Search Results

עבור ילדים רבים, ובעיקר אוטיסטים, העולם בכלל והעולם חברתי בפרט יכול להרגיש ומבלבל ולא ברור. סיטואציות יומיומיות שנראות לנו מובנות מאליהן, טומנות בחובן מידע חברתי קריטי שאינו נאמר במפורש. כאן נכנסים לתמונה הסיפורים החברתיים, כלי עזר משמעותי בחינוך ובטיפול, שנועד להפוך את העולם לצפוי, מובן ובטוח יותר. מהו סיפור חברתי? הכלי פותח בשנת 1991 על ידי קרול גריי, מורה שזיהתה שתלמידיה "מפספסים" רמזים חברתיים וזקוקים להנגשה של הסיטואציות היומיומיות. המטרה היא הבנת נקודת המבט של הפרט, הפחתת חרדה ומתן ידע מוקדם על הצפוי ועל המקובל בסיטואציה מסוימת. סיפור חברתי הוא לא הוראות הפעלה או כלי לשליטה ושינוי התנהגות, לא מכתיבים רגשות או דורשים ציות, אלא מתמקדים בשיקוף ובמתן כלים. הסיפור מכיל תמונות אמיתיות של הילד וסביבתו ומשמש ככלי עזר לפתרון תקיעויות, הפחתת חרדה ומתן לגיטימציה לשונות. בנוסף, הוא משמש למתן ידע מוקדם לאדם על הצפוי לו, על המקובל ועל מה ניתן לעשות בנושא. גם על דברים בהם השליטה וההחלטה אינם של הילד. המסר המרכזי: הסיפור נועד להפוך את העולם לצפוי ומובן יותר עבור התלמיד, מתוך כבוד מלא לחוויה הסובייקטיבית שלו. ולהציע דרכי התמודדות שיאפשרו לו חוויה מרגיעה ונסבלת יותר.   סיפורים חברתיים ואוטיזם למה זה עובד? הנגשה ויזואלית:   מילים שומעים ואז הן נעלמות, אך התמונות נשארות ומסייעות בעיבוד המידע. הטרמה להפחתת חרדה: חוסר ודאות מייצר חרדה, הסיפור מייצר סדר וודאות. עיבוד בזמן רגיעה:   הלמידה מתרחשת כאשר הילד פנוי רגשית, ולא בזמן משבר. תיקוף: הילד מרגיש שרואים את הקושי שלו ונותנים לו לגיטימציה.   סיפור חברתי ואוטיזם - דוגמאות אחת הטעויות הנפוצות היא כתיבת סיפור שמנסה לכפות או להכתיב רגשות לילד. סיפור כזה עלול לגרום לילד להתנתק מעצמו כדי לרצות את הסביבה. להלן ניתוח של דוגמה בעייתית מול הגישה המכבדת והמנגישה: "דנה הלכה לרופא שיניים ולמרות שהיא פחדה מאוד היא התגברה ולא בכתה. דנה ישבה יפה על הכיסא. זה לא היה כל כך נעים לדנה, אבל זה לא כאב. בסוף אמא קנתה לה מתנה." מה כתוב בסיפור?   למה זה בעייתי?   פרשנות אפשרית עבור התלמיד איך כדאי לכתוב "התגברה ולא בכתה"   דיכוי רגשי   לומדת שהבעת כאב/פחד היא כישלון.   "זה בסדר לפחד או לבכות. לפעמים כשמשהו לא נעים, הגוף שלנו מגיב כך." "זה לא כאב"   חוסר אמינות Gaslighting   מתעלם משונות חושית; מערער אמון במבוגר.   "לפעמים הטיפול יכול להרגיש לא נעים או כואב. אני יכולה לבקש הפסקה אם אצטרך." "ישבה יפה"   דרישה לצייתנות/אילוף   דגש על נראות חיצונית במקום על רווחה פנימית.   "אני מנסה לשבת בשקט כדי שהרופא יוכל לסיים מהר. אני יכולה להחזיק כדור לחיצה בכיסא." "קנו לה מתנה"   שוחד וחיזוק חיצוני   הופך קושי רגשי לעסקה מניפולטיבית. "כשהטיפול יסתיים, נלך הביתה"   עקרונות המבנה המומלץ כדי שהסיפור יהיה אפקטיבי, עליו לשלב מספר סוגי משפטים: ●        משפטים תיאוריים: עובדות אובייקטיביות (מי, מה, איפה). ●        משפטים פרספקטיביים:  מה אחרים חושבים או מרגישים (מבלי לנחש את מחשבות התלמיד!). ●        משפטים מנחים:  הצעות לדרכי פעולה ("אני יכול לנסות..."). ●        משפטים מאשרים: חיזוק הערך המרכזי ("זה בסדר לנוח כשמרגישים עומס"). בואו נמחיש זאת באמצעות דוגמאות מתוך סיפור חברתי שמטרתו לתווך לילד את העובדה שאבא יוצא למילואים: משפטים תיאוריים: משפטים פרספקטיביים: משפטים מנחים: משפטים מאשרים:   כדאי לזכור שסיפורים חברתיים ניתנים להתאמה הן לאירועי חיים משמעותיים והן לסיטואציות יומיומיות ופשוטות. ניתן להשתמש בהם בכל שלב התפתחותי, בהתאם לגיל וליכולות של הילד. אין דרך אחת נכונה לכתוב סיפור חברתי, המטרה היא לבנות סיפור אישי, שמותאם לילד שלכם, לעולם שלו ולצורך הספציפי שהוא מתמודד אתו. איך נדע אם הסיפור הוא טוב? הצלחה של סיפור חברתי לא נמדדת במידת השקט שקיבלנו מהילד/נער, אלא במידה שבה רמת החרדה שלו ירדה. כשהעולם הופך לצפוי יותר, הצורך בביטויי קושי, התנגדות או הימנעות פוחת באופן טבעי.

בשבוע שעבר דיברנו על הגורמים לאתגרים ב קשר עין יד באוטיסטים ואיך הן באים לידי ביטוי ביום יום. השבוע ננוע מהתיאוריה להיבט המעשי ונדבר על תרגול קשר עין-יד באוטיסטים. הבנת המנגנון העומד בבסיס קשר העין-יד באוטיסטים מאפשרת לנו לפתח אסטרטגיות טיפוליות מותאמות יותר. המפתח לשיפור אינו רק בלחזק את השרירים, אלא בשיפור הסנכרון בין העין ליד. כתבנו לכם מספר כיווני תרגול וטיפים פרקטיים להורים ומטפלים, המשלבים את עדויותיהם של אוטיסטים בנושא ומבוססים על עקרונות ה-Feedforward (חיזוי) והפחתת עומס הפידבק עליהם דיברנו בפוסט הקודם: מציאת מוטיבציה   הדרישה לבצע משימות הדורשות קשר עין יד דורשת מאמץ גדול לאין שיעור מהנדרש מהילד או האדם הממוצע. ככל שיש יותר לילד יותר מוטיבציה לבצע את הפעולה, ככל שהוא מתעניין בה יותר, והיא מהווה גורם מוטיבציוני, כך הוא ישקיע מאמץ רב יותר. אם הילד חובב בישול, תרגלו דרך משימות במטבח. אם הילד אוהב מספרים ותרגילים, תרגלו דרך פעילויות כאלו. משימות כגון אכילה במזלג או גריבת גרביים בכיוון הנכון, פחות מוטיבציונית ולכן יושקע בה פחות מאמץ.   התאמת הדרישה והחומר הנלמד לגיל התלמיד תארו תלמיד שמקבל את אותן משימות שוב ושוב, עקב כישלונות חוזרים. התסכול שלו הולך וגדל, והתגובות שלו יהיו קשות ומתנגדות יותר. מעדויות של אוטיסטים שלמדו לתקשר דרך לוח אותיות או הקלדה, עולה כי היו רוצים שילמדו אותם בעזרת חומר לימודי מותאם גיל. מומלץ לצאת מתוך נקודת הנחה שהתלמיד יודע, ולחפש דרך מתאימה עבורו תוך שמירה על חומר לימודי תואם גיל ומעורר מוטיבציה למאמץ.   הפחתת עומס ויזואלי סביבתי סקירה מ-2025 בנושא מדגישה שמשימות מורכבות מעמיסות מאוד על ילדים אוטיסטים. הטיפ: כשמתרגלים מיומנות חדשה (כמו כתיבה או גזירה), ודאו שסביבת העבודה נקייה מגירויים ויזואליים מיותרים.                                                                                  רעש בעיניים מקשה על המוח לסנכרן בין המטרה לבין היד. התאמה:  השתמשו בדפים עם קווים ברורים ומודגשים מאוד, כדי להקל על העין "להינעל" על המטרה. טכניקת "קודם עין, אחר כך יד" במשימות יומיומיות, עודדו את הילד לעצור לרגע לפני תחילת התנועה. הטיפ: "קודם תמצא עם העיניים, אחר כך תושיט יד". במשימות כמו השחלת חרוזים או בנייה בלגו, בקשו מהילד להסתכל על המקום המדויק שבו הוא רוצה להניח את החלק ורק אז להניח אותו. למה זה יכול לעזור? זה מחזק את אסטרטגיית החיזוי (העין מובילה) ומפחית את הצורך של העין לעקוב אחרי היד תוך כדי תנועה. שימוש בפידבק תחושתי אחר לפעמים, כשמערכת הראייה עמוסה, אפשר להיעזר במגע: הטיפ:  תנו לילד להרגיש את המרקם של המטרה (למשל, אותיות בולטות או משטח מחוספס). המידע התחושתי מהאצבעות יכול לפצות על הקושי בסנכרון הראייתי ולעזור למוח לבנות תכנית תנועה טובה יותר.  אל תדרשו ממנו להסתכל למשל במשימות התלבשות. אפשרו לו להרגיש את מרקם הבגדים ודרך ערוץ זה לבחור את בגדיו ולהתלבש. פעילות ספורטיבית ופעילות במים   במים, הקלט הגופני ברור יותר בגלל לחץ המים על הגוף. לכן יש יכולת טובה יותר לבצע פעילות מוטורית הדורשת קשר עין יד. במים פוחת הצורך להסתכל על איברי הגוף כדי להבין איך להניע אותם לכיוון הרצוי. מומלץ לשלב פעילות ושהייה במים תוך עבודה על חיזוק גופני. תמיכה קלה בזרוע   עקב הקושי לסנכרן בין הרצון של המוח והרצון של הגוף, לעיתים הגוף מגיב בצורה אחרת והיד נעה לכיוון הלא נכון. תמיכה קלה בזרוע עוזרת לשחרר את התקיעות ומאפשרת ליד לנוע למקום אליו הילד מנסה להגיע. מדובר בתמיכה קלה ולא בהזזת היד עבורו. בנוסף, פעמים רבות ילדים משתמשים במגע בידיים של המבוגרים ודרכם, מושכים לכיוון של החפץ אותו הם רוצים. נקודת מבט שונה בתחום זה מציעה מחשבה כי הילדים מחפשים דרך אפשרית להגיע עם ידיהם לאובייקט אותו הם רואים ורוצים, אך אינם מסוגלים לסנכרן יד עין, להושיט יד ולתפוס. אפשרו להם להיעזר בכם ונסו למצוא דרכים להגיע לגישה עצמאית. תרגול ניתוק מבט (עבודה על אפקט הפער) מכיוון שהמחקר הראה שילדים אוטיסטים מתקשים להעביר את היתרון של "היעלמות גירוי" ליד, אפשר לעבוד על זה בצורה יזומה: התרגיל: שחקו במשחק שבו הילד צריך לגעת במטרה שמופיעה בצד. רגע לפני שהמטרה בצד מופיעה, העלימו פיזית (או כבו) את הגירוי המרכזי שבו הוא הסתכל קודם. המטרה: לעזור למוח "להשתחרר" מהגירוי הקודם ולעבור מהר יותר לתנועת היד הבאה. אימון עם מטרות נעות (בהדרגה) מכיוון שהקושי העיקרי הוא במשימות מורכבות ודינמיות: התרגיל:  התחילו בהצבעה על מטרות נייחות, ורק כשזה זורם ומשתפר, עברו למטרות שזזות לאט, כמו בועות סבון או מסירות עם בלון. לאחר זה משתפר ניתן לעבור למטרות שנעות מהר, כדור גדול ואז קטן.   