ילדים שמשתמשים בתקשורת תומכת חלופית כמו טאלבט על מנת לתקשר, לא נמליץ להם להפסיק להשתמש במסך כי זהו כלי תקשורתי אקטיבי תפקודי חשוב עבורם. 🛠️ איך ליישם את ההמלצות בפועל? הגדירו “שעות ללא מסך” בבית למשל בזמן ארוחות, שעה לפני השינה, וגם בשעות משחק חופשי ללא מסכים. הציבו גבולות ברורים וטאבלטים/טלפונים עם “בקרת הורים” שמגבילה זמן שימוש. ניתן להשתמש במסך ככלי ללמידה, לנצל את זמן המסך לתכנים איכותיים הדורשים מהילד להיות אקטיבי ופחות פסיבי בבהייה מול המסך. הורים כדוגמא אישית להתנהגות: לצמצם את זמן המסך שלכם כאשר אתם עם הילדים. למאמר המלא: https://link.springer.com/article/10.1186/s12887-025-06203-5 לנייר העמדה המלא בנוגע לחשיפה למסכים: https://ima-contentfiles.s3.amazonaws.com/Exposuretoscreensandchildren%27shealth237.pdf?utm_source=chatgpt.com לכל העדכונים בתחום האוטיזם והאירועים מהמרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלנו (הודעות בלבד):  👇🏻 🟢 https://chat.whatsapp.com/GuIlsC3HNScIMmAHKcaKC3   🟢

כ-30% מהילדים האוטיסטים לא מדברים גם לאחר טיפול אינטנסיבי. ההבנה של הגורם לכך שילדים אלו לא מצליחים לדבר היא מוגבלת היות וקבוצה זו יחסית פחות נחקרת במחקרים של התערבות מוקדמת. מאמר שפורסם לאחרונה (2025) בדק 194 ילדים אוטיסטים בעלי מילוליות מצומצמת/שאינם מדברים בגילאים (5-8 שנים) ומטרתו הייתה לזהות מהם הכישורים ההתפתחותיים שמנבאים תגובה מהירה להתערבות מוקדמת, ולבחון אילו כישורים משתפרים אצל ילדים שמגיבים מהר. הילדים עברו טיפול בשני מודלים עיקריים, בשילוב תקשורת תומכת וחלופית לפי הצורך: DTT – Discrete Trial Training JASPER – Joint Attention, Symbolic play, Engagement and Regulation (גישת JASPER - קשב משותף , משחק דמיון, מעורבות חברתית וויסות). מודל JASPER  היא גישת טיפול מבוססת מדע, שעוסקת לעומק בטיפול בקשב המשותף ובשיפור יכולת המשחק. הילדים עברו הערכות של תפיסה קוגניטיבית, שפה, תקשורת חברתית, ומשחק בתחילת ההתערבות ואחרי 6 שבועות. רמת השיפור הוערכה באמצעות סולם CGI (Clinical Global Impression), שבעזרתו סווגו הילדים למגיבים מהירים ואיטיים. הסיווג התבסס על התרשמות קלינית כוללת של המטפלים לגבי רמת השיפור החברתית ־תקשורתית של הילד לאחר שישה שבועות של התערבות אינטנסיבית. ממצאים עיקריים הכישורים הבסיסיים שניבאו תגובה מהירה להתערבות היו: - קשב משותף יוזמתי (Initiated joint attention) -רמת ההתקדמות במשחק  (Play mastery) -גיוון התנהגויות במשחק בקרב הילדים שסווגו כמגיבים במהירות לטיפול, השיפור המרכזי בתקופה הראשונה של ההתערבות היה בשני תחומים: -כישורי בקשה (Requesting skills) - קשב משותף תגובתי (Response to joint attention) מסקנות פרקטיות להורים ומטפלים הערכה של קשב משותף ויכולת משחק, מספקת אינדיקציה משמעותית לסיכויי "תגובה מוקדמת" אצל ילדים מינימליים בדיבור. שיפורים ראשונים בכישורי בקשה וקשב משותף תגובתי חשובים במיוחד, ומשקפים אבני דרך קריטיות בתהליך ההתקדמות. מנתונים אלו עולה שחשוב לעקוב לא רק אחרי שינויים במדדים תקניים (קוגניציה/שפה), אלא לתת דגש ליכולות התקשורתיות-החברתיות ולהשתמש בהם להתאמת המשך ההתערבות באופן אישי. מאמר זה מצטרף למידע מצטבר שמדגיש את חשיבות יכולות כגון קשב משותף ויכולות משחק כמיומנויות בסיס לפיתוח שפה. מומלץ לבצע הערכה מקיפה ויסודית של יכולות אלה בדגש על ילדים אוטיסטים ולבנות תוכנית טיפולית מסודרת לפי השלבים ההתפתחותיים ביכולות אלה. למאמר המלא: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/41065036/ 🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה  שלנו🟢

