מכירים את זה שהילד עומד מול ארון פתוח, הבלגן חוגג, והוא לא מוצא את החולצה הצהובה, למרות שהיא מונחת ממש מול העיניים שלו? לרוב אנחנו נוטים לחשוב שמדובר בחוסר סבלנות או בפיזור דעת, אבל לפעמים התשובה נמצאת בדרך שבה המוח מעבד את מה שהעיניים רואות, המערכת הוויזואלית (הראייתית). בפוסטים הקודמים דיברנו באופן כללי על עיבוד וויסות חושי באוטיזם ועל אבחון התאמות ותמיכה שניתן לתת לאוטיסטים. בפוסט היום נתמקד ונעמיק בהבנת מערכת הראייה והעיבוד החושי בקרב אוטיסטים. איך עובד העיבוד הוויזואלי? ראייה היא הרבה מעבר לחדות ראייה. מדובר בתהליך מורכב של שיתוף פעולה בין העיניים למוח. קרני האור פוגשות את העין ועוברים דרך הקרנית, הקשתית והעדשה עד לרשתית מאחור. הרשתית מתרגמת את האור לאותות חשמליים, שנשלחים דרך עצב הראייה ישירות אל קליפת המוח הוויזואלית (Visual Cortex), הממוקמת באונה העורפית בחלק האחורי של הראש. המוח לוקח את האותות החשמליים ומעניק למידע משמעות: זיהוי תכונות: המוח מפענח צבע, צורה, מרקם וגודל. תפיסת עומק ומרחב: המוח מחשב תלת ממדיות, מרחק, ואת המיקום של החפץ במרחב ביחס לגוף. סינון עיקר מול טפל: המוח מחליט באיזה מידע להתמקד ואיזה מידע לסנן ולנטרל, כדי שלא נוצף. זיכרון וויסות רגשי: המוח מקשר את התמונה לזיכרונות קודמים, לרגש ולתגובה גופנית. למשל, תמונת עוגה מפעילה תיאבון, תמונת נחש או עכביש מפעילה פחד ורפלקס התרחקות. כשהמערכת הזו מתפקדת היטב, ילד שנכנס לכיתה יודע לסנן אוטומטית את העומס הניבט מהקירות ולהתמקד ישירות במורה או בכיסא שלו. למה הראייה חשובה דווקא בהקשר של אוטיזם? החוקרת ג'ולי-אן ליטל מתארת את מערכת הראייה כמערכת התחושתית החשובה ביותר שלנו. היא אינה רק עניין של חדות ראייה, אלא הבסיס שעליו נבנים קשר עין, תשומת לב משותפת, הבנת רגשות הזולת ואף רכישת שפה. לכן, כאשר משהו בעיבוד החזותי שונה אצל ילדים אוטיסטים, ההשלכות חורגות הרבה מעבר לעין עצמה ונוגעות ללב הקשרים החברתיים והתקשורת. אוטיסטים רואים אחרת המוח מעבד את מה שהעין רואה דרך שני ערוצים עיקריים: הערוץ הוונטרלי: אחראי לזיהוי וזיהוי אובייקטים: פנים, צבעים, צורות ופרטים. זהו הערוץ שעוזר לנו לדעת מה אנחנו רואים. הערוץ הדורסלי: אחראי לתנועה, למיקום במרחב, לזיהוי תנועה ביולוגית, כגון תנועות גוף אנושיות, ולשליטה מוטורית-חזותית. הוא עוזר לנו לדעת איפה הדבר נמצא וכיצד לנוע אליו. אחת התגליות החשובות בספרות המחקרית, היא שילדים אוטיסטים רואים ומעבדים את העולם בצורה שונה. מחקרים רבים מצאו נטייה לעיבוד מקומי ספציפי (התמקדות בפרטים הקטנים) על חשבון עיבוד גלובלי (תפיסת התמונה השלמה). כך, למשל, אוטיסטים מצטיינים לעיתים במשימות חיפוש חזותי ובמציאת צורות חבויות בתוך דפוסים, ופחות מושפעים מאשליות חזותיות. לעומת זאת, קיימת חולשה יחסית בעיבוד תנועה, בזיהוי תנועה ביולוגית (כגון תנועות גוף אנושיות) ובזיהוי פנים ורגשות במיוחד ככל שהמשימה מורכבת יותר. דפוס זה מכונה פגיעות הערוץ הדורסלי (dorsal stream vulnerability), והוא משותף למספר מצבים נוירו-התפתחותיים. במילים פשוטות: ילדים אוטיסטים מפגינים לעיתים רגישות גבוהה לפרטים הקטנים, ובמקביל קושי יחסי לקלוט את הצורה, המשמעות או ההקשר הכללי של מה שהם רואים. מה מראות הבדיקות הקליניות? חדות ראייה, לרוב תקינה על אף השוני בעיבוד החזותי, חדות הראייה עצמה אצל ילדים אוטיסטים היא בדרך כלל, תקינה. רוב המחקרים שבדקו זאת לא מצאו הבדל משמעותי בחדות הראייה בהשוואה לבני גילם הטיפוסיים. זוהי נקודה קלינית חשובה, אם כן נמצאת ירידה בחדות הראייה, הדבר מחייב בירור נוסף ואינו משהו שניתן לייחס לאוטיזם ולהתעלם ממנו. שגיאות שבירה, שכיחות יותר, ובמיוחד אסטיגמציה העין פועלת קצת כמו מצלמה, אור נכנס דרך הקרנית והעדשה שבעין, והם אמורים לשבור את קרני האור כך שיתמקדו בדיוק על הרשתית שבגב העין. כשהמיקוד מדויק אז התמונה חדה. כשהמיקוד לא מדויק התמונה מטושטשת. לזה קוראים שגיאת שבירה (refractive error). שגיאות שבירה הן בעצם מצבים שבהם העין אינה ממקדת את האור כמו שצריך, ולכן הראייה מטושטשת. סוגים נפוצים של שגיאות שבירה: קוצר ראייה (Myopia) רואים טוב מקרוב אך לא מרחוק. רחוק מטושטש. רוחק ראייה (Hyperopia) קשה יותר מקרוב, במיוחד בקריאה. אסטיגמציה (Astigmatism) ראייה מטושטשת בכל המרחקים, גם מקרוב וגם מרחוק. לעומת חדות הראייה התקינה, שגיאות שבירה (רפרקציה) שכיחות יותר אצל ילדים אוטיסטים. מחקרים שונים מצאו שיעורים גבוהים של שגיאות שבירה משמעותיות, כשהבולט שבהם הוא אסטיגמציה. באחד המחקרים נמצא כי כ-25.7% מהילדים האוטיסטים היו בעלי אסטיגמציה, לעומת 8.4% בלבד מקבוצת הביקורת הטיפוסית. שגיאות שבירה שאינן מתוקנות עלולות לפגוע בתפקוד היומיומי, במיומנויות המוטוריות ובאינטראקציה עם הסביבה. הבשורה הטובה, ברוב המקרים זה פתרון פשוט של משקפיים או טיפול אופטומטרי מתאים. פזילה (strabismus) וראייה מקרוב פזילה היא מצב שבו שתי העיניים אינן מיושרות זו מול זו כשמסתכלים על אותו עצם, כלומר העיניים אינן עובדות יחד כראוי, ואחת מהן עשויה לנטות פנימה, החוצה, למעלה או למטה. אצל ילדים באוכלוסייה הכללית זה נדיר יחסית, רק כ-3% עד 5%. אצל ילדים אוטיסטים המצב שכיח יותר, בערך כפול. חשוב להדגיש שהמספרים המדויקים אינם ודאיים, כי חלק מהמחקרים נשענו על ילדים שהגיעו למרפאות עיניים מלכתחילה ולכן הראו שיעורים גבוהים יותר. עם זאת, המסקנה די עקבית כי פזילה שכיחה יותר אצל ילדים אוטיסטים מאשר באוכלוסייה הכללית. מעבר לפזילה עצמה, התגלו גם קשיים עדינים בתיאום בין העיניים למרחק קרוב. כ-17% מהילדים האוטיסטים התקשו למקד את הראייה למרחק קרוב (כמו הפוקוס של מצלמה), לעומת כ-5% בלבד מהילדים הטיפוסיים, וכן העיניים שלהם התקשו יותר להתכנס יחד לעבר עצם קרוב. הקשיים האלה אינם סתם פרטים טכניים, הם עשויים להסביר