מסר חשוב להורים: חשוב לזכור שמה שנראה לנו כסרבול או איטיות הוא לרוב תוצאה של עומס גירויים (קוגניטיבי, מוטורי, תחושתי, רגשי). הילדים מבצעים פעולות חישוב מורכבות בכל תנועה. מתן זמן נוסף, סביבה שקטה ותרגול ממוקד בניתוק המבט יכולים לעשות הבדל תפקודי משמעותי ולשפר את תחושת המסוגלות של הילדים. 🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטצסאפ השקטה  שלנו🟢

עבור רובנו, הפעולה של הושטת יד לכוס מים או הקלדה על מקלדת נראית אוטומטית לחלוטין.       אך מאחורי הקלעים, המוח מבצע תיאום מורכב המשלב קלט ויזואלי עם תנועה מוטורית מדויקת של היד. תהליך זה נקרא תיאום או קשר עין-יד. מחקרים מהשנים האחרונות שופכים אור חדש על האופן שבו תהליך זה פועל אצל ילדים עם התפתחות טיפוסית לעומת ילדים אוטיסטים.                                                                      מתברר כי ההבדלים אינם נמצאים רק בדיוק התנועה, אלא באסטרטגיה המוחית שמובילה אותה. קשר עין-יד בילדים עם התפתחות טיפוסית? אצל ילדים עם התפתחות טיפוסית, המערכת פועלת במודל של חיזוי (Feedforward). העיניים הן המפקדות: הן נוחתות על המטרה כ-50 עד 200 מילישניות לפני שהיד בכלל מתחילה לזוז.                                                                                                                          הובלה זו מאפשרת למוח לתכנן את תנועת היד מראש ולבצע אותה בצורה חלקה ומסונכרנת מאוד. קשר עין-יד באוטיסטים? בניגוד למה שניתן היה לחשוב, לאוטיסטים אין בהכרח בעיה במהירות העין.                           מחקר מ-2013 הראה כי במשימות פשוטות, מהירות המבט של ילדים אוטיסטים הייתה תקינה לחלוטין. האתגר מצוי בסנכרון בין המערכות. הממצאים המרכזיים מהמחקרים האחרונים (כולל סקירה שיטתית מ-2025) מצביעים על מספר הבדלים קריטיים: היעדר "אפקט הפער" ביד (Gap effect)   מה זה בעצם "אפקט הפער"? כדי להבין את הליקוי, דמיינו שאתם יושבים מול מסך. במרכז המסך יש נקודה אדומה שאתם מסתכלים עליה. פתאום, מופיעה מטרה כחולה בצד המסך. המשימה שלכם פשוטה: להסיט את המבט ולהצביע על המטרה הכחולה הכי מהר שאתם יכולים. החוקרים בדקו שני מצבים כפי שמתואר במחקר משנת 2013: מצב החפיפה (Overlap) : המטרה הכחולה מופיעה בצד, אבל הנקודה האדומה במרכז נשארת דולקת.  במצב זה, המוח צריך להתאמץ כדי להתנתק מהנקודה במרכז ולעבור לצד. מצב הפער (Gap): הנקודה האדומה במרכז נעלמת, ורק אחרי שבריר שנייה (הפער) מופיעה המטרה הכחולה בצד. מה קורה אצל רוב האנשים?  כשהנקודה במרכז נעלמת (מצב הפער), המערכת המוטורית מקבלת מעין אור ירוק. המוח מבין שהוא חופשי מהמטרה הקודמת, ולכן גם העין וגם היד מגיבות הרבה יותר מהר למטרה החדשה. זהו "אפקט הפער", הזינוק במהירות התגובה כשמפנים לנו את הדרך. מה גילו אצל ילדים אוטיסטים?  כאן נמצא הממצא המרתק: אצל ילדים אוטיסטים, העיניים דווקא הגיבו מהר יותר במצב הפער (כלומר, תנועת העיניים תקינה), אבל היד לא קיבלה את ההודעה. למרות שההגירוי ממרכז המסך התפנה, היד לא האיצה את תגובתה כמצופה. למה זה חשוב?  זה מראה שהתקשורת בין המערכת הוויזואלית (העין) למערכת המוטורית (היד) לקויה. המידע שהעין רואה (המרכז פנוי, אפשר לזוז!) לא מתורגם לפקודה מהירה ליד. ביומיום, זה אומר שגם אם הילד רואה שמשהו קורה, התגובה הפיזית שלו תהיה פחות מסונכרנת ופחות יעילה . לתכנן מראש (חיזוי) מול לתקן תוך כדי תנועה (פידבק) תחשבו על ההבדל בין צייר מיומן לבין מי שמנסה להעתיק ציור דרך נייר פרגמנט שקוף. הצייר המיומן (חיזוי): מסתכל על הדף, המוח שלו בונה מפה של הקו, והיד פשוט רצה קדימה בביטחון. העין כבר נמצאת בנקודה הבאה עוד לפני שהעיפרון הגיע אליה. המעתיק דרך נייר שקוף (פידבק): הוא לא יכול לרוץ קדימה.                                           הוא חייב להסתכל על הקצה של העיפרון בכל שבריר שנייה כדי לוודא שהוא בדיוק על הקו שמתחת.                                                                                                       הוא זז לאט, בזהירות, והעין שלו תקועה על היד במקום להוביל אותה. אצל ילדים עם התפתחות טיפוסית, המוח עובד כמו צייר.                                             העיניים סורקות את המטרה מראש ושולחות ליד תוכנית עבודה מוכנה.                             אצל ילדים אוטיסטים, המוח מתקשה לסמוך על התוכנית המוקדמת.                             במקום זאת, הוא עובד כמו מעתיק, העיניים חייבות ללוות את היד צעד אחר צעד (פידבק) כדי לוודא שהיא לא טועה. למה זה מעייף ? כי במקום שהפעולה תהיה אוטומטית וזורמת, הילד משקיע מאמץ בריכוז אדיר בכל תנועה קטנה.                                                                                           זו הסיבה שפעולה פשוטה כמו כתיבת שורה במחברת, לבישת מעיל או אכילה עם מזלג יכולה להשאיר ילד אוטיסט מותש, הוא פשוט השקיע בזה אנרגיה להתרכז שרובנו לא צריכים להפעיל. קושי גובר במשימות מורכבות   ככל שהמשימה דורשת יותר אינטגרציה (כמו תפיסת חפץ בתנועה או משימות רב שלביות), הפערים מעמיקים.                                                                                                                               נצפו איחורים משמעותיים יותר בזמני התגובה ותיאום נמוך יותר בין מסלול העין למסלול היד. השפעות על חיי היומיום האתגרים בתיאום עין-יד באוטיסטים אינם נשארים במעבדה. הם משפיעים על התפקוד היומיומי באופן משמעותי: מיומנויות למידה:  קשיים בכתיבה, ציור או העתקה מהלוח, הדורשים מעבר מהיר ומסונכרן בין מבט לתנועה. עצמאות תפקודית:  פעולות כמו כתיבה, ציור, כפתור כפתורים, לבוש, שריכת שרוכים, או שימוש בכלי אוכל הופכות למורכבות ומעייפות יותר בשל הצורך בפיקוח ויזואלי מתמיד על הידיים. אינטראקציה חברתית: נמצא קשר בין חומרת הליקויים המוטוריים למידת הנסיגה החברתית, שכן משחקי כדור או פעילויות משותפות דורשים תיאום עין-יד מהיר ומדויק.   האתגר של ילדים לא מילוליים עבור ילד לא מילולי, הצבעה היא לא רק תנועה, היא הקול שלו.  כשמאבחן מבקש "תצביע על הכובע", הוא בעצם עורך לילד מבחן בשני מישורים במקביל: מישור קוגניטיבי: האם הילד מזהה מה זה כובע? מישור מוטורי חזותי: האם המוח שלו מסוגל לסנכרן את המבט על הכובע עם פקודה ליד לנוע בדיוק לשם? האבחנה העלולה להיות שגויה: "הוא לא מבין" כפי שציינו, לעיתים, אצל ילדים אוטיסטים ישנו נתק בסנכרון. הילד מסתכל על הכובע (יכול להיות שהוא יודע את התשובה!), אבל בגלל היעדר "אפקט הפער" והקושי בחיזוי התנועה, היד שלו נתקעת או נשלחת לכיוון הלא נכון. כאן עלולה להיווצר טעות גורלית: המאבחן/המטפל רואה שהילד לא הצביע או הצביע לא נכון, ועלול להסיק מכך מסקנה קוגניטיבית, "הילד לא יודע מה זה כובע" או "הוא לא מסוגל להבין הוראות" או "הילד לא רוצה לשתף פעולה" בפועל, המחסום הוא ביצועי-מוטורי, ולא חוסר הבנה או חוסר רצון. התוצאה יכולה להיות בניית תוכנית טיפולית שאינה תואמת גיל ויכולת קוגניטיבית התפתחותית, מה שעשוי לפתוח מעגל של תסכול עצום של הילד שיתבטא ברצון למחות ובקושי רגשי ← ההורים יחוו ייאוש ותסכול ויפנו למטפלים ← המטפלים יאבחנו בצורה לא בהכרח מדויקת ← תוכניות הטיפול ידרכו במקום ← הילד יגיב בתסכול והמעגל יתחיל מחדש. כמובן, שלא כל מקרה מקורו בבעיה בקשר עין-יד אך זוהי מיומנות שבהחלט יש לקחת בחשבון כאשר ילד לא מצליח להתקדם בתוכנית טיפול או מראה סרבול משמעותי ותסכול ממשימות יחסית פשוטות לגילו. בשבוע הבא נתעמק בדרכיי ההתמודדות וניתן טיפים לתרגול על מנת לשפר את הנושא של קשר-עין יד.   