מאמר חדש המוסיף מידע נוסף על מאפייני בנות אוטיסטיות ומחדד היבטים באבחון אוטיזם בבנות. המאפיינים האוטיסטיים בבנות פעמים רבות יתבטאו בצורה שונה מבנים ואף יכולים להיות מבלבלים מאוד וקשים לאבחון. סקרנו את המאפיינים הייחודיים של בנות אוטיסטיות בתפקוד גבוה בפוסט הזה . המאמר המרתק שפורסם התמקד בילדות אוטיסטיות ללא מוגבלות שכלית, בגילאי 7 עד 15 שנים ובחן אותן בהשוואה לילדות בעלות התפתחות טיפוסית, כדי להבין טוב יותר את דפוסי התקשורת, ההתנהגות וההסתגלות שלהן. המחקר כלל הערכות נרחבות בעזרת שאלונים תצפיתיים והערכות הוריות במדדים של תקשורת חברתית, התנהגות חזרתית ויכולות יומיומיות. ההערכות כללו את הכלים הבאים: Social Communication Questionnaire שאלון קצר להורים המיועד לסייע באיתור ראשוני של סימפטומים תקשורתיים וחברתיים הקשורים לאוטיזם אצל ילדים. Autism Diagnostic Observation Schedule כלי אבחון מובנה מקובל מאוד, בו צוות מקצועי עורכים תצפית ופעילויות כדי לזהות סימני אוטיזם בתחום התקשורת, החברתיות וההתנהגות החזרתית אצל ילדים או מבוגרים. Vineland Adaptive Behavior Scales סקאלות המשמשות להערכת התפקוד ההסתגלותי, כלי מדידה סטנדרטי באמצעות ראיונות חצי-מובנים להערכת יכולות יומיומיות, תקשורתיות, חברתיות ומיומנויות חיים חיוניות בתפקוד כללי. ממצאים עיקריים: ילדות אוטיסטיות ללא מוגבלות שכלית הציגו קשיים חברתיים מובהקים, במיוחד בתחום ההסתגלות החברתית , כאשר מיומנויות תקשורת ושפה (במיוחד יכולת שפתית הבעתית ויכולת כתיבה) היו לעיתים חסרות אך במקרים מסוימים נמצאו חוזקות יחסיות בתחום זה. חלק מהסימפטומים ניכרים יותר בדיווח הורי  מאשר בתצפית קלינית מובנית; למשל התנהגויות חזרתיות ודפוסי עניין ייחודיים. נמצא שגם כאשר יש לילדות אלו אינטליגנציה תקינה ואף גבוהה, האתגרים החברתיים קיימים ומבליטים כי ציוני האינטליגנציה אינם ערובה לתפקוד יומיומי מלא. התופעה המכונה מיסוך/מאסקינג/הסוואה, מציינת שבנות מסוגלות להסתיר או לפצות על הסימפטומים שלהן באמצעות אסטרטגיות חברתיות ולפעמים הימנעות, דבר אשר עלול להוביל לאבחון חסר או מאוחר. במיסוך, הבנות מתנהגות בצורה שנוגדת את ההתנהגות הטבעית שלהן כתוצאה מלחץ סביבתי וחברתי. דוגמא לתופעת המיסוך יכולה להיות הימנעות מהתנהגות שנועדה לוויסות והרגעה כגון נפנוף ידיים בסביבה חברתית על מנת להתאים לנורמות החברתיות המקובלות. בתקשורת, הילדות האוטיסטיות התקשו במיוחד בניהול שיחה הדדית וביוזמות עם בני גילן , למרות שהיו להן חוזקות יחסיות ביכולת להבין ולהביע רגשות מסוימים. תובנות ומסקנות: המאמר מדגיש את החשיבות בגישה הכוללת קבלת מידע ממקורות רבים לאבחון בנות אוטיסטיות, המשלבת דיווחים מההורים, מהצוות החינוכי/טיפולי ומתצפיות קליניות תוך מודעות לשוני בתסמינים בין בנות לבנים. לדוגמא, הסתמכות על תצפית או מפגשים בקליניקה