חלק מהקשיים של ילדים אוטיסטים בקריאה, בכתיבה ובמשימות שדורשות מבט מקרוב כמו למשל פעולות של מוטוריקה עדינה. קשב חזותי ועיבוד תחושתי כאן אנו מגיעים ללב העניין של עיבוד תחושתי. עד 95% מההורים לילדים אוטיסטים מדווחים על התנהגות תחושתית לא טיפוסית אצל ילדם. הימנעות מגירויים חזותיים מסוימים, או לחלופין חיפוש אחר גירויים כאלה, רגישות לריחות או לצבעים, ולעיתים נראות של אדישות לכאב. ההתנהגויות הללו עלולות לקבל פרשנות מוטעית. הימנעות ממבט או חוסר תשומת לב נראית לעיתים כלא רואה או לא מקשיב, אך היא עשויה לשקף תפיסה, תשומת לב או עומס תחושתי לא טיפוסיים, ולאו דווקא ליקוי ראייה. הבחנה זו, בין התנהגות שמקורה בתפקוד הראייתי לבין התנהגות שמקורה בעיבוד התחושתי תקשורתי, היא אחד האתגרים המרכזיים של מטפלים. האתגרים בוויסות חושי חזותי איך קושי בוויסות ובעיבוד הוויזואלי נראה ביום-יום? כשיש חוסר איזון בוויסות החושי-וויזואלי, נראה בדרך כלל שני דפוסים עיקריים: 1. הימנעות מגירוי / רגישות-יתר (Hypersensitivity): הצפה מגירויים: הילד חווה עומס יתר מריבוי צבעים, תנועה בכיתה או פוסטרים על הקירות. תגובות נפוצות: כיסוי העיניים, סנוור מהיר מאור חזק, נמנע מקשר עין ישיר, נע בצורה מגושמת ונתקל בדברים בדרך, התרחקות מפעילויות קבוצתיות. לעיתים ילד הנמנע מקשר עין נתפס בטעות כלא מנומס או לא קשוב, כשלמעשה זוהי הדרך שלו להפחית עומס ויזואלי כדי להצליח להקשיב! 2. חיפוש אחר גירוי / תת-רגישות (Hyposensitivity): צורך בגירוי חזק: הילד מחפש גירויים בולטים, מביט מקרוב באורות מהבהבים, עצמים מסתובבים או מסכים. תגובות נפוצות: אובדן המקום בטקסט בזמן קריאה, קירוב חפצים לפנים, או תסכול בפעילויות הדורשות מיקוד ראייתי, עשוי להראות חוסר מודעות לאנשים חדשים או חפצים בסביבה. מה עושים בבית ובמסגרת? הפחתת עומס סביבתי: צרו פינת למידה שקטה מגירויים וויזואליים כגון, שולחן נקי, קיר יחסית חלק מול הפנים. תקשורת בגובה העיניים: כשמדברים עם ילד שחווה הצפה, מומלץ לרדת לגובה העיניים שלו ולנטרל גירויים מתחרים סביבכם. סבלנות והבנה: זכרו שקושי למצוא חפץ מול העיניים או קושי לשמור על קשר עין הוא ברוב המקרים קושי עיבודי חושי אמיתי ולא חוסר משמעת. המסר להורים, למחנכים ולמטפלים המסקנה המרכזית אינה שהראייה אצל ילדים אוטיסטים פגומה, אלא שמערכת הראייה שלהם מורכבת יותר ודורשת התייחסות מקצועית ומכילה. כמה כיוונים מעשיים עולים מהספרות: בדיקת עיניים מקיפה כחלק מהתמונה הכוללת. מומלץ לתקן שגיאות שבירה, לזהות ליקויים מוטוריים-חזותיים ולברר כל ירידה בחדות הראייה ולא להניח שזה חלק מהאוטיזם. שגיאות שבירה הן לרוב בנות תיקון. הכנה ידידותית של בדיקת הראייה. הטרמה של מה עומד לקרות בבדיקה למשל על ידי שימוש בסיפורים חברתיים לפני הבדיקה יכול להקל מאוד על ההכנה. לא להניח שהימנעות ממבט פירושה חוסר עניין. הימנעות ממבט, חיפוש אחר גירויים חזותיים מסוימים או נראות של חוסר תשומת לב עשויות לשקף עומס תחושתי או עיבוד תפיסתי שונה ולאו דווקא אדישות או ליקוי ראייה. להתייחס לראייה מקרוב. קשיים עדינים במיקוד ובקירוב העיניים עשויים להסביר חלק מהקשיים בקריאה, בכתיבה ובמשימות שולחניות, והם ברי טיפול במקרים רבים. לזכור את ההקשר הרגשי. האבחנה של אוטיזם היא תהליך מורכב, הנשען רבות על דיווחי הורים ותצפית קלינית. כל סמן אובייקטיבי מעולם הראייה שיוכל לסייע בהבנת התמונה עשוי להקל על החוויה האבחנתית. לסיכום מערכת הראייה אצל ילדים אוטיסטים היא הרבה יותר מראייה תקינה או פגומה. היא כוללת חדות ראייה שהיא לרוב תקינה, שכיחות מוגברת של שגיאות שבירה ופזילה, שוני בעיבוד החזותי הבסיסי, וקשרים עמוקים לתשומת לב, למבט משותף ולתקשורת החברתית. הבנת הממצאים הללו מזמינה אותנו לראות בטיפול בראייה חלק אינטגרלי מהתמיכה מודעת אוטיזם, לא כפתרון קסם, אלא כהקשבה רחבה יותר לאופן שבו הילד רואה, מעבד וחווה את עולמו. 🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם והאירועים מהמרכז שלנו – הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלנו🟢 מקורות: Little, J.-A. (2018). Vision in children with autism spectrum disorder: a critical review. Clinical and Experimental Optometry, 101(4), 504–513. https://doi.org/10.1111/cxo.12651 Reynolds, M., & Culican, S. M. (2023). Visual Autism. Children, 10(4), 606. https://doi.org/10.3390/children10040606

בפוסט הקודם צללנו לעומק וסקרנו את הנקודות החשובות בוויסות ועיבוד חושי באוטיסטים. הפעם נדבר על איך מאבחנים ותומכים בוויסות החושי, על מנת לשפר את איכות חייהם של האוטיסטים. הערכה של פרופיל חושי באוטיסטים קיימים מספר כלים להערכת עיבוד חושי באוטיזם: שאלוני ה- Short Sensory Profile (SSP) ו- Sensory Profile 2 - שאלוני דיווח של מטפל או דיווח על ידי ההורה, מיועד לילדים מגיל 3 ועד 14 שנים ו-11 חודשים. השאלון מספק תמונה מקיפה על הדרך שבה הילד מעבד גירויים חושיים בסביבתו הטבעית (בבית או במסגרת החינוכית) וכיצד היא משפיעה על תפקודו היומיומי. שאלון ה- Adolescent/Adult Sensory Profile (AASP) - שאלון דיווח עצמי בן 60 פריטים, לגילאי 11 ועד 65 שנים ויותר. השאלון מאפשר לאדם להעריך בעצמו את ההעדפות, הרגישויות ואופני התגובה החושיים שלו, ומספק תובנות חשובות בוויסות העצמי ובניהול אורח החיים האקדמי, התעסוקתי והאישי. עם זאת חוקרים מזהירים כי דיווחי מטפלים או הורים עשויים לתפוס רק את ההבדלים החושיים הקיצוניים או המטרידים ביותר ועשויים להיות מוטים על ידי יכולת התקשורת או רמת השפה של הילד. הדבר חשוב במיוחד עבור אנשים אוטיסטים עם מילוליות מצומצמת, שחוויותיהם החושיות הפנימיות עשויות להיות מיוצגות בחסר בנתוני דיווח מטפל או הורה. הפער בולט אף יותר עבור מבוגרים שעשויים להסוות או לפצות על הבדלים חושיים. סקירה