למקורות: Abid, M., Poitras, I., Gagnon, M., & Mercier, C. (2025). Eye-hand coordination during upper limb motor tasks in individuals with or without a neurodevelopmental disorder: a systematic review.  Frontiers in Neurology ,  16 , 1569438.‏  https://doi.org/10.3389/fneur.2025.1569438   Crippa, A., Forti, S., Perego, P., & Molteni, M. (2013). Eye-hand coordination in children with high functioning autism and Asperger’s disorder using a gap-overlap paradigm.  Journal of autism and developmental disorders ,  43 (4), 841-850.‏  DOI:  10.1007/s10803-012-1623-8   🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה  שלנו🟢

בפוסט זה נרצה לפרגן לעמותת חברים בנגב. העמותה פועלת מתוך חזון משמעותי, להפוך את באר שבע והנגב כולו למרחב פורץ דרך בכל הקשור לקידום, הכללה ואינטגרציה של ילדים אוטיסטים ובני משפחותיהם בחברה. העמותה פועלת יום יום למען מימוש זכויות, העלאת מודעות, וחיזוק מערך התמיכה, מתוך אמונה שכל ילד וילדה אוטיסטים ראויים להזדמנויות, נראות ושייכות אמיתית בקהילה שבה הם חיים. יחד, הורים, אנשי מקצוע והקהילה כולה, פועלים לקדם עתיד טוב יותר לילדים אוטיסטים בנגב. ✨ מילה אישית של הערכה גדולה לעדי רודריגז ברנע, יו"ר העמותה, אישה מעוררת השראה, אמא לשני ילדים אוטיסטים, שפועלת בהתנדבות מלאה, במסירות אין קץ, למען שיפור הזכויות ואיכות הטיפולים לילדים ולבוגרים על הרצף האוטיסטי. העשייה שלה נובעת מהלב, מהשטח ומהיכרות עמוקה עם הצרכים האמיתיים, והיא דוגמה לכוח של הורות, מנהיגות וחמלה שמובילים שינוי. 🎬 אחד המיזמים המרגשים של העמותה הוא פסטיבל הסרטים, שמטרתו להעלות מודעות לאוטיזם, לפתוח שיח ציבורי, ולהביא לקדמת הבמה סיפורים אנושיים, מורכבים ומעוררי הזדהות.זו יוזמה תרבותית חברתית חשובה שמחברת בין אמנות, קהילה והבנה עמוקה יותר של השונות הנוירולוגית. מזמינים אתכם להירשם: https://www.friendsofthenegev.org.il/sratimbaretzef5 העלות סמלית בלבד. יישר כוח גדול לעמותת חברים בנגב הוועד המנהל רבקה מירסקי, גיא כהן ולעדי היקרה 🌱 🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה  שלנו🟢

מהי גמישות מחשבתית? גמישות מחשבתית, היא חלק מ התפקודים הניהוליים , זוהי היכולת "להחליף הילוך" במחשבה ובהתנהגות, לעבור בין חוקים, משימות או נקודות מבט שונות, ולהתאים את עצמנו לשינויים בסביבה. זו היכולת להניח בצד הרגל קבוע ולנסות דרך חדשה, למשל כשמשנים כללים במשחק או כשמשהו בשגרה לא קורה כרגיל. קושי בגמישות מחשבתית באוטיזם יכול להתבטא בשינויי שגרה קשים, בהיצמדות לכללים, או בקושי לעבור ממשימה אחת לאחרת. אצל אוטיסטים, קשיים בגמישות מחשבתית נקשרו לעלייה בקשיים חברתיים, לעלייה ב התנהגויות חזרתיות ומצומצמות , ולהופעה של תסמינים נלווים כגון חרדה ומצב רוח ירוד. בנוסף, מצטברות עדויות לכך שלגמישות מחשבתית יש תפקיד מרכזי במדדים תפקודיים שונים, ובהם הישגים לימודיים, התנהגות מסתגלת ואיכות חיים. מטא־אנליזה עדכנית (2024) ומקיפה בה החוקרים איגדו עשרות מחקרים שכללו מאות רבות של משתתפים אוטיסטים וקבוצות השוואה תואמות גיל ורמת אינטליגנציה, מצאה שילדים, מתבגרים ומבוגרים אוטיסטים מתקשים יותר בגמישות מחשבתית בהשוואה לקבוצות לא אוטיסטיות, והפער הזה מופיע בעקביות לאורך מחקרים ומשימות. הפער היה קיים גם כאשר נוטרלו גורמים כמו מנת משכל (IQ), כלומר, הקושי בגמישות מחשבתית אצל ילדים אוטיסטים לא נובע רק מרמת האינטליגנציה, אלא עלול להיות קשור יותר למאפיינים של האוטיזם. גמישות מחשבתית באוטיזם - דוגמאות​ שגרה יומית ושינויים צורך חזק בשגרות צפויות, אפילו שינויים קטנים לא צפויים (מסלול אחר לבית הספר, שינוי בלוח זמנים) עלולים לגרום למצוקה עזה או קריסה.​ קושי לעבור מפעילות מועדפת לפעילות חדשה (למשל, ממסך לארוחת ערב), לפעמים מוביל להתפרצויות או משא ומתן ארוך כי הערוץ המחשבתי קשה, לא בגלל עקשנות.​ סגנון חשיבה ופתרון בעיות חשיבה של "הכל או כלום" או מאוד מילולית, כמו כללים נוקשים לגבי מה נכון או לא נכון וקושי לשקול אזורים אפורים או פתרונות חלופיים.​ תקיעות על דרך אחת לשחק או לבצע משימה, וקושי לנסות אסטרטגיה אחרת גם כשהדרך הראשונה לא עובדת (למשל, התעקשות לסדר צעצועים בדפוס מדויק אחד בכל פעם).​ תחומי עניין, מיקוד וקשב מיקוד אינטנסיבי מאוד על תחומי עניין ספציפיים וקושי להסיט שיחה או משחק מהנושא, גם כשאחרים מנסים לשנות.​ מיקוד יתר בפרטים (חלקים של חפצים) וקושי לראות את התמונה הגדולה, דבר שמקשה להעביר קשב בגמישות בין היבטים שונים של סיטואציה.​ תקשורת חברתית ומשחק היצמדות לתסריט אחד בשיחות (חזרה על אותן שאלות, סיפורים או בדיחות) וקושי להתאים שפה לאנשים או הקשרים שונים.​ משחק חזרתי ופחות מגוון (שחזור אותה סצנה, אותם כללי משחק או סדר פעולות) עם קושי להשתתף במשחק דמיוני שמשתנה מהר.​​ רגשות והתמודדות עלייה בלחץ כששינויים קורים פתאום, כי קשה לעדכן ציפיות מהר וליצור תוכנית חדשה.​ שימוש באותה אסטרטגיית התמודדות שוב ושוב (למשל, לעזוב את החדר, או לחזור על משפט) וקושי למצוא דרכים חלופיות להירגע או לפתור קונפליקטים בין אישיים.​ דפוסים אלה קשורים לסגנון קוגניטיבי שונה, לא לחוסר אינטליגנציה או מוטיבציה, ורבים מהאוטיסטים יכולים להיות גמישים יותר עם תמיכה מפורשת, הכנה לשינויים ואימון בהקשרים בטוחים וצפויים. האם גמישות מחשבתית באוטיזם משתפרת עם הגיל? מחקר עדכני משנת 2025 בדק גמישות מחשבתית אצל מבוגרים אוטיסטים בגילאי 18–45 שנים, והשווה בינם לבין מבוגרים שאינם אוטיסטים. במחקר השתתפו 263 מבוגרים, שביצעו משימה של מעבר בין חוקים: בכל פעם היה עליהם להגיב לפי כלל אחר, פעם לפי אות ופעם לפי מספר שהופיעו יחד על המסך. רמת הצפי של המעבר בין החוקים השתנתה בין מצבים לא צפויים, צפויים חלקית וצפויים מאוד, מבלי שהנבדקים ידעו על כך. החוקרים בדקו את מהירות התגובה ואת רמת הדיוק. הממצאים הראו שכאשר המשימה הייתה צפויה יותר, כל המשתתפים, אוטיסטים ולא אוטיסטים, הגיבו מהר יותר ובדיוק גבוה יותר. עם זאת, נמצא כי הפער בזמן התגובה בין מבוגרים אוטיסטים ללא אוטיסטים דווקא גדל כאשר המשימה הייתה מאוד צפויה. ממצא זה מצביע על כך שאנשים אוטיסטים נוטים להסתמך פחות על “ניחוש מראש” של מה שיקרה, ויותר על עיבוד של המידע שמתקבל בכל רגע. בנוסף נמצאו הבדלים בין גברים לנשים: בקבוצה האוטיסטית נשים נטו לדייק יותר מגברים, בעוד שבקבוצה שאינה אוטיסטית גברים היו מדויקים יותר מנשים. המשימה אכן מדדה גמישות מחשבתית, שכן המעבר בין חוקים האט את זמן התגובה והפחית את הדיוק, תוצאה צפויה במטלות מסוג זה. בסיכומו של דבר, הממצאים מחזקים את ההבנה כי לאנשים אוטיסטים יש סגנון עיבוד שונה, במיוחד במצבים מסודרים וצפויים, וכי קשיים בגמישות מחשבתית יכולים להימשך גם בבגרות אם אינם מקבלים מענה ותיווך מתאימים. מה אפשר לקחת כהורים על גמישות מחשבתית באוטיזם? הממצאים אינם אומרים שמשהו לא תקין בילד, אלא מתארים סגנון עיבוד מידע שונה, עם קושי יחסית גבוה יותר בשינויים ובהחלפת כללים. במקביל, אוטיסטים רבים מראים חוזקות בתחומים כמו דיוק, שיטתיות ויציבות בשגרה, חוזקות שאפשר להשתמש בהן כדי ללמד בהדרגה דרכים גמישות יותר לחשוב ולפעול. סדר, חזרתיות ושגרה אכן יכולים לעזור, אך גם בתוך מסגרת קבועה הילד עשוי להגיב אחרת מילדים אחרים. הסיבה לכך היא שהוא פחות נשען על היכולת לנחש מראש מה עומד לקרות, ויותר בודק כל סיטואציה מחדש, גם אם היא מוכרת וצפויה.  