מול מאבחן מבוגר בלבד, עלולות לא להציף את הקושי בניהול שיחה הדדית או יוזמה חברתית עם בני גילן. יחד עם זאת, במאמר ישנה המלצה להתאים עבורן מטרות טיפוליות ייחודיות, בעיקר בתחום החברתי וההסתגלות האישית. לדוגמא: שיפור מיומנויות חברתיות (כאלה שיעזרו להן ללכת עם הטבע שלהן בצורה שתהיה להן יעילה), פיתוח תקשורת בין אישית, חיזוק היכולת להסתגל לסביבה אישית וחברתית, שיפור הגמישות המחשבתית ושיפור התפקוד היומיומי כדי להעצים את העצמאות ואיכות החיים של הילדות האוטיסטיות . לסיכום, המחקר מוסיף נדבך משמעותי להבנה של המאפיינים של בנות אוטיסטיות ומציע לנקוט גישה מותאמת מגדר שמעמיקה באיתור ובטיפול באתגרים הספציפיים להן. 🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו – הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה  שלנו🟢 למאמר המלא: https://link.springer.com/article/10.1007/s10803-025-07035-z

🟡שכיחות ואבחון🟡 אוטיזם נפוץ יותר בקרב בנים, אך המודעות לאוטיזם בבנות עולה. בעבר, היחס המוערך היה 1 בנות ל-4 בנים אוטיסטים. עם זאת, מחקרים מצביעים על תת-אבחון משמעותי בקרב בנות, במיוחד אלו בתפקוד גבוה. מחקרים עדכניים מצביעים על כך שייתכן שהיחס האמיתי קרוב יותר ל-1:2. משמעות הדבר היא שרבות מהבנות והנשים האוטיסטיות לא מאובחנות, ומתמודדות עם קשיים רבים בחייהן מבלי לקבל את התמיכה וההבנה לה הן זקוקות. 🟡מדוע קשה יותר לאבחן אוטיזם אצל בנות?🟡 האבחון של בנות אוטיסטיות מאתגר יותר בשל: 📍בנות נוטות להציג תסמינים פחות קיצוניים:📍 בנים אוטיסטים נוטים יותר להציג התנהגויות חזרתיות ותחומי עניין מצומצמים, שהם תסמינים בולטים של אוטיזם. בנות, לעומת זאת, עשויות להציג תסמינים עדינים יותר, כמו קשיים חברתיים, חרדה או דיכאון, שניתן לייחס לגורמים אחרים. 📍בנות טובות יותר בהסוואה:📍  בנות אוטיסטיות לומדות לעתים קרובות איך "להתאים" את עצמן לנורמות חברתיות, ולכן הן עשויות להצליח להסתיר את התסמינים שלהן. 📍היעדר מודעות:📍  עד לאחרונה, מערכת הבריאות והחינוך לא הייתה מודעת מספיק לתסמינים הייחודיים של אוטיזם אצל בנות. מחקרים מדגישים את החשיבות של הגברת המודעות בקרב מחנכים לגבי הביטויים הייחודיים של אוטיזם בבנות. ידע מוגבר של מורים עשוי לשפר את זיהוי המאפיינים, הבנת הצרכים ומתן תמיכה מתאימה. 📍הטיות מגדריות בכלי האבחון📍 קריטריונים אבחוניים רבים מבוססים על מאפיינים שנצפו בבנים עם אוטיזם, מה שעלול להתעלם מהביטויים העדינים יותר בבנות. 🟡מהם המאפיינים הייחודיים של אוטיזם אצל בנות?🟡 בנות עם אוטיזם עשויות להציג מגוון רחב של תסמינים, אך חלק מהמאפיינים הנפוצים ביותר כוללים: 🎭הסוואה חברתית: בנות אוטיסטיות מפתחות לעיתים קרובות אסטרטגיות "הסוואה" מתוחכמות של הקשיים החברתיים שלהן כולל למידה של פרזות שיחה, חיקוי התנהגויות חברתיות (למשל מסדרות טלוויזיה), ושימוש בתסריטים חברתיים. 🫂קשיים חברתיים: בנות אוטיסטיות עשויות להתקשות להבין רמזים חברתיים, לנהל שיחות, ולבנות קשרים עם אחרים. 👩‍🎤מוטיבציה חברתית: בנות אוטיסטיות מראות נטייה גדולה יותר לחברתיות, רגשיות ואינטראקציות חברתיות בהשוואה לבנים אוטיסטים, אך הן עשויות להרגיש אי נוחות בהבעת חיבה, קושי ביצירת קשרים חברתיים או להתמודד עם התמוטטות רגשית במצבים מסוימים. 