שנעשתה בשנת 2017, מצאה כי למרות ראיות גוברות שתסמינים חושיים נמשכים לתוך גיל ההתבגרות והבגרות, חסרים נורמות לקבוצות גיל מבוגרות יותר, והערכות פדיאטריות עשויות שלא להתמקד בתוצאות תפקודיות או סביבות מתאימות למבוגרים. בשורה התחתונה, על מנת לקבל תמונת מצב מהימנה ומדויקת בנוגע לפרופיל החושי האישי של כל אדם מומלץ לשלב שאלון חושי בהתאם לגיל בשילוב הערכה קלינית של איש מקצוע מנוסה. תמונת מצב מדויקת, תוביל להתאמות ותמיכה מתאימות על ידי איש המקצוע וישפרו את איכות חיי הילד והמשפחה. תמיכה התאמות והתערבויות התאמות סביבתיות שינויים סביבתיים הם מהתמיכות המומלצות ביותר לדוגמא: עמעום או התאמת תאורה; הפחתת חשיפה לתאורה פלואורסנטית. יצירת מרחבי הפסקה חושית ייעודיים, לדוגמא חדר שקט. הפחתת עומס חזותי בכיתות ובסביבות עבודה. שימוש באוזניות מבטלות רעש או אטמי אוזניים בסביבות רועשות. מתן התראה מראש על מעברים ושינויים חושיים. הצעת חלופות ידידותיות חושית למשל, מרקמי מזון מותאמים, בגדים ללא תפרים. התאמות אלו נועדו להפחית את חוסר ההתאמה בין הצרכים החושיים של הפרט לבין הסביבה, ולא לשנות את העיבוד החושי של האדם. טיפול אינטגרציה חושית על פי Ayres אינטגרציה חושית על פי Ayres היא גישה טיפול מבוססת משחק המשתמשת בפעילויות חושיות ומוטוריות מותאמות אישית לטיפול בקשיי עיבוד חושי. סקירה שיטתית מ-2024 העריכה את יעילות הטיפול לילדים אוטיסטים ודיווחה על תמיכה מתונה של הגישה בסיוע לילדים אוטיסטים להשיג חלק מהתוצאות התפקודיות המותאמות אישית, כולל שיפור בהתנהגות, ביצוע יומיומי, תקשורת, חברות, מיומנויות מוטוריות ותגובות הסתגלות. סביבות רב-חושיות סביבות רב-חושיות כגון חדרי סנוזלן מציעות גירוי חושי מבוקר ונחקרו כהתערבות לילדים אוטיסטים. מחקר מ-2024 בחן את השפעת התערבות עם גירוי מבוקר על התנהגויות חושיות אצל ילדים אוטיסטים, ודיווח על תוצאות חיוביות מסויימות, אם כי בסיס הראיות נותר מוגבל ונדרשים מחקרים מבוקרים נוספים לפני הסקת מסקנות חד משמעיות. מה שהראיות אינן תומכות בו חשוב לציין כי הרבה מן ההתערבויות החושיות הנפוצות חסרות ראיות חזקות. דיאטות חושיות (לוחות זמנים מותאמים אישית של פעילויות המיועדות לענות על צרכים חושיים), שמיכות משקל ומוצרים חושיים אחרים נמצאים בשימוש נרחב בפרקטיקה אך בעלי ראיות איכותיות מוגבלות. בשורה התחתונה, רצוי כי ההתערבויות יהיו מותאמות אישית, ולא יהיו מונחות כמועילות לכולם. במרכז "בשביל הכוכב" כחלק מהערכה ההתפתחותית שנערכת לילדים ולנוער במפגשים הפרטניים, במידת הצורך מתבצעת גם הערכה מקיפה לפרופיל החושי של כל מטופל ובניית תוכנית התערבות מותאמת. מקורות: Camino-Alarcón, J., Robles-Bello, M. A., Valencia-Naranjo, N., & Sarhani-Robles, A. (2024). A systematic review of treatment for children with autism spectrum disorder: The sensory processing and sensory integration approach. Children, 11(10), 1222.‏ De Domenico, C., Di Cara, M., Piccolo, A., Settimo, C., Leonardi, S., Giuffrè, G., ... & Cucinotta, F. (2024). Exploring the usefulness of a multi-sensory environment on sensory behaviors in children with autism spectrum disorder. Journal of Clinical Medicine, 13(14), 4162.‏ DuBois, D., Lymer, E., Gibson, B. E., Desarkar, P., & Nalder, E. (2017). Assessing sensory processing dysfunction in adults and adolescents with autism spectrum disorder: A scoping review. Brain sciences, 7(8), 108.‏ 🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם והאירועים מהמרכז שלנו – הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלנו🟢

עיבוד וויסות חושי היא פעולה גופנית נוירולוגית שמתבצעת אצל כל אדם. כאשר יש כמות מוגברת של גירויים חושיים המוח שלנו משתמש בפעולות לווסת את הגירויים הללו על מנת לשמור על רמת עוררות שתאפשר תפקוד. במצב של אתגרים או קשיים באותו ויסות עלולה להיווצר הצפה שתגרום לפגיעה בתפקוד, לקושי בוויסות החושי. עיבוד חושי אינו רק רגישות לרעש או רתיעה ממרקמים. מדובר בצורת חיווט עצבית שונה לחלוטין, המשפיעה על הדרך שבה המוח קולט, מפענח ומגיב לגירויים מהסביבה החיצונית ומהגוף עצמו. במשך שנים רבות, מאפיינים חושיים נתפסו כסימפטום משני בלבד. כיום, המחקר המדעי מבין שעיבוד חושי ייחודי הוא מרכיב ליבה מרכזי באוטיזם. הדבר אף קיבל תוקף רשמי במדריך האבחנות האמריקאי (DSM-5) שהכניס תגובתיות יתר, תגובתיות חסר וחיפוש חושי תחת הקריטריונים האבחוניים של אוטיזם. בעבר, קשיים בוויסות חושי נתפסו לעיתים קרובות כבעיות התנהגות אצל אנשים אוטיסטים. כיום, אנו יודעים כי שוני בעיבוד החושי הוא מאפיין ליבה נוירולוגי של אוטיזם, המשפיע על בין 70%-90% מהילדים והמבוגרים האוטיסטים. עיבוד חושי כדי להבין וויסות חושי, חשוב להכיר לא רק את החושים הראשיים (ראייה, שמיעה, טעם, ריח ומגע), אלא גם שלושה חושים פנימיים חשובים: החוש הווסטביבולרי: אחראי על שיווי משקל, תנועת ראש, תנועה והתמצאות במרחב ותחושת כוח הכובד. החוש הפרופריוצפטיבי: קולטנים בשרירים ובמפרקים המדווחים למוח איפה גופנו נמצא במרחב וכמה כוח אנו מפעילים. אינטרוספציה: תחושות פנימיות של הגוף, כמו דופק, רעב, צמא, כאב, או צורך ללכת לשירותים. בנוסף לכך, ישנם החושים המוכרים: ראייה: מזהה אור, דפוסי תנועה, עומס חזותי. שמיעה: צלילם, גובה צליל, רעשי רקע. מישוש וכאב/טמפרטורה: מגע, מרקם, לחץ, תפיסת חום וקור, תחושת כאב. תחושת פה/טעם/ריח: טעם, ריח, מרקמי תחושת פה. עיבוד חושי אינו יכולת אחת, הוא כולל זיהוי (הבחנה בגירוי), ויסות (התאמת עוצמת התגובה), הבחנה (הפרדה בין גירויים) ואינטגרציה (שילוב מידע מחושים שונים). קשיים עשויים להופיע בכל אחד מהרבדים הללו, ואינם אחידים בין מערכות חושיות שונות אצל אותו אדם. שלושה דפוסי