לממצא הזה יש גם משמעות רגשית עמוקה, הצורך לבחון מחדש כל מצב, מעיד על חוויה פנימית של חוסר שקט. עבור האדם, הבלתי צפוי תמיד נוכח ברקע, גם בתוך שגרה ידועה, וזה יוצר עומס מתמשך.  לכן, גם התמודדות שנראית לנו ככזאת שהוא כבר יודע לבצע בעל פה, עשויה עבורו להיות שוב מלחיצה. רמות הלחץ אינן נרגעות באופן אוטומטי, והמאמץ הרגשי נדרש מחדש בכל פעם. שווה לזכור שיש הבדלים בין בנות ובנים אוטיסטים, בנות עשויות להיראות גמישות או מסתדרות יותר, אבל עדיין להתאמץ מאוד בפנים, ולכן חשוב לא להמעיט בקשיים שלהן רק כי הן מתפקדות יפה חיצונית.​ נתון זה מתכתב עם תופעת המיסוך והשוני שיש בביטוי אוטיזם בבנות . עבור הורים, ההבנה שהמוח האוטיסטי פועל אחרת, ולא פחות טוב, יכולה להפחית אשמה ולחץ בבית ולעזור להתאים ציפיות ותמיכה לילד או לילדה. טיפים לתרגול של גמישות מחשבתית באוטיזם ראשית יש לציין שהנטייה לנוקשות מחשבתית יכולה לשמש גם כיתרון במצבים מסוימים, למשל כשמדובר על עבודות ומשימות הדורשות ערנות גבוהה לשינויים במצבים צפויים ושגרתיים. לדוגמא בפיענוח של תצלומי אוויר, בהם צריך לזהות שינויים ביחס לשגרה, או בעבודת תכנות כשיש צורך לזהות טעויות בקודים. שנית, כדאי להימנע עד כמה שניתן, מתגובות כועסות וחסרות סבלנות כגון "עשית את זה כבר מאה פעם" אלו, לא יעזרו, ורק יגבירו את רמת הלחץ. מומלץ לכוון להתערבויות מותאמות כמו הכנה מראש לשינויים בשגרה, שימוש ברמזים ויזואליים, אימון מדורג במעברים ושינוי כללים בסביבה בטוחה ותומכת. להתחיל מאירועים כמה שיותר צפויים ולהכניס שינוי קטן כל פעם, לשבח מאמץ על ניסיון לשינוי, גם אם הביצוע לא מושלם. "ראיתי שהיה לך קשה, ובכל זאת ניסית להתמודד עם השינוי." זה בונה חוסן, לא רק ציות. לתרגל גמישות דרך משחק, משחקים עם חוקים משתנים, תפקידים מתחלפים, או סוף פתוח, למשל: "מה עוד יכול לקרות עכשיו?" מאפשרים אימון טבעי ולא מאיים.   ניתן להקל ולהפוך את הסביבה לנגישה ומותאמת יותר לאוטיסטים!! מקורות : Lacroix, A., Torija, E., Logemann, A., Baciu, M., Cserjesi, R., Dutheil, F., ... & Mermillod, M. (2025). Cognitive flexibility in autism: How task predictability and sex influence performances.  Autism Research ,  18 (2), 281-294.‏    https://doi.org/10.1002/aur.3281 Lage, C., Smith, E. S., & Lawson, R. P. (2024). A meta-analysis of cognitive flexibility in autism spectrum disorder.  Neuroscience & Biobehavioral Reviews ,  157 , 105511.‏  https://doi.org/10.1016/j.neubiorev.2023.105511 🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה  שלנו🟢

התנהגויות חזרתיות ומצומצמות (RRBs – Repetitive Restricted behaviors) הן דפוסי התנהגות המאופיינים בחזרתיות, חוסר גמישות, קביעות, חוסר הלימה להקשר, ולעיתים קרובות גם בהיעדר תפקוד ברור או מטרה ספציפית. התנהגויות אלו הן חלק מהמאפיינים וקריטריוני האבחון של אוטיזם. מעדויות של אוטיסטים התנהגויות סטריאוטיפיות עוזרות להפחית חרדה, להתקרקע, מסייעות לוויסות רגשי וחושי, מעלות את תחושת הביטחון או מביעות התרגשות. עוד ניתן לומר מפי אוטיסטים כי תנועות אלו מקבילות לגרד או צורך להתעטש. אם ננסה לאסור על אדם לעשות זאת, זה דומה לכך שנאסור עליו להתגרד כשמגרד לו, או שנאמר לו שאסור להתעטש. כפועל יוצא מכך התערבות להפחתת ההתנהגויות הללו לא בהכרח מומלצת, אלא במקרים של הפרעה משמעותית לסדר הציבורי כגון אוננות פומבית או פגיעה עצמית משמעותית כגון הטחת הראש בקיר. בנוסף, ישנם מקומות בהם לא מתאים לנפנף חזק בידיים או להשמיע קולות, משום שזה לא נהוג ומפריע לאחרים. למשל לתלמידי הכיתה או בתור למשהו. כאשר אומרים תנועות סטריאוטיפיות הכוונה היא לתנועות חזרתיות, אך יש להן מאפיינים נוספים מעבר לעצם החזרתיות: חזרתיות - אותה תנועה חוזרת שוב ושוב (כמו נפנוף ידיים, סיבוב אצבעות, קפיצות קבועות). דפוס קבוע וצפוי - התנועה נעשית באותה צורה, קצב ורצף. חוסר גמישות - קשה לשנות או להפסיק את התנועה. לעיתים ללא תכלית תפקודית ברורה - לא משמשת מטרה פונקציונלית מיידית. לעיתים קשורה לוויסות עצמי או חוויה סנסורית, אך לא תמיד. ⚠️ חשוב להבחין: לא כל חזרתיות היא סטריאוטיפיה למשל, חזרות לצורך למידה, משחק, או תרגול אינן בהכרח סטריאוטיפיות. תנועות חזרתיות יכולות להיות גם טקסיות, סנסוריות, או תפקודיות, ולא תמיד יסווגו כסטריאוטיפיות. עד כה, הסיווג של התנהגויות חזרתיות ומצומצמות נתון למחלוקת. המדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפשיות (DSM-5) מתאר ארבעה דפוסים של התנהגויות חזרתיות ומצומצמות הכוללים: תנועות חזרתיות, שימוש חזרתי בחפצים או בדיבור, או התנהגויות סטריאוטיפיות. נוקשות, הכוללת התעקשות על זהות ושגרתיות (Insistence on Sameness), וכן היצמדות טקסית או נוקשה לרוטינות. התנהגויות מצומצמות, לרבות תחומי עניין מצומצמים ותחומי עניין בעלי קיבעון. תגובות חושיות לא טיפיקליות, הכוללות תת-תגובתיות ויתר-תגובתיות לגירויים חושיים, וכן חיפוש גרייה חושית. התנהגויות חזרתיות ומצומצמות מחולקות לשני גורמים: התנהגויות “מסדר נמוך” (lower-order), המאופיינות בתנועות חזרתיות, ובהן תנועות מוטוריות סטריאוטיפיות, מניפולציה חזרתית של חפצים וצורות חזרתיות של פגיעה עצמית. התנהגויות “מסדר גבוה” (higher-order), הכוללות התקשרות לחפצים, התעקשות על שגרות, שימוש חזרתי בשפה ותחומי עניין מצומצמים. בעוד שהתנהגויות חזרתיות מסדר נמוך מאופיינות בנוקשות מוטורית, ההתנהגויות החזרתיות מסדר גבוה נחשבות למורכבות יותר וכוללות נוקשות קוגניטיבית.   מדוע זה קורה? מנגנונים אפשריים – מוח, גנטיקה ומערכת החיסון הספרות מתארת עדויות להפרעות בחיבוריות עצבית (למשל במסלולים קורטיקו‑סטריאטליים ובמעגלי גרעיני הבסיס) כבסיס אפשרי לתנועות אלו. בנוסף ישנם ממצאים על תרומה גנטית גבוהה, שינויים במאזן עירור‑עיכוב, תפקיד של נוירוטרנסמיטורים (דופמין, גלוטמט, GABA , סרוטונין) ומעורבות אפשרית של דלקת מוחית ומערכת החיסון. תפקודים ניהוליים נמצאו כמנבא להתנהגויות חזרתיות ומצומצמות באוטיזם ומספק הסבר לקשיים כגון צורך בשגרות, הצמדות להתנהגויות חזרתיות, קשיים במעברים, קושי להסיט תשומת לב בין גירויים שונים. התפקודים הניהוליים שנמצאו בעיקר קשורים להתנהגויות אלו הם גמישות מחשבתית ובלימת תגובה. לסיכום, הסיבות הן ככל הנראה רב‑מערכתיות ונובעות מאינטראקציה בין רשתות עצביות, היבטים קוגניטיביים, רגישות סנסורית, גורמים גנטיים ותפקוד מערכת החיסון. טיפול בהתנהגויות חזרתיות ומצומצמות באוטיזם 1.התערבויות התנהגותיות: התערבויות התנהגותיות ופרוטוקולים ייעודיים להפחתת סטריאוטיפיות, מוצגות כקו ראשון, עם עדויות לשיפור במיוחד כשמתערבים בגיל צעיר. יש לציין בהקשר זה כי התערבויות אשר נועדו להפחית התנהגויות מסוג זה הינן שנויות במחלוקת ולא תמיד מומלצות. נזכיר שוב כי עדויות של אוטיסטים בוגרים מציינות כי התנהגויות אלו פעמים רבות מסייעות להפחית חרדה ועוזרות בוויסות חושי ורגשי והפסקתן היא טעות. טיפים שיוכלו לסייע: להחליף תנועה אחת באחרת, פחות 'גדולה' למקום או זמן ספציפי. לבדוק האם משהו בסביבה מפריע ולטפל בסיבה, כגון, כיתה עמוסה מידי, לחץ נפשי, עייפות. לאפשר לאוטיסט ללכת למקום אחר ולווסת את עצמו שם. לאפשר שימוש באביזר תחושתי שיוכל לספק מענה לצורך של מערכת העצבים בתנועה. לחשוב על דרכים יצירתיות נוספות המתאימות אישית. כמו כן, כפי שצויין בהתחלה, תמיד מומלץ לבחון כל מקרה לגופו, למשל בהתנהגות חזרתית של פגיעה עצמית קשה, כגון נשיכות חוזרות, תלישת שיער עצמית, חבטות חוזרות בפנים או בהתנהגויות בלתי מקובלות מוסרית או חוקית כגון אוננות ציבורית, התקרבות או בהייה באנשים, התערבויות התנהגותיות להפחתת או הפסקת התנהגויות אלו בהחלט צריכות להישקל. 