👥חרדה ודיכאון: מחקרים מצביעים על כך שבנות אוטיסטיות בתפקוד גבוה נמצאות בסיכון מוגבר לבעיות בריאות נפש, במיוחד חרדה ודיכאון. זה עשוי להיות קשור לקשיים החברתיים שהן חוות בחיי היומיום והמאמץ המתמשך להסוות את הסימפטומים שלהן. 🤩התנהגות מוחצנת: חלק מהבנות האוטיסטיות עשויות להציג התנהגות מוחצנת, כמו התקפי זעם, אימפולסיביות, וקושי בשליטה עצמית. 🐴תחומי עניין ספציפיים: תחומי העניין של בנות אוטיסטיות עשויים להיות פחות "סטריאוטיפיים" ויותר מגוונים מאשר אצל בנים אוטיסטיים. עם זאת תחומי העניין שלהן יכולים להיות אינטנסיביים אך לרוב מקובלים חברתית, כמו בעלי חיים, אמנות, דמויות בדיוניות או פסיכולוגיה מה שעלול להסוות עוד יותר את האבחנה. 🗣יכולות שפה חזקות: חלק מהבנות עם אוטיזם מפתחות יכולות שפה חזקות, ויכולות להשתמש בשפה בצורה מורכבת ויצירתית. 🌠לסיכום, הבנת האוטיזם בבנות בתפקוד גבוה היא קריטית לאבחון מוקדם ותמיכה יעילה. מחקרים עדכניים מדגישים את הצורך בגישה מותאמת מגדרית לאבחון וטיפול, המכירה במאפיינים הייחודיים של בנות אוטיסטיות. 🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו – הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה  שלנו🟢

אנשים עם חמלה עצמית (Self Compassion) גבוהה הם בעלי בריאות נפשית טובה יותר מאשר אלו עם חמלה עצמית נמוכה. מהי חמלה עצמית? חמלה עצמית, היא דרך עדינה להתייחס לעצמנו לעיתים קרובות במיוחד ברגעי קושי או כישלון, באופן מבוסס על נדיבות, מודעות (מיינדפולנס) ותחושת אנושיות משותפת, בניגוד לביקורת עצמית, הזדהות יתר עם רגשות שליליים ותחושת ניתוק מאחרים. חמלה עצמית היא לא  רחמים עצמיים או אנוכיות ואהבה עצמית מופרזת או לוותר לעצמך כך שלא תנסה שוב. חמלה עצמית היא: -להיות אדיב וסלחן כלפי עצמך -לקבל, לדאוג ולהיות אמפטי כלפי עצמך -לא להיות ביקורתי כלפי עצמך -לקבל ולהבין את העצב והכאב שלך -להתייחס לקשיים, לבעיות או למכשולים בצורה ישירה, כנה, מציאותית וללא ניסיונות להקל בהם ראש או לעדן אותם המרכיבים המרכזיים של חמלה עצמית: 1.נכונות להיות טוב לב לעצמי (Self-kindness)  - הפחתת ביקורת עצמית במצבים קשים. 2.מיינדפולנס (Mindful awareness)  - היכולת להיות ער לרגע, להכיר ברגשות מבלי לשקוע בהם יתר על המידה. 3.אנושיות משותפת (Common humanity)  - ההבנה שסבל וטעויות הם חלק מהחוויה האנושית הכללית, לא ייחודיים לי בלבד. מאפיינים עיקריים: ✅חמלה עצמית מערבת תגובות חיוביות כלפי עצמי ברגעים של כישלון, ולא שיפוט קפדני או דיבור עצמי שלילי. ✅בפועל, מדובר בנכונות להרשות לעצמי להיכשל, תוך זכירת ערך העצמי והכרה בכך שכולם נכשלים לפעמים. ✅מיינדפולנס עוזר לחמלה העצמית בכך שהוא מאפשר לזהות רגשות קשים מבלי להיסחף עמם או לדחות אותם. ✅תחושת האנושיות המשותפת מחברת אותי להבנה שתחושות כאב הן חלק מהמצב האנושי ולא משהו חריג. חמלה עצמית ואוטיזם: רמות חמלה עצמית גבוהות קשורות לרווחה פסיכולוגית גבוהה ולרמות נמוכות של סימפטומים דיכאוניים. נמצא שאוטיסטים מבוגרים עם חמלה עצמית גבוהה יותר היו עם יכולות וויסות רגשי טובות יותר ופחות סימפטומים של דיכאון וחרדה. אוטיסטים מדווחים על רמות חמלה עצמית נמוכות משמעותית לעומת לא אוטיסטים. נשים דיווחו על חמלה עצמית נמוכה יותר מגברים