תגובה חושיים מרכזיים במחקר האוטיזם ספרות המחקר החושי באוטיזם מזהה בדרך כלל שלושה דפוסי תגובה עיקריים: יתר תגובתיות: תגובה מוגזמת או מועצמת לקלט חושי. אדם עשוי להיות מוטרד מצלילים שאחרים בקושי מבחינים בהם, להיות מוצף מתאורה פלואורסנטית, או לא להיות מסוגל לסבול מרקמי בגדים מסוימים. תת תגובתיות: תגובה מופחתת, מושהית או נעדרת לקלט חושי. אדם עשוי שלא להבחין שקוראים בשמו, להגיב לאט לכאב, או לא להבחין בשינויי טמפרטורה. חיפוש חושי :חיפוש פעיל אחר קלט חושי. עשוי לכלול חיפוש לחץ עמוק, תנועה חוזרת, טעמים חזקים או גירוי חזותי. אותו אדם עשוי להציג יתר תגובתיות לצליל, תת תגובתיות לכאב וחיפוש חושי לקלט של מגע בו-זמנית. מודל הרביעים של Dunn מודל עיבוד חושי נפוץ מאוד שעוזר באבחון וטיפול קליני הוא מודל הרביעים של Winnie Dunn. המודל מארגן תגובות חושיות לאורך שני רצפים: 1. סף עצבי, גבוה מול נמוך, כלומר כמה קלט נדרש כדי להבחין בגירוי. 2. סגנון תגובה התנהגותי, פעיל מול פסיבי. הצלבת שני הממדים מייצרת ארבעה רביעים: רביע סף עצבי סגנון תגובה תמונה קלינית רישום נמוך גבוה (זקוק ליותר קלט כדי להבחין בגירוי) פסיבי מפספס רמזים, מגיב לאט, נראה לא מודע חיפוש חושי גבוה (זקוק ליותר קלט כדי להבחין בגירוי) פעיל מחפש תנועה, רעש, מגע רגישות חושית נמוך (מבחין בקלט במהירות) פסיבי מבחין בכל, מוסח או מוצף מבלי לברוח באופן פעיל הימנעות חושית נמוך (מבחין בקלט במהירות) פעיל מגביל קלט באופן פעיל, נסוג, שולט בשגרות, בורח עיבוד חושי מול ויסות חושי הבדל שלעיתים עלול לבלבל הוא השוני בין עיבוד חושי (כיצד מערכת העצבים מזהה ומגיבה לקלט) לבין ויסות חושי (כיצד אדם משיב או משמר מצב עוררות המאפשר תפקוד לאחר שקלט חושי הופך למופרז, לחסר, לבלתי צפוי או לקשה לאינטגרציה). ויסות חושי כולל אסטרטגיות, מודעות ולא מודעות, שבהן אדם משתמש כדי לנהל את מצבו החושי פיזיולוגי. דוגמאות: תנועות חוזרות (stimming) נפנוף ידיים, נדנוד, הליכה הלוך ושוב, חזרה קולית. תנועות אלה לעיתים קרובות משרתות תפקוד ויסותי עצמי על ידי אספקת קלט חושי צפוי ונשלט. חיפוש לחץ עמוק: שימוש בשמיכות משקל, בגדים צמודים או חיבוקים חזקים כדי להרגיע את מערכת העצבים. שליטה סביבתית ושגרות: התעקשות על אותו כוס, אותו מסלול, אותו מושב, אסטרטגיות שמפחיתות אי ודאות חושית. נסיגה והימנעות: התרחקות מסביבות רועשות, הימנעות ממרקמים או מזונות מסוימים, הגבלת של חשיפה חברתית. התפרצויות (Shutdown ו-Meltdown): אלו תגובות לא רצוניות של מערכת העצבים למצוקה חריפה, כאשר המערכת החושית מוצפת ללא יכולת לווסת את הגירויים, המוח מפרש את הסיטואציה כסכנה קיומית מוחשית. הדבר מפעיל את מערכת העצבים הסימפתטית (מנגנון (Fight or Flight מה שעלול להוביל לניתוק סביבתי ואיבוד תפקוד (שאטדאון) או מצוקה מוחצנת הכולל אובדן שליטה התנהגותית (מלטדאון). אלו אינם בעיות התנהגות, הם מעידים על כך שיכולת הויסות של מערכת העצבים מוצפת. הבנת הויסות החושי מאירה באור שונה התנהגויות רבות שלעיתים קרובות מסווגות כפתולוגיות. הימנעות, התנהגות חוזרת והתעקשות על שגרה הן לעיתים קרובות אסטרטגיות ויסותיות אדפטיביות, ניסיונות לנהל מערכת עצבים שחווה את העולם החושי באופן שונה. הקשר בין עיבוד חושי לויסות רגשי הוא דו-כיווני: הבדלים חושיים עשויים להגביר חרדה וחוסר ויסות רגשי. מהצד השני, מתח וחרדה מוגברים עשויים בתורם להגביר רגישות חושית, ובכך ליצור מעגל שמאתגר מאוד את התפקוד היומיומי. החשיבות בהבנת עיבוד וויסות חושי באוטיזם מטרת הבנת עיבוד וויסות חושי באוטיזם אינה לנרמל תגובות חושיות. הבדלים חושיים בקרב אוטיסטים הם חלק מהאוטיזם. הם יכולים להיות מקור למצוקה, אך גם מקור למעורבות עמוקה, עניין אינטנסיבי וחוויה תפיסתית ייחודית. חלק מההתנהגויות של חיפוש חושי נתפסות כחיוביות על ידי אנשים אוטיסטים בעצמם. הגישה היעילה והמומלצת ביותר היא להבין את הדפוס הייחודי של כל אדם, רגישויות, חיפושים, ספים ואסטרטגיות ויסות לאורך כל אחת ממערכות החוש. לאחר שהבנו את הפרופיל האישי של כל אדם המטרה היא להפחית את חוסר ההתאמה בין מערכת העצבים שלו לבין הסביבות שבהן הוא מנווט. כלומר הסטת המוקד מתיקון התגובות החושיות של הפרט, להתאמת סביבות, הרחבת הגישה לאסטרטגיות ויסות, וכיבוד התפקודים התקשורתיים והויסותיים הלגיטימיים של התנהגויות חושיות אוטיסטיות. בפוסט הבא נדון בהרחבה באסטרטגיות כלליות ובהתאמות לחושים השונים. למקורות: Dunn, W. (2014). Sensory profile 2. Bloomington, MN, USA: Psych Corporation.‏ Fabbri-Destro, M., Maugeri, F., Ianni, C., Corsini, S., Di Stefano, E., Scatigna, S., ... & Narzisi, A. (2022). Early sensory profile in autism spectrum disorders predicts emotional and behavioral issues. Journal of Personalized Medicine, 12(10), 1593.‏ Patil, O., Kaple, M., & Kaple, M. N. (2023). Sensory processing differences in individuals with autism spectrum disorder: a narrative review of underlying mechanisms and sensory-based interventions. Cureus, 15(10).‏ Schaaf, R. C., Puts, N. A., Williams, Z. J., & Woynaroski, T. (2024). Forwarding the science of sensory features in autism and related conditions. Journal of autism and developmental disorders, 54(7), 2663-2667.‏ Williams, Z. J., Schaaf, R., Ausderau, K. K., Baranek, G. T., Barrett, D. J., Cascio, C. J., ... & Woynaroski, T. G. (2023). Examining the latent structure and correlates of sensory reactivity in autism: a multi-site integrative data analysis by the autism sensory research consortium. Molecular Autism, 14(1), 31. ‏ 🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם והאירועים מהמרכז שלנו – הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלנו🟢