2.טיפול תרופתי וכיוונים נוספים: במקביל בספרות המדעית מצויינים גם תרופות וגישות משלימות, שימוש בתרופות אנטי פסיכוטיות להפחתת עצבנות, ניסויים בתרופות שמשפיעות על גלוטאמט/גאבא למשל N‑acetylcysteine עם ממצאים ראשוניים חיוביים אך לא עקביים. בנוסף נבדקים כיוונים ראשוניים של טיפולי תאים (כגון תאי גזע מזנכימליים) כאשר החוקרים מדגישים שהראיות עדיין מוקדמות ונדרשים ניסויים מבוקרים גדולים. הרחבה לטיפול התרופתי הנפוץ בישראל: (אין זה מהווה ייעוץ רפואי וחובה להתייעץ עם רופא בטרם החלטה על נטילת תרופה כלשהי) מטא אנליזה מאוד מקיפה באשר לטיפול בהתנהגויות חזרתיות ומצומצמות באוטיזם בדק את השפעה והיעילות של טיפול תרופתי. המסקנה המרכזית היא שלתרופות הקיימות יש לכל היותר תרומה מוגבלת לטיפול בהתנהגויות חוזרות ומצומצמות ושאין עדיין טיפול תרופתי “חזק” ומבוסס היטב לתחום זה. תרופות אנטי-פסיכוטיות (בעיקר ריספרידון ואריפיפראזול) הראו שיפור מובהק סטטיסטית אך קטן בעוצמתו בהתנהגויות חוזרות ומצומצמות באוטיזם לעומת פלסבו, כלומר, השפעה קלינית מתונה. בישראל ריספרידון מוכר בעיקר בשמות (משתנה לפי קופה ויצרן): ריספרדל (Risperdal) השם המוכר והנפוץ ביותר ריספונד (Rispone) ריספרידקס / ריספרידון טבע / ריספרידון-תרו   ואריפיפראזול מוכר בישראל בשמות: אביליפיי (Abilify ) השם המוכר ביותר אריפלי / אריפיפרזול טבע / אריפיפרזול-תרו תרופות אלו ניתנות בעיקר לעצבנות, תוקפנות, חוסר ויסות רגשי בילדים ובני נוער אוטיסטים. תרופות בודדות אחרות (כמו פלובוקסמין, בוספירון, בומטניד, דיבאלפרואקס, גואנפצין וחומצה פולינית) הראו תוצאות חיוביות במחקר יחידים, אך ללא שכפול במחקרים נוספים, ולכן המסקנה לגביהן זהירה. קבוצות תרופות שנחקרו רבות, כגון אוקסיטוצין, אומגה‑3, SSRIs ומתילפנידאט, לא הראו יתרון מובהק על פלסבו בהפחתת התנהגויות חזרתיות ומצומצמות באוטיזם.   3.פעילות גופנית: מחקרים מקיפים שנעשו בעבר מצאו כי פעילות גופנית של 15 דקות בעצימות בינונית-גבוהה הפחיתה באופן משמעותי התנהגויות סטריוטיפיות באוטיסטים. הדגש בהתערבויות השונות היה על העלאת הדופק עם פעילויות כגון קפיצות על טרמפולינות, הליכה, ריצה, משחק בכדור ואופניים נייחות. מטא אנליזה חדשה (2026) מצאה כי פעילות גופנית עוזרת להפחית התנהגויות חזרתיות ומצומצמות באוטיזם. הפעילויות שנמצאו מועילות היו משחקי כדור, אימוני קראטה ורכיבה על אופניים, כאשר משחקי כדור נמצאו כיעילים ביותר בין גיל 5-8 שנים ובמשך של יותר מ-9 שבועות.   לסיכום, נושא ההתנהגויות החזרתיות והמצומצמות באוטיזם נחקר פחות מהתחום החברתי-תקשורתי ויש עליו יחסית פחות מידע. נכון לעכשיו, הסיווג והטיפול בו שנוי במחלוקת ולא מאוד יעיל. ישנה גם מחלוקת באשר לצורך בהפחתת או הפסקת התנהגויות אלו. ככל הנראה הגישה המאוזנת פה תהיה לבחון כל מקרה לגופו לראות האם התנהגויות אלו מסייעות לתפקוד הריגשי-חברתי של הילדים או מסכנות ומזיקות לבטיחותם של הילדים. מקורות: Chaxiong, P., Dimian, A. F., & Wolff, J. J. (2022). Restricted and repetitive behavior in children with autism during the first three years of life: A systematic review.  Frontiers in Psychology ,  13 , 986876. https://doi.org/10.3389/fpsyg.2022.986876 ‏ Tian, J., Gao, X., & Yang, L. (2022). Repetitive restricted behaviors in autism spectrum disorder: From mechanism to development of therapeutics.  Frontiers in Neuroscience ,  16 , 780407. doi:  10.3389/fnins.2022.780407 Wang, K., Qiu, F., Liu, J., & Yang, X. (2026). The effects of exercise intervention for restricted and repetitive behavior in children with autism spectrum disorder: A network meta- analysis.  Journal of Behavioral and Cognitive Therapy ,  36 (1), 100549. ‏  https://doi.org/10.1016/j.jbct.2025.100549 Zhou, M. S., Nasir, M., Farhat, L. C., Kook, M., Artukoglu, B. B., & Bloch, M. H. (2021). Meta-analysis: pharmacologic treatment of restricted and repetitive behaviors in autism spectrum disorders.  Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry ,  60 (1), 35-45. https://doi.org/10.1016/j.jaac.2020.03.007 ‏     🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה  שלנו🟢

התארגנות נראית לעיתים כמו פעולה פשוטה: להתלבש, לארוז תיק, לסדר את החדר, להתחיל שיעורי בית. אבל עבור ילדים ובוגרים אוטיסטים זו אחת המשימות המורכבות ביותר, הדורשת תיאום בין מספר מערכות. בפוסט זה נציג מה גורם לקושי, כיצד זה נראה ביום יום, ונציע כלים פרקטיים לשיפור המיומנות. ⭐ למה ילדים ובוגרים אוטיסטים מתקשים להתארגן? קשיי התארגנות אינם נובעים מגורם אחד, אלא הם תוצאה של שילוב בין מספר יכולות. כאשר אחת מהן מאותגרת, המשימה נהיית קשה, כאשר כמה מהן מושפעות, ההתארגנות עלולה "להתפרק". המחקר מצביע על כך שילדים ובוגרים אוטיסטים חווים שיעור גבוה של: אתגרים בתפקודים ניהוליים - תפקודים ניהוליים הם מערכת הבקרה של המוח. כאשר קיימים קשיים בהם, זה מתבטא בקשיי התארגנות כמו: ✔ קושי בתכנון קושי לראות קדימה את שלבי המשימה של התארגנות. למשל, מה עושים קודם? איפה מתחילים? מה צריך לקחת? ✔ קושי בארגון סידור חפצים, תיק בית ספר, חדר, סדר פעולות. מעבר למוטוריקה ולביצוע, יש גם ארגון פנימי: יכולת לעשות “סדר בראש” היכולת להבחין בין חשוב לפחות חשוב הימנעות מעומס נפשי כשאין סדר פנימי, יש גם בלגן חיצוני. ✔ קושי ביוזמה ובמוטיבציה הילד יודע מה צריך לעשות אבל לא מצליח להתחיל. לעיתים הקושי אינו ביכולת, אלא במוטיבציה: המשימה לא מעניינת אין משמעות פנימית אין רווח מיידי העומס מרתיע התוצאה: הימנעות ו"תקיעות". ✔ קושי בשמירה על רצף הילד מתחיל משימה ונעצר בכל שלב בגלל קושי לעבור לשלב הבא. קשור גם לתפקוד ניהולי של זיכרון עבודה שמשמעותו שמירה ועיבוד מידע זמני בראש למטרת ביצוע משימות מורכבות, התמדה בפעילות. התארגנות דורשת לזכור כמה צעדים בו־זמנית: "לגרוב גרביים ← נעליים ← תביא את התיק ← תבדוק שיש מים" כשזיכרון העבודה מוגבל, הילד מאבד שלבים, שוכח, חוזר אחורה, ומרגיש מוצף. ✔ קושי בעיכוב תגובות ובתשומת לב מעבר לגירויים אחרים, מוסחות, קושי להשלים משימה. ✔ יכולת גמישות מחשבתית הכרחית להתארגנות: שינוי סדר הפעולות פתרון בעיות כשמשהו לא נמצא התאמת עצמי למצבים חדשים קושי בגמישות ← נתקל במכשול קטן ונעצר לגמרי. קשיים בתכנון תנועה - אצל חלק מהילדים והבוגרים האוטיסטים קיימים קשיים בתכנון תנועה, כלומר, אתגר ביכולת לתכנן, לארגן ולבצע רצף תנועות מורכבות. ✔ התארגנות היא משימה מוטורית מורכבת לבישת בגדים, אריזת תיק, סידור החדר, כולן משימות הדורשות: פירוק המשימה לשלבים התחלת תנועה ארגון רצף הפעולות קואורדינציה בין ידיים, עיניים ותנועה דיוק של כל שלב קושי בתכנון תנועה יוצר מצב שבו הילד יודע מה צריך לעשות, אבל הגוף לא מתארגן לבצע. ✔ עומס מוטורי-קוגניטיבי התארגנות דורשת גם תפקודים ניהוליים (המוח המתכנן) וגם יכולות מוטוריות (הגוף המבצע). כאשר שתיהן מאותגרות ← רמת המאמץ עולה מאוד. הילד לא מצליח להבין מה הצעד הראשון ← קושי ניהולי גם כשהבין, קשה לו לבצע ברצף ← תכנון תנועה כל הסיטואציה מרגישה “גדולה מדי” ← הצפה בסוף: תסכול, הימנעות, האטה, תלות במבוגר 3. וויסות תחושתי - ילדים עם קשיי ויסות סנסורי או עיבוד סנסורי מתקשים לארגן תנועה באופן יעיל, מה שלפעמים גורם לבלבול, איטיות ועומס בזמן התארגנות. קושי לסבול בגד מסוים ← נעצר בתהליך הלבוש מוסחות מרעש/תנועה ← מאבד רצף חיפוש סנסורי ← מתנתק מהמשימה עומס חושי ← קיפאון או הימנעות התארגנות היא משימה סנסורית-מוטורית, ואם המערכת מוצפת, התפקוד נפגע. 4. תפיסה חזותית ומרחבית – כולל יכולות החיוניות להתארגנות: לדעת איפה דברים נמצאים להבין מה שייך למה לראות בעין איך צריך להיראות תיק מסודר לארגן מקום על שולחן/מדף קושי בתפיסה חזותית מביא לבלגן כרוני וארגון לא יעיל. 5. קצב עיבוד ילדים אוטיסטים לעיתים מעבדים מידע לאט יותר, ולכן: כל פעולה לוקחת יותר זמן המעבר בין שלבים איטי עומס במצבים של לחץ זמן (בוקר לפני בית ספר) זמן הופך להיות גורם לחץ משמעותי. 