בקרב אוטיסטים. בראיונות נמצא כי רוב האוטיסטים מתקשים בפיתוח חמלה עצמית, במיוחד במצבים חברתיים ועבודה; קיימת נטייה לביקורת עצמית חזקה ואופיינית, אך תרגול עמוק לאורך זמן מסייע לשיפור. המלצות המחקרים: לשלב תרגול וליווי לחמלה עצמית בטיפול באוטיסטים, תוך התאמות אישיות; במיוחד בגיל מבוגר יותר ובלא עומס אינטלקטואלי. הבעייתיות בתוכניות חמלה עצמית ואוטיזם? למיטב ידיעתנו, תוכניות חמלה עצמית לאוטיסטים כמעט ולא קיימות. כמו כן, יש מחסור בהתאמה של התוכניות לאוטיסטים עם הנמכה קוגניטיבית או כאלו שמתקשים להתרכז בתרגול כמו מיינדפולנס. מחקר שנערך לאחרונה (2024) בחן תוכנית חמלה עצמית ייחודית לאוטיסטים שנערכה באינטרנט עבור 39 מבוגרים אוטיסטים. במחקר הפעילו תוכנית ייעודית להעצמת חמלה עצמית בקרב מבוגרים אוטיסטים, במענה למשבר בריאות הנפש הקיים בקהילה זו ולמיעוט מענים טיפוליים מתאימים. התוכנית רצה במשך 5 שבועות וכללה קורס מקוון הכולל הדרכה, מדיטציות ותרגולים רפלקטיביים, לצד ליווי שבועי ממנחי מחקר. מרבית המשתתפים היו נשים בגיל ממוצע 45, רובם עם אבחנה פורמלית של אוטיזם. עיקרי הממצאים והנושאים המרכזיים שעלו: השפעה חיובית: המשתתפים דיווחו שתרגול חמלה עצמית סייע להם להיות נעימים יותר, פחות ביקורתיים כלפי עצמם, להרגיע מחשבות ולווסת רגשות שליליים. הם תיארו שיפור ביכולת להרגיש שייכות, קירבה ומעט פחות בדידות, במיוחד בעת צפייה בסרטונים של אוטיסטים אחרים שחלקו את חוויותיהם. אתגרים ומורכבויות: חלק מהמשתתפים תיארו את התרגול היומיומי כחוויה קשה רגשית, בין היתר בשל קושי להתרכז, נטייה להימנע מרגשות קשים וקושי עם תרגילים הכוללים מרכיבים חושיים (למשל, מגע או תשומת לב לגוף). היו שתיארו התרגול כ"לא נעים" או "כואב" ואף חוו מצוקה במהלך תרגולים מסוימים. מסע מתמשך: רוב המשתתפים הדגישו שחמלה עצמית היא מיומנות שנרכשת לאורך זמן, "קשה בהתחלה, אבל משתפר עם התרגול"; חלק סיפרו שעם הזמן התרגול נעשה יותר טבעי ורגוע עבורם. צורך בהתאמה אישית: המשתתפים העריכו התאמות לתוכן אוטיזם ספציפי, למשל דוגמאות מהקהילה, הצעות מגוונות לתרגול וממשק נגיש ללמידה. הם ביקשו אפשרות לבחור תרגול שמתאים להם ולא התאמה אחידה לכולם (למשל, התאמות להבדל בעיבוד חושי שלהם או העדפות לסביבת הלימוד). מאמר זה תורם לקידום מענה טיפולי חדשני, מבוסס חמלה עצמית, לאוכלוסיית האוטיסטים, עם דגש על התאמה אישית, קהילה וליווי רגשי. עם זאת, נדרשת הרחבה ומחקר נוסף בתוכניות מסוג זה, בדגש על מדידה כמותית והשוואתית שתקיף מדגם מגוון יותר, תוך התאמה לצרכי האוטיסטים באופן ספציפי. החדשות הטובות: חמלה עצמית היא מיומנות שניתנת ללמידה ותרגול המלצות וטיפים פרקטיים: להלן דוגמאות פרקטיות לכל אחד מהתרגולים היומיומיים לפיתוח חמלה עצמית, בדגש על שלושת המימדים המרכזיים: טוב-לב לעצמי, מיינדפולנס, ואנושיות משותפת. 1.הקיפו את עצמכם בתזכורות של חמלה עצמית: "אני טוב מספיק" "עשיתי את המיטב" "לכולם קשה כאשר הם לומדים משהו חדש" "אני לא חייב להיות מושלם" "כולם עושים טעויות" "זה בסדר אם אני לא יכול לעשות את זה, אני כנראה אצטרך לעשות זאת באופן שונה" "אני אדם טוב ואהוב" 2.טיפוח של חמלה עצמית במבוגרים: אל תשוו את עצמכם לאחרים התחברו עם אוטיסטים אחרים תכננו פעילויות בהן תוכלו להיות עצמכם היו סבלניים עם עצמכם, כל דבר לוקח זמן ותרגול הקיפו את עצמכם באנשים עם חמלה. 3.