האבחנה הרשמית של אוטיזם נעשית לרוב סביב גיל שנתיים-שלוש, אך הדגלים האדומים והדאגות ההוריות הראשונות צפים לרוב כבר במהלך שנת החיים הראשונה, למשל בתחומי השפה והתקשורת החברתית. כיוון שאין נכון להיום סמנים ביולוגיים לאבחון אוטיזם והאבחנה היא קלינית-תיאורית בלבד, זיהוי מוקדם של דפוסי רכישת אבני דרך התפתחותיות קריטי לחלון ההזדמנויות הטיפולי. כלומר אם הורים ואנשי מקצוע התפתחותיים ידעו לחפש דפוסי התפתחות שהתרחשותם מעלה את הסיכון לאבחון אוטיזם, הם ידעו להפנות לאבחון מוקדם וכתוצאה מכך טיפול מוקדם. לטיפול מוקדם יש ערך רב משתי סיבות עיקריות: ראשית, הפלסטיות המוחית, ככל שהפעוט צעיר יותר כך היכולת לעשות שינויים ברמה הנוירופיזיולוגית במוח עולה והחיזוי התפקודי לעתיד משתפר משמעותית. דוגמא לכך ניתן לראות מנתוני מרכז קוגל לאוטיזם מפתחי גישת PRT. כ-95% מהילדים שטופלו בגישת PRT עד גיל שלוש הצליחו לדבר לעומת זאת האחוזים צונחים לאזור ה- 20% בילדים שהחלו בטיפול לאחר גיל 5. שנית, ככל שהפעוט מקבל מענה מתאים מגיל צעיר יותר, הוא לומד לתקשר בצורה אדפטיבית אפקטיבית בחברה. למשל כאשר כואב לו הוא יידע לתווך את זה למבוגר ולקבל עזרה במקום לדוגמא לבכות או לזעום. ככל שנדע לטפל מוקדם יותר הסיכויים שהילד ירכוש התנהגויות הסתגלותיות טובים יותר. ישנם מספר מחקרים בספרות המקצועית שעסקו בזיהוי מוקדם של אוטיזם דרך אבני דרך התפתחותיות והעלו מסקנות מעניינות שיכולות לשמש כל הורה ואיש מקצוע בהצפת הדגלים האדומים וכתוצאה מכך הפנייה לגורמי המקצוע המתאימים לקבלת מענה מוקדם. מחקר אבני הדרך בפורטוגל: מחקר שפורסם לאחרונה, על 127 ילדים בעלי גיל ממוצע של 34 חודשים עם אבחון אוטיזם מפורטו בפורטוגל, בדק 6 אבני דרך התפתחותיות שקל יחסית להורים לזכור בצורה מהימנה: חיוך חברתי ישיבה יציבה ללא תמיכה הליכה עצמאית מילים ראשונות צירופי מילים / משפטים ראשונים גמילת יום / שליטה בסוגרים בשעות היום הגדרת עיכוב: רכישה באחוזון 95 ומעלה בהשוואה לטבלת הנורמה או אי-רכישה מוחלטת של אבן הדרך עד למועד איסוף הנתונים. בנוסף, נבדקה נסיגה שפתית, שהוגדרה כאובדן עקבי של לפחות 5 מילים למשך 3 חודשים לפחות. הנתונים במאמר מציגים תמונה דיכוטומית ברורה בין התחום המוטורי המוקדם לבין התחומים התקשורתיים והסתגלותיים: ישיבה: מרבית הילדים רכשו ישיבה בזמן (רק 2.5% עיכוב). חיוך חברתי: חיוך חברתי נרכש בזמן אצל 79.5% מהילדים (20.5% עיכוב). הליכה עצמאית: הציגה עיכוב משמעותי יותר, 38.6% מהילדים חוו עיכוב ברכישת הליכה. תקשורת, שפה וחיי יום-יום: כאן נרשמו הפערים הדרמטיים ביותר מול האוכלוסייה הכללית: 62.6% חוו עיכוב במילים ראשונות (11.1% לא דיברו כלל). 96.8% חוו עיכוב במשפטים ראשונים, כאשר 73% מהמדגם כולו לא רכשו אבן דרך זו כלל עד מועד הבדיקה. 85.2% חוו עיכוב בשליטה בסוגרים ביום (64.8% לא השיגו שליטה כלל). נסיגה שפתית: זוהתה אצל 11% מהילדים, בגיל ממוצע של כ-20 חודשים. מחקר אבני הדרך המוטוריות מישראל: בהקשר המוטורי, מחקר ישראלי נרחב, שנערך במרכז להתפתחות הילד בתל השומר על ידי פרופ' לידיה גביס וצוותה, שופך אור חדש על הקשר ההדוק שבין עיכוב מוטורי מוקדם לבין אבחנה מאוחרת של אוטיזם. המחקר התבסס על ניתוח לאחור של תיקים רפואיים של 467 ילדים שאובחנו עם אוטיזם. המדגם כלל 356 בנים (76%) ו-111 בנות (24%) יחס מגדרי המשקף בערך את התפלגות האבחנות באוכלוסייה הכללית. הילדים אובחנו בגיל ממוצע של3.4 שנים. כ-20% מילדי המדגם נולדו כפגים והיו במעקב שגרתי של מרפאת פגים. המחקר העלה כי מרבית הילדים המאובחנים עם אוטיזם אכן רוכשים את המיומנויות המוטוריות שלהם בתוך גבולות טווח הנורמה הרחב. עם זאת, החוקרים זיהו מגמה מובהקת של תזוזה לקצה המאוחר של הטווח. בהמשך למאמר מפורטוגל, הליכה עצמאית היא דוגמה מצוינת לכך. בעוד שרכישת הליכה עד גיל 18 חודשים נחשבת תקינה רפואית, רוב הילדים הטיפוסיים מתחילים ללכת לפני גיל 16 חודשים. במחקר זה, גיל ההליכה הממוצע של הילדים שאובחנו עם אוטיזם היה מאוחר מהרגיל, כ-16 חודשים בקרב בנים, וקרוב ל-18 חודשים (17.9) בממוצע בקרב בנות. הנושא המעניין הנוסף שהתגלה במחקר זה הוא ההבדל המגדרי. עיכוב מוטורי נמצא אצל 60% מהבנות המאובחנות באוטיזם, לעומת 47% מהבנים בלבד. כחצי מהמדגם כולו חווה עיכוב התפתחותי גלובלי, כלומר עיכוב משמעותי בשני תחומי התפתחות ומעלה. הפער המגדרי בלט גם כאן 49% מהבנות הציגו עיכוב התפתחותי גלובלי, בהשוואה ל- 36% מהבנים. החוקרים מסבירים כי בנות אוטיסטיות מציגות לעיתים קרובות יכולות חברתיות ותקשורתיות ראשוניות שמסוות את הקשיים שלהן בשלב מוקדם. בשל כך, הן נוטות להתפספס בכלי הסינון הרגילים. לכן, קיומו של עיכוב מוטורי ובמיוחד איחור בהליכה עצמאית, מהווה דגל אדום קריטי וחיוני עבור בנות, וצריך להוביל מיד להערכה תקשורתית מקיפה. בקרב תת-קבוצה של ילדים שנולדו כפגים (כ-20% מהמדגם), חומרת ושכיחות העיכוב המוטורי והכללי היו גבוהות אף יותר. בקבוצה זו, העיכוב בלט במיוחד אצל בנות שנולדו פגות, אשר הציגו את גיל רכישת ההליכה המאוחר ביותר (ממוצע של 18.79 חודשים). קומורבידיות (תחלואה נלווית): השכיחות הגבוהה ביותר של תחלואה נלווית נמצאה בתחום הוויסות החושי. 