6. וויסות רגשי ברגע שיש תסכול, ההתארגנות מתפרקת. חוויית כישלון ← הילד נתקע דרישה לאורך זמן ← עייפות רגשית שינויים קטנים בתכנית ← הצפה לרגשות יש חלק ביכולת להתמיד במשימה מורכבת. ⭐ איך קשיי התארגנות אצל ילדים ובוגרים אוטיסטים נראים בחיי היום יום? הילד מתחיל להתלבש ופתאום נעצר באמצע. איטיות בהתארגנות, למשל, לוקח המון זמן לצאת מהבית בבוקר. התיק והחדר מבולגן או לא מאורגן. הילד הולך לחדר להביא משהו, ושוכח מה רצה. חפצים הולכים לאיבוד לעיתים קרובות. הצפה רגשית כשיש הרבה שלבים או לחץ זמן. קושי להתחיל משימות, הילד יודע מה צריך לעשות אבל לא יודע איך להתחיל. צורך בהנחיה חיצונית בכל משימה מורכבת קושי לארוז תיק / לסדר שולחן / להתכונן לשיעור עומס מוטורי, "אני לא יודע איפה הידיים שלי אמורות להיות", למשל מסדר את התיק תוך כדי שמחזיק ספר מהתיק, במקום להניח את הספר בצד ולפנות את שתי הידיים לטובת הארגון. ⭐ טיפים פרקטיים להורים: מה עושים בבית? להלן כלים שנבדקו בשטח ושימושיים לרוב הילדים והבוגרים האוטיסטים: פירוק משימות לשלבים הפכו כל משימה למספר צעדים ברורים. לדוגמה: לבוש בוקר ← חולצה ← מכנסיים ← גרביים ← נעליים. טיפ: אפשר להדפיס או לצלם את השלבים. שימוש בתמונות או לוחות חזותיים חזותי עוזר יותר משפה מילולית אצל רוב הילדים האוטיסטים. טיפ: לוח “התארגנות בוקר”, “התארגנות יציאה מהבית”, “לפני שינה”. טיימר חזותי עוזר לילד להבין זמן בצורה מוחשית ולא מופשטת. טיפ: טיימר שעון “עוגה” או "שעון חול" שמראה את הזמן שנשאר. סביבה מסודרת וצפויה יצירת “רוטינות קבועות” לכל פריט יש מקום קבוע. פחות עומס = פחות הצפה. רצף עקבי מקל על תכנון תנועה, הפחתת עומס וקבלת תחושת שליטה. לתת לילד נקודת התחלה אחת הקושי העיקרי הוא להתחיל. תנו לו רק את הצעד הראשון: “תלבש את החולצה, אני איתך”. לצמצם גירויים סנסוריים בזמן התארגנות פחות רעש, פחות צעצועים, פחות תנועה. ללמד אסטרטגיות דיבור פנימי במילים פשוטות: “מה אני עושה עכשיו?” “מה השלב הבא?” טיפ: אפשר לתרגל יחד בקול. לא למהר לצעוק או להעיר רוב הילדים לא “עושים דווקא”. הם באמת נאבקים. תגובה רגועה מווסתת את כל המערכת. תרגול מוטורי תרגול מוטורי ספציפי למטלה. למשל בארגון של התיק, כיצד אני מניח את הידיים על מנת לפתוח את הריצ'רץ' בתיק (יד מקבעת, יד בתנועה), ירידה לפרטים מוטוריים קטנים, על מנת שהילדים ילמדו את המטלה בצורה יעילה. לתרגל את המטלה הספציפית, בזמנים רגועים שאין לחץ. לסיכום התארגנות היא משימה רב מערכתית המשלבת תפקודים ניהוליים, תכנון תנועה, עיבוד סנסורי, ויסות רגשי ועוד. כאשר ילד או בוגר אוטיסט מתקשה, זה לא עצלנות ולא חוסר רצון, אלא קושי אמיתי במערכת מורכבת. עם כלים נכונים, תמיכה חזותית, תיווך מותאם, תרגול והבנה, אפשר להפוך את ההתארגנויות היומיומיות למשימות אפשריות, ואפילו להעצים תחושת מסוגלות. 🟢 לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה  שלנו🟢

מה הם תפקודים ניהוליים? תפקודים ניהוליים הם קבוצה של יכולות קוגניטיביות שכליות גבוהות, החיוניות להתנהגות מכוונת-מטרה, שליטה עצמית והסתגלות למצבים משתנים. תפקודים אלו חיוניים לתכנון, קבלת החלטות, פתרון בעיות וויסות תגובות רגשיות והתנהגותיות.​ סוגי תפקודים ניהוליים: עיכוב תגובה (Inhibitory Control): היכולת לדכא תגובות אוטומטיות באופן מותאם ובזמן המתאים, להתמקד במידע רלוונטי ולשלוט בדחפים. זיכרון עבודה (Working Memory): שמירה ועיבוד מידע זמני בראש למטרת ביצוע משימות מורכבות, התמדה בפעילות. גמישות קוגניטיבית (Cognitive Flexibility): היכולת להסתגל לשינויים, לעבור בין משימות או אסטרטגיות ולשנות נקודת מבט במצבים שונים. תכנון וארגון (Planning and Organization): הצבת מטרות, בניית אסטרטגיות לארגון מידע או פעולות והשגת יעדים. ניטור עצמי (Self-Monitoring): בקרה והערכת הביצועים העצמיים, זיהוי טעויות ושיפור דרכי פעולה. יזימה (Initiation): היכולת להתחיל בפעולה או משימה בעצמאות ולפתח רעיונות חדשים. שליטה רגשית (Emotional control): שליטה ותגובה רגשית מותאמת למצבים משתנים ושמירה על תפקוד מסתגל. תפקודים ניהוליים ואוטיזם ממצאים מחקריים מראים כי לאוטיסטים יש ליקויים בתפקודים ניהוליים, במיוחד בגמישות קוגניטיבית, זיכרון עבודה ותכנון. הליקויים באים לידי ביטוי בקשיים בהסתגלות לשינויים, בארגון, במעבר בין סביבות או משימות, ובהתנהגות חזרתית. בנוסף, יש קושי ליזום פעולות ורעיונות חדשים, לזהות טעויות ולבצע תיקון עצמי. כמו כן נמצא קושי לווסת רגשות דבר שיכול להתבטא בתגובה ריגשית קיצונית לשינוי.​ תפקודים ניהוליים לדוגמא נמצאו כמנבאים להתנהגויות חזרתיות, יכולת והבנה חברתית (אתגרי הליבה באוטיזם). דוגמאות לביטוי הליקויים באוטיזם: קושי בדיכוי התנהגויות חזרתיות או דפוסי חשיבה כמו התעניינות יתר או התייחסות לתחומי עניין או חפצים יוצאי דופן בתדירות גבוהה. קושי במעבר בין משימות, סביבות, שינויים בשגרה ופירוש סיטואציות חברתיות שונות. קשיים בזכירת רצף פעולות, לדוגמא בהתארגנות בוקר ולמידה מטעויות. אתגר ביכולת לתכנן פעולות, להתארגן ולבצע סדר עדיפויות. מגבלות בוויסות רגשי שמתבטאות בתגובה רגשית קיצונית לשינוי או תסכול. מחקרים עדכניים הצביעו על קשר הדוק בין עוצמת הליקויים בתפקודים הניהוליים לבין חומרת הקשיים החברתיים אצל אוטיסטים, ושיפור ייעודי במיומנויות אלו עשוי לתרום להתנהגות המסתגלת שלהם ולרווחתם הכללית. מהמחקר אל השטח – מה עושים בפועל? תפקודים ניהוליים הם מרכיב קריטי בהתנהלות יומיומית ובתפקוד היומיומי אצל כולם ובעיקר לאוטיסטים. הבנת מורכבותם והקשרם לאוטיזם מאפשרת בניית התערבויות וטיפולים מדויקים יותר לקידום תפקוד חברתי, רגשי ויום-יומי של ילדים ובוגרים אוטיסטים. בפוסטים הבאים נבין לעומק בפועל איך מתבטא כל אחד מכל התפקודים הניהוליים ונרשום לכם טיפים פרקטיים לשיפורם. למקורות: https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC4084861/ https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC4789148/ https://www.nature.com/articles/s41598-025-94334-1 https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC8882695/   🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה  שלנו🟢