טיפוח חמלה עצמית בילדים: עידוד של תחומי העניין שלהם, והצטרפות לתחומי העניין שלהם (המסר הסמוי בזה הוא "אתה חשוב לי") לכבד ולתת להם זמן קבוע להיות הם עצמם ללא ביקורתיות או ניסיונות לנרמל התנהגויות, זמן זה נועד לפרוק את המתח שנצבר במאמץ המיסוך שלהם. לקבל את הרגשות שלהם (לדוגמא: "אתה מצוברח, זה בסדר") היו סבלניים עם הילדים ("תאונות קורות", למשל כאשר שופך משהו, מפיל משהו, נתקע במשהו) שבחו אותם כאשר הם מדגימים חמלה עצמית (לדוגמא ניתן לומר: " אני יודע שאתה מצוברח שלא זכית בתחרות, אבל אני גאה בך שאמרת שעשית את המיטב שיכולת") צרו סיפורים חברתיים שהמסרים בהם כוללים חמלה עצמית. 4.טיפים כלליים: כאשר מתרחשת שגיאה או אכזבה, לעצור ולשאול: "איך הייתי מדבר לחבר שנמצא במצוקה דומה?" ולדבר לעצמי באותו טון תומך. כתיבת מכתב עידוד ודברי תמיכה לעצמי, כאילו אני החבר הכי טוב שלי, שמתקשה להתמודד עם מצב מאתגר. להאיר זרקור על הטוב: פעם ביום לכתוב לעצמי לפחות דבר אחד טוב, תכונה חיובית או הישג קטן מהיום. בתוכניות חמלה עצמית לאוטיסטים, מומלץ להציע אפשרויות מגוונות (ויזואליות, טקסט, שמע), פחות הוראות מילוליות מעורפלות. כדאי לכלול בתכנים דוגמאות מתוך הקהילה האוטיסטית וממשקים אינטראקטיביים המאפשרים נגישות וגיוון בצורות הלמידה והתרגול. לאוטיסטים עם הנמכה קוגניטיבית, קושי בריכוז למשך זמן, ניתן להפחית את העומס הקוגניטיבי על ידי התאמה כגון תליית תמונות על המקרר של סיטואציות טובות או במקומות שהם שמחים מאוד, צפייה שבסרטונים שלהם שמחים. תוכניות חמלה עצמית המותאמות לאוטיסטים הן יעילות ומשפרות רווחה נפשית, אך ההתנסות כוללת גם אתגרים רגשיים ומצריכה התאמות אישיות. 🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו – הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה  שלנו🟢 למקורות: https://link.springer.com/article/10.1007/s10803-022-05668-y https://journals.sagepub.com/doi/full/10.1177/13623613241234097 https://journals.sagepub.com/doi/abs/10.1177/13623613241235061

תקופת חגי תשרי היא תקופה של שינוי משמעותי בשגרה, עם חופשות במסגרות החינוך, ארוחות משפחתיות רבות, ייתכן בבתי קרובי משפחה שהילד פחות מכיר ומאכלי חג אופייניים שילדים רבים על הרצף האוטיסטי לא יסכימו לטעום. ➕בנוסף, מנהגים שונים, רעשים חזקים ואורות עשויים לגרום לתחושת עומס או חרדה. עבור ילדים אוטיסטים, השינויים הללו בשגרה ובחוויות היומיומיות עלולים להוביל ללחץ, חרדה או קשיים בהסתגלות. עם קצת תכנון ותשומת לב, ניתן להפוך את החופשה מהמסגרת ואת ארוחות החג לחוויה חיובית ומהנה עבור כל ילד עם צרכים מיוחדים. איך לעזור לילדים אוטיסטים להתמודד עם חגי תשרי? 🍎🍯 🟨 התארגנות מראש -הכינו עם הילדים לוח תאריכים או ימים 📅 לתקופת החגים וציינו מה יש בכל יום. -בית ספר/גן כרגיל, קייטנה שבה הגננת/מורה לא נמצאת ותהיה מחליפה שהוא מכיר או לא מכיר? חופשה בבית עם ההורים, נסיעה לארוחת חג או טיול. רצוי להיעזר בתמונות. -בכל יום שעובר ניתן למחוק אותו מהטבלה ולראות בצורה מוחשית כמה זמן נותר עד לחזרה לשגרה. -כדאי בכל בוקר לגשת לטבלה ולבדוק מה קורה היום ואם צריך הכנות מיוחדות. 