92.9% מהילדים אובחנו עם הפרעה בעיבוד החושי (SPD) בעיקר במערכת הווסטיבולרית (מערכת שנמצאת באוזן הפנימית ואחראית בין השאר על שיווי המשקל) והטקטילית (מגע). בנוסף, נרשמו הפרעות שינה (18.1%), היפוטוניה (7.1%) ואפילפסיה (3.1%). ל-15.7% מהילדים היה רקע משפחתי (קרוב מדרגה ראשונה או שנייה) של אוטיזם. ערכי הניבוי של אבני הדרך השונות: שליטה בסוגרים ביום: המשפיע הרחב ביותר, החוקרים מדגישים כי עיכוב זה מהווה סמן חזק ליכולות אינטלקטואליות כלליות נמוכות יותר. חיוך חברתי: עיכוב בחיוך החברתי נמצא במתאם ישיר ומובהק לציון נמוך יותר בסולם האישי-חברתי בשלב מאוחר יותר. שפה (מילים ומשפטים): עיכוב במילים ראשונות ובמשפטים ראשונים ניבא באופן מובהק ציונים נמוכים יותר בסולם האישי חברתי, המעריך מיומנויות יומיומיות, למידה חברתית ואינטראקציה עם קבוצת השווים. הליכה עצמאית: עיכוב בהליכה לא השפיע על השפה, אך נמצא קשור באופן מובהק לביצועים נמוכים יותר בכישורים קוגניטיביים לא-מילוליים. תובנות קליניות מרכזיות מהספרות המדעית: המאפיין המוטורי המוקדם: בשונה מהשפה והתקשורת החברתית, אבני דרך מוטוריות גסות בשנה הראשונה (כמו ישיבה) נשמרות לרוב תקינות בקרב ילדים אוטיסטים. עם זאת, הליכה עצמאית נוטה להתעכב ומהווה סמן מוקדם שיכול להעיד על קשיים קוגניטיביים לא-מילוליים בהמשך. עיכוב מוטורי כדגל אדום מגדרי (במיוחד בבנות): ממצאיהן של פרופ' גביס ושות' מדגישים כי עיכוב מוטורי ועיכוב התפתחותי גלובלי שכיחים משמעותית יותר בבנות אוטיסטיות מאשר בבנים (60% מהבנות הציגו עיכוב מוטורי לעומת 47% מהבנים). מכיוון שבנות מציגות לעיתים קרובות יכולות חברתיות שמסוות את הלקות התקשורתית, עיכוב ברכישת הליכה עצמאית, ובמיוחד אצל פגות, חייב לשמש כדגל אדום בוהק המצריך הפניה מיידית להערכת תקשורת מקיפה. מניעת אבחנה מוטעית של עיכוב התפתחותי גלובלי בלבד: לעיתים ישנה נוטים לאבחן ילד עם עיכוב מוטורי ושפתי משולב כבעל עיכוב התפתחותי גלובלי ולעצור שם. זיהוי העובדה שעיכובים מוטוריים הם חלק בלתי נפרד מהביטוי הפיזי של אוטיזם חיוני כדי למנוע פספוס של אבחנת אוטיזם, מה שיאפשר לילד לקבל טיפולים ממוקדי תקשורת בשלב מוקדם. ערך הניבוי של שליטה בסוגרים: המחקר מדגיש כי קושי בגמילת יום אינו רק עניין אדפטיבי מבודד, אלא כלי אבחנתי רב עוצמה המתואם עם חומרת העיכוב הקוגניטיבי, השפתי והחברתי הכולל. חשיבות התיעוד הקליני הרטרוספקטיבי: מעקב קפדני ואיסוף היסטורי מדויק של גילאי רכישת אבני הדרך (במיוחד חיוך חברתי, שפה ושליטה בסוגרים) חיוניים לבניית תוכניות התערבות מוקדמות, מותאמות אישית וממוקדות מטרה. למקורות: Gabis, L. V., Attia, O. L., Roth-Hanania, R., & Foss-Feig, J. (2020). Motor delay-An early and more common" red flag" in girls rather than boys with autism spectrum disorder. Research in Developmental Disabilities, 104, 103702.‏ https://doi.org/10.1016/j.ridd.2020.103702 Sousa, D., Queirós, J. C., Tavares, T., Soares, S., Matos, I. V., Prior, C., ... & Prior Sr, C. (2025). Early Neurodevelopmental Milestones in Children With Autism Spectrum Disorder: A Retrospective Observational Study. Cureus, 17(12).‏ DOI: 10.7759/cureus.99042 🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם והאירועים מהמרכז שלנו – הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלנו🟢

מודל (ESDM (Early Start Denver Model הוא גישת התערבות מוקדמת מקיפה, מבוססת משחק והנאה המיועדת לילדים אוטיסטים בגיל הרך. גישה מבוססת מדע מהמובילות בעולם בטיפול בילדים אוטיסטים. הגישה מבוססת על עקרונות התפתחותיים והתנהגותיים בסביבה הטבעית של הילד, והיא מציעה תוכנית טיפולית הוליסטית שרואה את הילד כשלם ומתמקדת בתחומים התפתחותיים רבים. המטרה המרכזית של המודל היא לאתר את האתגרים המוקדמים שהילדים חווים בשלבי ההתפתחות הראשונים, ולתת להם מענה ממוקד. המודל שם דגש מיוחד על בניית תשתית איתנה ללמידה חברתית, מתוך הבנה שילדים אוטיסטים צעירים חווים לעיתים אתגר בהדדיות חברתית, תקשורת ושפה. יישום השיטה ההתערבות מיושמת דרך משחק, כאשר המנוע המרכזי ללמידה הוא הנאה משותפת של הילד והמטפל. הטיפול מבוסס על היוזמות והבחירות החופשיות של הילד. המבוגר עוקב אחר רצון הילד, מצטרף אליו ורותם את תחומי העניין שלו כדי לקדם מיומנויות חדשות. הלמידה מתרחשת בסיטואציות משחקיות מגוונות, ומשתלבת בצורה חלקה בשגרת היום יום, למשל במהלך ארוחות או בזמן המקלחת. לאורך כל הפעילות, המטפל קשוב מאוד לביטויי הרגש והמלל של הילד, ומקפיד לאפשר לו זמני מנוחה וויסות במידת הצורך. תחומי ההתערבות בתוכנית הטיפול המודל מתייחס לקשיי הילד בצורה רחבה ומקיפה, ומעריך את יכולותיו לאורך תחומי התפתחות מרכזיים: תקשורת ושפה: תקשורת רצפטיבית (הבנת שפה), תקשורת אקספרסיבית (הבעה שפתית) ודגש מיוחד על מיומנויות קדם שפתיות ותקשורת לא ורבלית. למידה חברתית: קשב משותף, חיקוי, משחק, שיתוף ברגש ומיומנויות חברתיות. כישורים נוספים: קוגניציה, מוטוריקה עדינה, מוטוריקה גסה, התנהגות ועצמאות ביום יום. בניית פרופיל אישי ותוכנית דינמית כדי להבטיח שכל מטפל מוסמך יפעל על פי אותם סטנדרטים בינלאומיים גבוהים, המודל משתמש ברשימת מיומנויות מובנית (קוריקולום צ'קליסט). רשימת המיומנויות מחולקת לארבע רמות על פי הגיל ההתפתחותי של הילד. תהליך העבודה כולל מספר שלבים: הערכה מקיפה: המטפל מבצע הערכה התפתחותית תוך כדי מפגשים משחקיים בשילוב של דיווחי ההורים כדי לקבל את התמונה הרחבה ביותר על מצבו ההתפתחותי של הילד. מיפוי היכולות: מכיוון שרוב הילדים מציגים פרופיל יכולות מעורב, המיפוי מראה בדיוק אילו מיומנויות הילד כבר רכש, אילו מיומנויות נמצאות על סף רכישה ומופיעות באופן לא עקבי, ובאילו תחומים הוא זקוק לתמיכה רבה יותר. קביעת מטרות ממוקדות: על סמך הפרופיל האישי, המטפל וההורים קובעים יחד את סדר העדיפויות הטיפולי. לכל מטרה נקבע קריטריון ברור להצלחה, והשלבים מנוסחים בצורה נגישה והדרגתית. הערכה תקופתית חוזרת: אחת לתקופה מבוצעת הערכה מחודשת כדי לעדכן ולדייק את התוכנית, שהינה דינמית ומלווה בבקרה מתמדת על התקדמות הילד. גמישות ושיתוף פעולה אחד היתרונות הגדולים של מודל ה- ESDM הוא הגמישות שלו. ניתן ליישם את הגישה בקליניקה, בבית, בגן או במעון. ההורים מהווים חלק בלתי נפרד מהתהליך ומקבלים כלים מעשיים כדי להמשיך את יישום העקרונות בבית. כך