חוויות, תובנות ומסקנות מהשטח של אוטיסטים בוגרים חרדה חברתית וניהול קשרים בין-אישיים מהווים אתגר מרכזי עבור מבוגרים אוטיסטים. בשנים האחרונות, טיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים (CBT) מותאמים הפכו לסטנדרט עבור קשיים אלה, אך עדיין יש מחסור בעבודות המעמיקות בחוויות המשתתפים עצמם בטיפולים קבוצתיים אלה וביעילותם עבור אוכלוסייה ייחודית זו.​ מחקר איכותני חדשני, שנערך באוניברסיטת סידני, בחן לעומק את חוויותיהם של 27 מבוגרים אוטיסטים (בני 18-38 שנים, ממוצע גיל 25), אשר השתתפו בתוכנית קבוצתית ייעודית ל-CBT להתמודדות עם חרדה חברתית. כל המשתתפים אובחנו כאוטיסטים וענו לקריטריונים עבור הפרעת חרדה חברתית. הקבוצה כללה התאמות מובנות: התחשבות בצרכים סנסוריים, אפשרות לדרכי תקשורת מגוונות, שפה פשוטה ומבנה קבוע.​ עיקרי הממצאים: חיבור חברתי והפחתת בדידות : רוב המשתתפים הדגישו את הערך הרב שבלמידה ובשיתוף בקבוצה עם בני גילם המתמודדים עם חוויות דומות, חיזוק תחושת השייכות וביטחון עצמי חברתי. סביבה בטוחה ותומכת : הקבוצה התאפיינה באווירה תומכת ומותאמת, זאת תוך שימת דגש על קבלה עצמית ותרגול כישורים חברתיים בלי לחץ להסוואת מאפיינים אוטיסטיים. התאמות קוגניטיביות וסנסוריות : מבנה המפגשים איפשר גמישות לפי הצרכים, לרבות התייחסות לרגישויות, מתן אפשרות להפסקות, ושימוש בעזרים חזותיים. המשתתפים הדגישו את חשיבותו של אופי הטיפול המותאם, שמכבד את הצרכים הייחודיים של מבוגרים אוטיסטים, ומציע גמישות ופיתוח כלים אישיים במקום מאמצי "נרמול". י ישום בחיים האמיתיים : כ-70% ציינו עלייה בביטחון החברתי והיכולת להתמודד עם מצבים חברתיים יומיומיים תוך יישום אסטרטגיות שלמדו בקבוצה. אתגרים : כ-18% מהמשתתפים ציינו קשיים ביישום כלים מחוץ לקבוצה, במיוחד בסיטואציות חברתיות נפיצות ריגשית בהם החרדה החברתית קשורה לחוויות של דחייה או לאירועים שליליים בעבר. חלקם אף ציינו קושי בהתמודדות עם היבטים סנסוריים כגון (רעש, אור, משך המפגש). מסקנות לעתיד: המחקר ממליץ להמשיך ולהתאים מסגרות טיפול קבוצתי עבור מבוגרים אוטיסטים, עם דגש על שותפות, סביבה תומכת, גיוון חושי, תאום ציפיות והתייחסות לרקע האישי. בנוסף, העלאת מודעות בקרב אנשי מקצוע לחשיבות שיפור נגישות וטיפוח מרחב בטוח עשויות להעצים את הקהילה האוטיסטית ולתרום לאפקטיביות הטיפול, ההכלה, קבלת השוני ובעל פוטנציאל חיובי בהתמודדות של אוטיסטים בוגרים עם חרדה חברתית.  ​ קישור למאמר המלא: https://journals.sagepub.com/doi/pdf/10.1177/13623613251377930 לכל העדכונים בתחום האוטיזם והאירועים מהמרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלנו (הודעות בלבד):  👇🏻 🟢 https://chat.whatsapp.com/GuIlsC3HNScIMmAHKcaKC3🟢

אבחנה של אוטיזם היא חשובה על מנת לספק לילדים ולמשפחות את הטיפול, התמיכה והזכויות המתאימות. אמנם, חלה עלייה משמעותית במודעות של איתור וזיהוי אוטיזם בשנים האחרונות אך עדיין ישנם ילדים שיכולים "ליפול בין הכיסאות" ולא לקבל את הטיפול והתמיכה המתאימים. התורים הארוכים ועומס העבודה של רופאי הילדים והמטפלים הפרא-רפואיים עלולים להוביל לפספוס של רמזים או דגלים אדומים הקשורים לאוטיזם. בנוסף לכך אנשי חינוך העובדים במסגרות הגן ובית הספר לעיתים אינם בטוחים באשר לנושא הצפת דגלים אדומים תקשורתיים. חשוב להדגיש כי בעוד ששימוש בכלי סינון אינו מאשר   אבחנה של אוטיזם, הוא מסייע לרופאי הקהילה, למטפלים נוספים ולצוות החינוכי לזהות ילדים שיש להפנות להערכה אצל מומחה לבירור נוסף מעמיק.  לפיכך, קיים צורך בכלי סינון קצרים ומדויקים, המכסים טווחי גיל רחבים, וניתנים לחישוב בצורה פשוטה ומהירה. כלי סינון נפוץ הוא ה־SRS‏ (Social Responsiveness Scale) שאלון בן 65 פריטים המיועד למילוי על ידי ההורה ככלי סינון לאוטיזם המתאים לשימוש בגילאי 4-18 שנים ואומת מול אבחנות של אוטיזם שנגזרו מכלים מקובלים לאבחון כגון: ADI-R: Autism Diagnostic Interview-Revised ‏ מכיוון שההערכה עשויה להימשך עד 20 דקות ודורשת ניקוד לעיתים מורכב, היא עשויה שלא להיות נוחה או מהירה לניקוד במסגרת קלינית או חינוכית עמוסה. מחקר חדש מציג בחינה של גרסה מקוצרת בת 5 פריטים מתוך ה-Social Responsiveness Scale‏ (SRS) ככלי סינון מהיר ופשוט להבדלה בין ילדים עם וללא אוטיזם. אוכלוסיית המחקר כללה 1,462 זוגות (2,924 ילדים), כל זוג הורכב מילד עם אבחנת אוטיזם מגיל 4 עד 18 שנים וקרוב משפחה ללא אוטיזם.​ חמשת הפריטים שנבחרו: משחק באופן מתאים עם ילדים בני גילו (תרם יותר מ-95% מהיכולת לאבחן נכון). ​ מתקשה לעקוב אחרי הרצף של שיחה רגילה. שינויים בשגרה קשים לו יותר מאשר לילדים אחרים. אחרים מחשיבים אותו כ"מוזר" או "משונה". נמנע מקשר עין או יש לו קשר עין יוצא דופן. שלושה מהפריטים לקוחים מתוך תת סולם התקשורת החברתית, ושניים ממאפייני התנהגות אוטיסטית.​     צילום הפריטים מתוך המאמר: ניתן לראות את הפריטים, כל פריט מדורג בין 0 ל-3, ככל שהניקוד גבוה יותר, החשד לאוטיזם עולה. בניקוד כללי של 4 מתוך 15 ומעלה יש המלצה להפנות להמשך בירור.    עיקרי הממצאים סך הכל, 5 הפריטים אפשרו זיהוי ילדים עם אבחנת אוטיזם בדיוק גבוה מאוד, ולא נופלים מהגרסה המקורית הארוכה בת 65 פריטים. הסף האבחוני שנקבע: ציון 4 מתוך 15 או יותר מעיד על סבירות לאוטיזם ומקנה רגישות של 96.9% (כלומר, מתוך כל מי שבאמת אוטיסט , כמה הבדיקה מצליחה לזהות אותם) וספציפיות של 97.3% (כלומר, מתוך כל מי שבאמת לא אוטיסט , כמה הבדיקה זיהתה נכון שאין לו). ביצועי הכלי לא נפגעו בהתאם למין, גיל, מוצא אתני או הכנסה במשפחה.​ נקודות חשובות והסתייגויות ההערכה בוצעה בקרב ילדים, מרקע משפחתי דומה, ולא באוכלוסייה אקראית או קלינית רחבה.​ כל הילדים ללא אוטיזם היו קרובי משפחה של ילדים אוטיסטים, ולא בהכרח מייצגים ילדים מהאוכלוסייה הכללית.​ החוקרים מציינים כי כדאי לבדוק את ה-5iSRS  גם באוכלוסיות מגוונות, בקרב ילדים עם הפרעות התפתחותיות או התנהגותיות אחרות כמו למשל, ADHD, וחרדה ולבחון אם הכלי מבחין ביניהם לאוטיזם ביעילות דומה.​ הכלי נבדק לבני 4-18 שנים בלבד; לא מיועד לגיל הרך מתחת לגיל 4.​ ישנם גם כלי איתור אחרים המיועדים לגילאי פעוטות. מה ניתן לקחת מהמחקר באופן פרקטי זהו כלי מהיר, קצר ויעיל להבדלה ראשונית בין ילדים עם וללא אוטיזם בגילאי 4-18 שנים, אך נדרשות בדיקות נוספות להכללה באוכלוסיות קליניות מגוונות ובקרב ילדים עם מגוון קשיים התפתחותיים והתנהגותיים. חשוב לזכור שמדובר בכלי סינון בלבד, ולא כלי אבחוני .   למאמר המלא: https://link.springer.com/article/10.1007/s10803-025-07060-y#Tab2     לכל העדכונים בתחום האוטיזם והאירועים מהמרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלנו (הודעות בלבד):  👇🏻  🟢 https://chat.whatsapp.com/GuIlsC3HNScIMmAHKcaKC3   🟢

היכולת לזהות רגשות היא רכיב מרכזי באינטראקציה חברתית, והיא קשורה בקשר הדוק לוויסות רגשי ולתפקוד חברתי. מחקרים קודמים הראו כי אוטיסטים מתקשים לזהות ולפענח רמזים חברתיים-רגשיים, ומתמודדים עם אתגרים בזיהוי רגשות. זיהוי רגשות מתייחס ליכולת לזהות ולהבין את מצבי הרגש של אחרים באמצעות רמזים ממספר מקורות: 1.הבעות פנים 2.פרוזודיה קולית (אינטונציה, הטעמה, קצב, עוצמה וגובה קול)   3.תנועות גוף   שתי מטא-אנליזות וסקירות שיטתיות מקיפות שנערכו לאחרונה מצאו כי אוטיסטים מתקשים באופן משמעותי ומובהק בזיהוי רגשות דרך הבעות פנים ואילו לגבי זיהוי רגשות דרך הפרוזודיה הקולית הממצאים לא היו חד משמעיים. אף שהבעות פנים היו מוקד עיקרי במחקרי זיהוי רגשות, תנועות גוף מספקות רמזים משלימים חיוניים כאשר המידע המתבטא דרך הבעות הפנים אינו חד משמעי. תנועות גוף כוללות תנוחות סטטיות, מחוות, ופעולות גופניות דינמיות. שפת גוף זו מעבירה מידע עשיר באינטראקציות חברתיות במציאות, ומסייעת למקבל להבין את רגשותיו וכוונותיו של האדם שמולו. בעבר, תרומתם של רמזים של תנועות גוף לזיהוי רגשות הוערכה בחסר, שכן הבעות פנים נחשבו למקור החזותי המרכזי. עם זאת, אינטראקציות חברתיות במציאות כוללות מידע מורכב, ותפיסת רגשות מתרחשת בתוך הקשרים חברתיים רחבים ומציאותיים. נוכחות סימולטנית של מידע רגשי ממספר ערוצים יכולה להביא לייצוג רגשי שלם ומדויק יותר. תנועות גוף יכולות לבטא רגשות באופן ברור, יתר על כן, תנועות גוף עשויות לשפר את תפיסת הבעות הפנים, ובמקרים מסוימים אף להראות יתרון בעיבוד רגשות מסוימים, כמו כעס ופחד, המזוהים טוב יותר דרך תנועות גוף.  