🟨 לפני כל ארוחת חג או ביקור קרובים -הכינו את הילדים מראש✏️: ספרו לילדים מה הולך לקרות, ילדים עם צרכים מיוחדים ובפרט ילדים עם אוטיזם, יכולים להיעזר בהכנה מוקדמת כדי להקל על חרדה וחוסר ודאות. הסבירו להם מהם מנהגי החג, מי יהיו האורחים ומה יאכלו. ניתן להשתמש בספרים, תמונות או סרטונים כדי להמחיש לו את הדברים. -צרו סביבה רגועה🧘‍♀️: ילדים רגישים לגירויים יכולים להרוויח מסביבה רגועה יותר במהלך הארוחה. ודאו שהחדר בו מתקיימת הסעודה מואר בצורה נעימה ככל האפשר. ייתכן שתרצו להקצות חדר שקט לילד אם הוא זקוק לכך. -הכינו מראש אוכל אהוב🍕: אם הילד בררן באכילה, הכינו מראש מנות שהוא אוהב ומוכרות לו. ניתן גם להביא איתכם חטיפים קטנים שהוא אוהב. -תכננו את לוח הזמנים🕑: הקפדה על לוח זמנים קבוע ככל האפשר, תסייע לילדים על הספקטרום האוטיסטי להרגיש בטוחים יותר. ייתכן שתרצו לקצר את השהות בארוחה או בסוכה, או לחלק אותה למספר חלקים. -הקלו על הציפיות: אל תצפו מהילדים להתנהג בצורה "רגילה" לאורך כל הערב. ייתכן שהם יתעייפו, יתעצבנו או ירצו ללכת. היו סבלניים וגמישים. -הכינו פעילויות🤹: תכננו כמה פעילויות שקטות שילדכם יוכל לעשות במהלך הארוחה או הביקור המשפחתי, כגון צביעה, קריאת ספר או משחק עם צעצוע אהוב. 🟨 במהלך ארוחת החג -שתפו את הילדים: תנו לילדים להשתתף בהכנות ובסדר ככל האפשר. הם יכולים לעזור לסדר את השולחן, לקשט את הבית או לשיר שירים. -השתמשו בתקשורת חזותית📊: תמונות, קלפים או סימנים יכולים לעזור לילדים עם אוטיזם להבין מה קורה ומה מצפים ממנו. לרבים עוזר לכתוב את סיפור / תכנית הערב מראש. לדוגמא: בשעה .. ניסע לבית של.. יהיו שם... יהיה שולחן ארוך. נשב בסוכה שהיא חלק מהבית שנמצא בחוץ, או במרפסת. נאכל... ולשלב את מאפייני החג האישיים. אחר כך נחזור הביתה. אם אני עייף אני יכול ... ולספק חלופות. לשחק בטלפון או ... -תנו לילדים מנוחות💤: אם ילדכם מרגיש מוצף, הציעו לו לצאת להפסקה קצרה. הוא יכול ללכת לחדר אחר, לשחק בחוץ או לקחת כמה זמן שהוא צריך, לעצמו ולמה שהוא זקוק בשלב זה. -היו קשובים לצרכי הילדים👂: שימו לב לסימני מצוקה אצל הילדים, כגון חרדה, עצבנות או עייפות. התאימו את התנהגותכם בהתאם. -אל תתעקשו ❎ עם ילדכם להשתתף בכל חלק מהערב. אם הוא מרגיש מוצף, תנו לו לקחת הפסקה. -שבחו את ילדכם על התנהגות חיובית✅, כגון ישיבה בשקט או אכילת מזון. -היו מוכנים להיות גמישים ולשנות את התוכניות שלכם לפי הצורך. הדבר החשוב ביותר הוא שילדכם ירגיש בנוח וייהנה. 🟨 טיפים נוספים -אם ילדכם מתקשה להתמודד עם אירועים ארוכים, ייתכן שתרצו לשקול לקצר את הביקור או הארוחה. -שבו ליד ילדכם ותנו לו תמיכה. -אל תהססו לבקש עזרה: אם אתם זקוקים לעזרה, אל תהססו לבקש מחברים, בני משפחה או אנשי מקצוע. -אפשרו לילד ללבוש משהו נוח, שתפו אותו בבחירה, היו סבלניים למול בחירה שאולי פחות לטעמכם. כך תוכלו לצמצם את גורמי הלחץ ולאפשר לו תחושה של נוחות. 📍והכי חשוב: היו סבלניים ואוהבים: זכרו שכל ילד הוא שונה ובפרט ילדים אוטיסטים, מה שעובד עבור ילד אחד לא בהכרח יעבוד עבור ילד אחר. הכי חשוב הוא להיות סבלניים, אוהבים ולתת לילד את התמיכה שהוא זקוק לה❤️. מאחלים לכל הילדים המתוקים ולהוריהם שנה טובה, שקטה, עם המון למידה והתקדמות.