למשל, ההורים לומדים כיצד להפוך כל פעילות שגרתית להזדמנות למידה מקדמת. דרך משחק משותף בגובה העיניים, התמקדות בתחומי העניין הספציפיים של הילד, ויצירת חוויות של הנאה הדדית המעודדות תקשורת וקשר באופן טבעי ואינטואיטיבי. הטיפולים עצמם הם פרטניים, והמטפל מחזיק בידע נרחב בתחומי ההתפתחות השונים ומשתף פעולה עם אנשי מקצוע פרא רפואיים בהתאם לצורכי הילד. גישה מבוססת מחקר מאחורי מודל ה- ESDM עומדת תמיכה מחקרית רחבה המעידה על יעילותו הרבה בליווי ילדים אוטיסטים צעירים. מחקרים מראים כי ילדים שטופלו בגישה זו הציגו יכולות קוגניטיביות והסתגלותיות טובות יותר, לצד שיפור משמעותי בהבנת השפה, במיומנויות החברתיות, בתקשורת ובמשחק. המודל פותח על ידי שתי חוקרות מובילות בתחום: פרופסור סאלי רוג'רס: פרופסור לפסיכיאטריה במכון מיינד באוניברסיטת קליפורניה. פרופסור ג'רלדין דוסון: פרופסור לפסיכיאטריה ומדעי ההתנהגות בבית הספר לרפואה באוניברסיטת דיוק, ומנהלת מרכז דיוק לאבחון וטיפול באוטיזם. גישה זו, לצד גישת PRT מהווה כלי נוסף של ארגז הכלים של המרכז שלנו והינה חלק מתפיסתנו הרואה את הילדים כשלם. לפיכך אנו מסתכלים בצורה מקיפה על כלל תחומי ההתפתחות של הילדים ושואפים להכיר את הילדים לעומק, לגלות את החוזקות הייחודיות שלהם ולהשתמש בהם לשער הכניסה לעולמם. למקורות: Reichow, B., Doehring, P., & Volkmar, F. R. (Eds.). (2025). Handbook of evidence-based practices in autism spectrum disorder. Springer. ‏ 🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם והאירועים מהמרכז שלנו – הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלנו🟢

אחת התופעות המדוברות ביותר במחקרים האחרונים בנושא אוטיזם ובקרב אוטיסטים בעצמם היא שחיקה אוטיסטית (Autistic burnout). שחיקה אוטיסטית, מאופיינת בתשישות קיצונית, באובדן תפקוד וברגישות חושית מוגברת, הנובעים מהסטרס המצטבר הכרוך בהתנהלות בעולם שהוא ברובו לא-אוטיסטי. מתוך התבססות על נקודות המבט והחוויות של מבוגרים אוטיסטים, מחקרים איכותניים שבאו בעקבות זאת בחנו גורמי סיכון וגורמים מגנים פוטנציאליים הקשורים לשחיקה אוטיסטית. לדוגמה, מחקר שנערך בשנת 2021 ניתח 1,127 פוסטים מקוונים מקהילת פורום בטוויטר המיועדת לאנשים אוטיסטים, כדי לחקור גורמי סיכון, גורמים מגנים והשלכות של שחיקה אוטיסטית. על סמך ממצאיהם, החוקרים הדגישו את ההסוואה או המיסוך (masking) כלומר, שימוש באסטרטגיות חברתיות כדי למזער את הנראות של מאפיינים אוטיסטיים במטרה להשתלב ולהימנע מנידוי או פגיעה בחברה שהיא ברובה נוירוטיפיקלית כגורם סיכון מרכזי לשחיקה אוטיסטית. כנדבך נוסף לעבודתם המוקדמת, של אותם חוקרים בשנת 2022 הם הציעו מודל של שחיקה אוטיסטית המקיף גורמי סיכון אינדיבידואליים, חברתיים וסביבתיים שונים, כגון גורמי לחץ חברתיים שחווים אנשים אוטיסטים (למשל, סטיגמטיזציה וחוסר תמיכה) כגורמי סיכון מקדימים לצד השלכות (כגון דיכאון וחרדה). מחקרים איכותניים אלו היו הראשונים לבחון את המבנה המושגי, המאפיינים והחוויות של שחיקה אוטיסטית בספרות המחקרית. כדי להמשיך ולחקור את החוויות של שחיקה אוטיסטית, את גורמי הסיכון וההגנה שלה, ואת קשריה להשלכות של בריאות הנפש, עלה צורך במחקר כמותי העושה שימוש בכלי מדידה תקפים ומהימנים לשחיקה אוטיסטית. מעבר לכך, היכולת לזהות שחיקה אוטיסטית בצורה תקפה ומהימנה היא בעלת חשיבות רבה עקב ההשלכות שהזכרנו מקודם. עד כה, פותחו שני מדדים לשחיקה אוטיסטית: שאלון ה - Autistic Burnout Measure (ABM) - בעל 27 פריטים, אשר פותח על ידי ה- Academic Autism Spectrum Partnership in Research and Education (AASPIRE), צוות הכולל אנשים אוטיסטים, חוקרים אקדמיים, בני משפחה, אנשי מקצוע בתחום המוגבלויות וקלינאים. לאחר מכן, בשנת 2023, פורסמו נתוני הפיתוח והתיקוף הראשוניים של מדד שני, ה- Autistic Burnout Severity Items (ABSI)‏. מחקר עדכני שפורסם ב-2026 בדק את המדד הראשון לשחיקה אוטיסטית (ABM) בקרב 379 מבוגרים אוטיסטים (גילאי 18-77 שנים), ומצא שהוא כלי חזק, יציב יחסית, ובעיקר חד ממדי, כלומר השאלון הזה מודד בעיקר דבר אחד מרכזי, עד כמה האדם נמצא בשחיקה אוטיסטית. זה אומר שהרבה מהשאלות השונות בעצם מצביעות על אותה תופעה כללית, ולא על כמה בעיות נפרדות לגמרי. גם אם המצב משתנה עם הזמן, השאלון עדיין יציב מספיק כדי להראות מי בדרך כלל יותר במצוקה ומי פחות. נמצא כי לשאלון עקביות פנימית מצוינת כלומר שהשאלות עובדות טוב יחד. מי שמסמן קושי בשאלה אחת נוטה גם לסמן קושי בשאלות אחרות, בצורה שמרמזת על מדידה אמינה. צירפנו לכם את השאלון כאן: ראשית, חשוב לומר שהשאלון נבדק על אוטיסטים מעל גיל 18 שנים. חשוב לציין ששחיקה אוטיסטית יכולה להופיע גם אצל ילדים ובני נוער אך לא נבדקה במחקרים הספציפיים שאנחנו עוסקים בהם בפוסט. שנית, לנוחיותכם תרגמנו לכם את השאלון לעברית אך חשוב לציין כי זהו תרגום לצורכי הבנה ושימוש ראשוני, ולא תרגום רשמי מאומת שכולל נוהל התאמה תרבותית מלא. שלישית, השאלון עוזר להעריך רמת סיכון וחומרה לשחיקה אוטיסטית אבל לא לקבוע לבדו אבחנה. איך משתמשים בשאלון: כל אחד מ- 27 הפריטים מקבל ניקוד מ־0 עד 4 (כאשר 0 מייצג היעדר הסכמה עם ההיגד, ו-4 מייצג הסכמה מלאה), ואז מסכמים את כל הנקודות לציון כולל שנע בין 0 ל־108; ככל שהציון גבוה יותר, כך רמת השחיקה האוטיסטית גבוהה יותר. התרגום לעברית בקירוב: מתקשה לחשוב בבהירות. קשה לי יותר לקבל החלטות בעצמי. קשה לי יותר לפתור בעיות מאתגרות. קשה לי יותר להחזיק מידע בראש לזמן קצר. קשה לי יותר להיזכר בדברים שאני יודע/ת. קשה לי יותר לשלוט בדחפים שלי. אני יותר תנודתי/ת במצב הרוח. אני מרגיש/ה יותר עצבני/ת. קשה לי יותר לסבול גירוי חושי. קשה לי יותר למנוע הצפה חושית. היו לי יותר התקפי meltdown או חמורים יותר. היו לי יותר מצבי shutdown או חמורים