בסיכומו של דבר, תנועות גוף חשובות לא פחות מהבעות פנים כמקורות מרכזיים למידע חברתי-רגשי. מחקר מקיף שפורסם לאחרונה נועד להעמיק את ההבנה של תפיסת רגשות מתנועות גוף בקרב אוטיסטים ולבדוק שלושה דברים עיקריים:  (1) האם אוטיסטים מפגינים ליקויים משמעותיים בזיהוי רגשות בסיסיים המועברים דרך תנועות גוף בהשוואה לבעלי התפתחות טיפיקלית. (2) האם יכולת זיהוי הרגשות של אוטיסטים משתנה בהתאם לסוג הרגש הבסיסי? (3) האם גורמים כגון מגדר, גיל ומנת משכל (IQ) משפיעים על ההבדלים בזיהוי רגשות מתוך תנועות גוף? הממצאים: באופן כללי, ילדים ומתבגרים אוטיסטים זיהו רגשות מתוך תנועות גוף באופן פחות מדויק מבני גילם שאינם מאובחנים. נמצאו קשיים בולטים בזיהוי רגשות של שמחה ופחד, אך לא ברגשות ניטרליים (רגשות שאינם נתפסים כחיוביים או שליליים, כלומר הם לא מעוררים תחושה נעימה או לא נעימה באופן מובהק. דוגמה לרגשות ניטרליים יכולה להיות תחושת חופש, אדישות או ענייניות). הקושי היה דומה בעוצמתו גם בזיהוי רגשות דרך הפרוזודיה הקולית או הבעות פנים. ככל שהגיל עולה, הפער בין הקבוצות מתרחב, משמע שמבוגרים אוטיסטים מתקשים יותר ביחס לבני גילם הטיפיקליים. מנת משכל גבוהה (IQ) צמצם את הפערים בין הקבוצות. מגדר ומגבלות: מרבית העבודות בדקו ילדים ומתבגרים, עם דגימה גברית ברובה; קשה להסיק לגבי מבוגרים או נשים. רוב המחקרים עסקו בזיהוי רגשות כללית ולא סוג רגשות ספציפי פרט לאלה שצוינו. נדרש מחקר רחב, מגוון ולפי סוגי רגשות נוספים.​ השורה התחתונה ישנה פגיעה משמעותית ביכולת לזהות רגשות מתוך תנועות גוף בקרב אוטיסטים, בדומה לפגיעה בזיהוי רגשות מהבעות פנים ומהקול. הקושי מושפע מגיל ומרמת IQ עם עדויות לפעילות מוחית חריגה. הממצאים מסייעים להבין את קשייו של האוטיסט בזיהוי רמזים חברתיים ומציעים כיוונים לפיתוח התערבויות ממוקדות. מומלץ לכלול בטיפול החברתי של אוטיסטים תרגול של זיהוי רגשות. בתחילה זיהוי רגשות בסיסיים כגון שמחה, כעס, פחד, עצב, גועל. לאחר שווידאנו כי אכן הילדים שולטים בזיהוי הרגשות הבסיסיים מומלץ להתקדם ולכלול תכנים גם של רגשות מורכבים יותר כגון רגש אשמה, מבוכה, קנאה שדורשות יכולות קוגניציה חברתית גבוה יותר. למקורות: https://link.springer.com/article/10.1007/s40489-025-00524-y https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S0149763421005893?via%3Dihub https://journals.sagepub.com/doi/10.1177/1362361321995725 🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם והאירועים מהמרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלנו (הודעות בלבד):  👇🏻 🟢  https://chat.whatsapp.com/GuIlsC3HNScIMmAHKcaKC3

לילדים אוטיסטים יש שכיחות גבוהה יותר של בעיות רגשיות כגון חרדה ודיכאון. זמינות המסכים הגבוהה בגיל הרך הובילה לחששות מתמשכים כי חשיפה ממושכת עלולה להשפיע לרעה על התפתחות המוח ובריאות הנפש. מחקר חדש שפורסם לאחרונה (2025) בדק האם קיים קשר בין זמן מסך לבין חרדה ודיכאון בילדים עם אבחנה של אוטיזם בגיל הגן. כמו כן נבדק במחקר, האם נפח קליפת המוח מהווה גורם מתווך בקשר זה. כלומר האם השפעה של זמן המסך על המצב הנפשי של הילדים היא ישירה? או שמה יש גורם שלישי באמצע (נפח קליפת המוח) שמושפע מזמן המסך ואז משפיע על המצב הנפשי. ​ המחקר כלל 149 ילדים אוטיסטים בגילאי 18–60 חודשים. הילדים חולקו לשתי קבוצות בהתאם לחשיפתם היומית למסכים: חשיפה נמוכה (זמן מסך ממוצע של כ-24.7 דקות ביום) וחשיפה גבוהה (זמן מסך ממוצע של כ-3 שעות ביום). נאספו נתונים דמוגרפיים, ציון חומרת האוטיזם (CARS), מדדי התפתחות (Griffiths DQ), והערכות רגשיות והתנהגותיות באמצעות שאלון CBCL. בנוסף, לכל הילדים בוצעה בדיקת MRI למדידת נפח קליפת המוח.​ ממצאים עיקריים בקבוצת החשיפה הגבוהה נמצאו רמות חרדה ודיכאון גבוהות משמעותית. נפח קליפת המוח באזור המצחי השמאלי העליון (left superior frontal area) היה קטן יותר בילדים שנחשפו לזמן מסך גבוה. תמונה מתוך המאמר: ניתן לראות את ההבדל בגרף בנפח קליפת המוח בין הילדים שנחשפו מעט לזמן מסך (בכחול) לילדים שנחשפו להרבה זמן מסך (באדום) אזור ה- left superior frontal area במוח הוא בעל תפקיד קריטי בוויסות רגשות ובתהליכים קוגניטיביים הקשורים בחרדה ודיכאון. בנוסף נמצא כי: -פגיעה או הצרות מבנית באזור זה עלולות לפגוע ביכולת לווסת רגשות ולהעלות סיכון לחרדה ודיכאון.​ -אזור זה רגיש במיוחד לשינויים סביבתיים בגיל הרך ולכן עשוי לשמש מתווך בין גירויים סביבתיים (כמו זמן מסך גבוה) לבין תוצאות רגשיות.​ נמצא שככל שזמן המסך עולה יש עלייה ברמת החרדה והדיכאון וירידה בנפח הקורטקס המצחי השמאלי העליון. ניתוח סטטיסטי הצביע כי נפח קליפת המוח באזור זה תיווך באופן מלא את הקשר בין זמן המסך לתסמיני חרדה ודיכאון.​ הסבר אפשרי לממצאים יש שתי תיאוריות מרכזיות שמוצעות כהסבר לממצאים: תיאוריית ההחלפה (Displacement hypothesis): הזמן המוקדש למסכים בא על חשבון פעילויות מקדמות מוחית, כמו משחק חברתי וקריאה, מה שעלול לפגוע בהתפתחות המוח. תיאוריית ההסרה הסלקטיבית (Selective elimination): שימוש מועט במסלולים עצביים עקב חשיפה פסיבית למסכים עלול להוביל לדילול סינפסות, במיוחד בילדים אוטיסטים בעלי רגישות נוירו-ביולוגית גבוהה.​ הערות חשובות במחקר אין הבחנה בין סוגי המסכים ותכני הצפייה. מהמחקר הנוכחי לא ניתן לקבוע סיבתיות: הממצאים מראים קשר בין בין זמן מסך גבוה לבין סימני חרדה ודיכאון, אך אי אפשר לדעת בוודאות שהמסכים הם שגרמו לבעיות הרגשיות.​ כלומר, אי אפשר לוודא אם זמן המסך גרם לפגיעה רגשית, או שאולי ילדים שסבלו יותר מחרדה או קושי רגשי פשוט נטו לצפות יותר במסכים. בנוסף, במצב כזה יש גורמים נוספים שיכולים להשפיע, כמו רמות תמיכה בבית, שינה, הרגלי תקשורת או תכני הצפייה והם לא תמיד נמדדו או נשלטו במחקר. טיפים פרקטיים לניהול זמן המסך בבית והמלצות משרד הבריאות בפברואר 2020 פורסם נייר עמדה משותף של איגוד רופאי בריאות הציבור, איגודי רופאי ילדים וגופים נוספים כגון משרד הבריאות עם הנחיות בנוגע לחשיפה של ילדים למסכים:  שעות חשיפה מומלצות על פי גיל: • גיל 0-2 שנים: יש למנוע חשיפה למסכים ככל שניתן. • גיל 2-5: עד שעה ביום, כשהמטרה היא כמה שפחות. • לילדים בגיל 6–18: ניתן להמליץ על עד שעתיים ביום של זמן מסך כולל כל הסוגים. דגשים נוספים: –לבחור בתכני צפייה מותאמים לגיל הילד, לצפות יחד עם הילדים בתוכנית ולשוחח איתם על התכנים הנצפים. רצוי, שהתכנים לא יהיו בעלי קצב מהיר ו/או אגרסיבי ככל האפשר.  –הסרת מסכים מהחדר השינה והימנעות משימוש בשעה לפני השינה.   –הפסקות בזמן הצפייה לטובת שמירה על בריאות העין. הכלל 20-20-20, כל 20 דקות של צפייה, הפסקה למשך 20 שניות ולהסתכל למרחק של 20 רגל (6 מטר). -לא רק הזמן הוא חשוב אלא גם איכות השימוש לבחור תכנים טובים, להיות פעיל בתיווך, להשתדל לבחור תכנים בו הילד צריך להיות אקטיבי, לדוגמא משחקים בהם הילד נשאל שאלות וצריך לבחור בין תשובות שונות. - הבהרה חשובה: ילדים שמשתמשים בתקשורת תומכת חלופית כמו טאלבט על מנת לתקשר, לא נמליץ להם להפסיק להשתמש במסך כי זהו כלי תקשורתי אקטיבי תפקודי חשוב עבורם. 🛠️ איך ליישם את ההמלצות בפועל? הגדירו “שעות ללא מסך” בבית למשל בזמן ארוחות, שעה לפני השינה, וגם בשעות משחק חופשי ללא מסכים. הציבו גבולות ברורים וטאבלטים/טלפונים עם “בקרת הורים” שמגבילה זמן שימוש. ניתן להשתמש במסך ככלי ללמידה, לנצל את זמן המסך לתכנים איכותיים הדורשים מהילד להיות אקטיבי ופחות פסיבי בבהייה מול המסך. הורים כדוגמא אישית להתנהגות: לצמצם את זמן המסך שלכם כאשר אתם עם הילדים. למאמר המלא: https://link.springer.com/article/10.1186/s12887-025-06203-5 לנייר העמדה המלא בנוגע לחשיפה למסכים: https://ima-contentfiles.s3.amazonaws.com/Exposuretoscreensandchildren%27shealth237.pdf?utm_source=chatgpt.com לכל העדכונים בתחום האוטיזם והאירועים מהמרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלנו (הודעות בלבד):  👇🏻 🟢 https://chat.whatsapp.com/GuIlsC3HNScIMmAHKcaKC3   🟢