בסוף השבוע האחרון נערך כנס Autism Europe בדבלין שבאירלנד. בכנס השתתפו מעל 1500 איש מעשרות מדינות שונות בעולם והייתה לי הזכות להציג בו את עבודת המחקר שלי. נושא הכנס היה שיפור איכות החיים של אוטיסטים. עלו נושאים מהותיים וחשובים מאוד כגון תוכניות למניעת אובדנות, ניהול האנרגיה בקרב אוטיסטים, חמלה עצמית, תוכניות חינוך מיני לאוטיסטים, גמישות יתר באוטיסטים והקשר לחרדה והיבטים מוטורים באוטיסטים. בשבועות הבאים נפרט על המידע הרב שלמדנו וחידדנו במהלך הכנס. המחקר שלי עסק בקשר בין יכולות מוטוריות ליכולות חברתיות באוטיזם. ידעתם שיכולות מוטוריות עלולות להשפיע על החיים החברתיים של ילדים אוטיסטים? למרות שקשיים מוטוריים אינם חלק מקריטריוני האבחון של אוטיזם, הם משפיעים על כ-87% מהאנשים האוטיסטים ולעיתים קרובות אינם מטופלים. מידע ראשוני מראה על קשר בין הקשיים האלה לאתגרים בתקשורת חברתית, אך הקשר הזה עדיין לא נחקר מספיק. המודל החדש: התערבות מוטורית התפתחותית מקיפה המחקר התמקד בבדיקת השיפורים ביכולות המוטוריות של ילדים אוטיסטים לאחר התערבות מוטורית טיפולית, ובבחינת הקשר בין שיפורים אלה לבין עלייה ביוזמות חברתיות במהלך משחק חופשי. ההתערבות המוטורית פותחה על ידי פרופ' נירית באומינגר – צביאלי ומוטי מורגן, הטיפול כלל 24 מפגשים, שהתקיימו פעמיים בשבוע, והועבר על ידי פיזיותרפיסט בצמדים של ילדים בני אותו הגיל.  המשתתפים חולקו לשלוש קבוצות גיל: 4-6, 6-8, ו-8-12. התוכנית המקיפה התמקדה במגוון רחב של מיומנויות מוטוריות, כולל: מיומנויות לוקומוטוריות (תנועה ממקום למקום – כגון ריצה או קפיצה). מניפולציה של אובייקטים (כגון כדור – זריקה או תפיסה). שיווי משקל ויציבות. מוטוריקה עדינה. תיאום של פעולה משותפת בין שני ילדים. תכנון תנועה.   תוצאות מבטיחות תוצאות ראשוניות מראות כי הילדים הראו שיפור מובהק במיומנויות המוטוריות שלהם. בנוסף, נמצא מתאם חיובי וחזק בין השיפורים בקואורדינציה המוטורית לבין עלייה במספר היוזמות החברתיות מצד הילדים. מגבלות המחקר והסתייגויות חשוב לציין כי מדובר בתוצאות ראשוניות, והמחקר נערך על קבוצה קטנה של משתתפים. על מנת לאשש את הממצאים, יש צורך בביצוע מחקר נוסף שיכלול מספר גדול יותר של משתתפים וקבוצת ביקורת, כדי לוודא שהשינויים המוטוריים והחברתיים אכן נגרמו כתוצאה מההתערבות הטיפולית. מסקנות מסקנות המחקר מצביעות על כך שההתערבות המוטורית שנבנתה עשויה להיות יעילה בקידום ושיפור היכולות המוטוריות אצל ילדים אוטיסטים. הקשר המשמעותי שנמצא בין תיאום של תנועות (קואורדינציה מוטורית) לבין היכולת ליזום אינטראקציה חברתית מציע דרך חדשנית לטיפול בחלק מהקשיים החברתיים באוטיזם דרך התערבויות מוטוריות. כותב הפוסט הוא מוטי מורגן, מנהל מרכז בשביל הכוכב. 🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו – הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה  שלנו🟢