יותר. קשה לי יותר להתעלם מגירויים חושיים שאינם חשובים. קשה לי יותר להחליט מה חשוב ומה לא חשוב לתת לו תשומת לב. קשה לי יותר להסתדר עם אנשים שאני מכיר/ה היטב. קשה לי יותר להסתדר עם אנשים בעבודה, בלימודים או במסגרות קהילתיות אחרות. קשה לי יותר להעביר את המסר שלי לאחרים. קשה לי יותר למצוא את המילים הנכונות כדי לבטא את מה שאני מתכוון/ת. קשה לי יותר לבצע פעולות יומיומיות בסיסיות. קשה לי יותר להתמודד עם עבודה או לימודים. קשה לי יותר לנהל את השלבים הדרושים כדי להשלים משימות. אני נמנע/ת ממצבים חברתיים. אני מבודד/ת את עצמי מאחרים. אני נמנע/ת מסביבות מעוררות גירוי. אני נמנע/ת מפעילויות שדורשות מאמץ. אני מרגיש/ה עייפות מנטלית רבה יותר. אני מרגיש/ה עייפות גופנית רבה יותר. חשוב לציין ששחיקה אוטיסטית נראית אחרת אצל אנשים שונים, ויש לה מצד אחד עוצמות שונות אבל מצד שני מאפיינים דומים שאוגדו לשאלון על מנת לעזור לאדם להכיר את עצמו, ולעזור לסובבים אותו לזהות ולהבין למה הוא מתפקד אחרת פתאום. אם יש הבנה שמשהו כזה מתקרב או קורה לאדם, מומלץ לספק לאדם תמיכה שמותאמת לו. העקרונות של ההתאמות דומים אך כמובן צריכים להיות מותאמים אישית לכל אינדיווידואל. מה מומלץ לעשות אם חושדים בשחיקה אוטיסטית? מטרת העל היא לאפשר למערכת העצבים שהייתה מאוד מוצפת, להשתקם. לפנות להערכה קלינית או פסיכולוגית שמכירה אוטיזם אצל מבוגרים. לבדוק האם יש גם דיכאון וחרדה שדורשים טיפול נוסף. להוריד עומס תפקודי, חברתי וחושי ככל שניתן: -הפחתת מיסוך: להפחית מצבים בהם האדם לא חייב כל הזמן להיראות נוירוטיפיקלי, יש פחות מאמץ מצטבר. -התאמות חושיות: הפחתת רעשים, אור, צפיפות וגירויים מציפים עשויים להפחית עומס חושי. -התאמות בעבודה, בלימודים ובבית הכוללת גמישות וצמצום דרישות לא הכרחיות והסדרים ברורים מפחיתים סיכוי לשחיקה. לחזק תמיכה, מנוחה ותקשורת ברורה בסביבה הקרובה: -זמן שקט, הפסקות, פחות דרישות באופן זמני ושינה מספקת עשויים לעזור למערכת העצבים להתאושש. -סביבה מקבלת ולא שיפוטית, לקבל את האדם כמו שהוא עוזרת להפחית עומס מצטבר. -משחקי מחשב מונוטוניים וכל דבר שהאדם מבצע מיוזמתו כדי להקל על עצמו. לעקוב אחרי התפקוד לאורך זמן, ולא רק אחרי רגע שיא אחד, זהו תהליך שיכול לקחת זמן ודורש סבלנות. מקורות: Bougoure, M., Zhuang, S., Brett, J. D., Maybery, M. T., English, M. C., Tan, D. W., & Magiati, I. (2026). Measuring autistic burnout: A psychometric validation of the AASPIRE Autistic Burnout Measure in autistic adults. Autism, 30(1), 20-36.‏ https://doi.org/10.1177/13623613251355255 Mantzalas J., Richdale A. L., Dissanayake C. (2022). A conceptual model of risk and protective factors for autistic burnout. Autism Research, 15(6), 976–987. https://doi.org/10.1002/aur.2722 Mantzalas J., Richdale A., Adikari A., Lowe J., Dissanayake C. (2021). What is autistic burnout? A thematic analysis of posts on two online platforms. Autism in Adulthood, 4. https://doi.org/10.1089/aut.2021.0021 Arnold S. R. C., Higgins J. M., Weise J., Desai A., Pellicano E., Trollor J. N. (2023b). Towards the measurement of autistic burnout. Autism, 27, 1933–1984. https://doi.org/10.1177/13623613221147401 🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו – הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלנו🟢

אחת השאלות שכל הורה שואל את עצמו היא מה מינון הטיפול שהילד זקוק לו על מנת להתקדם. לאחרונה נושא זה מקבל תשומת לב במחקר. בכנס INSAR האחרון נערך פאנל מיוחד בנושא. מינון של טיפול לילדים מתבטא במספר אלמנטים: אינטנסיביות יומית = מספר שעות ליום משך ההתערבות = סה"כ ימים של התערבות אינטנסיביות מצטברת של טיפול = סה"כ שעות של טיפול אחד המאמרים הבולטים בנושא הוא מחקר מקיף שפורסם ב-2024 בו עשו מטה-אנליזה על 144 מחקרים שכללו 9,038 ילדים אוטיסטים צעירים (עד גיל 8). המחקר בדק אם יותר שעות, יותר משך, או יותר מינון מצטבר של התערבות באמת קשורים לתוצאות טובות יותר אצל ילדים אוטיסטים. המסקנה המרכזית היא שלא נמצא קשר אמין כזה ברוב סוגי ההתערבויות, ולכן אין בסיס חזק להנחה שיותר אינטנסיביות = יותר תועלת. במחקר זה נבדקו גישות הטיפול המקובלות כגון גישות התנהגותיות (ABA), התפתחותיות (DIR) גישות מסוג NDBI (PRT, ESDM, JASPER) וגישות טכנולוגיות כמו משחקי מחשב. יש לציין כי ישנם עוד מספר מחקרים איכותיים עם כמות נבדקים קטנה יותר שתומכת באותה סברה, כי יותר שעות לא בהכרח יגרמו לתוצאות טובות יותר. אחד המחקרים הבולטים בנושא הוא מחקרה של פרופ' סאלי רוג'רס משנת 2021 שבו נבחנה ההשפעה של 25 שעות טיפול לעומת 15 שעות טיפול שבועיות. ההתערבות עצמה ניתנה במשך שנה אחת והמעקב אחר הילדים נמשך עד שנתיים. היו ארבע קבוצות מחקר: ילדים שקיבלו 15 שעות בשבוע טיפול התנהגותי. ילדים שקיבלו 25 שעות בשבוע טיפול התנהגותי. ילדים שקיבלו 15 שעות בשבוע טיפול בגישת ESDM. ילדים שקיבלו 25 שעות בשבוע טיפול בגישת ESDM. בשורה התחתונה, גם פה, לא נמצאו הבדלים מובהקים בתוצאות הטיפול, לא בין הגישות ולא בין מינוני הטיפול. כלומר 25 שעות שבועיות לא היו יותר טובות מ-15 שעות טיפול שבועיות. המשמעות הקלינית המסר המעשי הוא שצריך להיזהר מהמלצה גורפת על 20–40 שעות טיפול בשבוע רק כי יותר זה טוב יותר. מעבר לכך שאין בהכרח אפקט קליני מובהק ליותר שעות טיפול, מתן המלצה גורפת על כל כך הרבה שעות טיפול בשבוע לילד אינה פרקטית להרבה משפחות, ולעיתים היא מכניסה סטרס מיותר, רגשות אשמה ואווירה שלילית שעלולה לפגוע ביעילות הטיפול של המשפחה בילד. החוקרים מדגישים שהיעדר ראיה לקשר חיובי אינו אומר שאין בכלל תועלת להתערבות, אלא שאין תמיכה טובה לכך שהעלאת הכמות כשלעצמה משפרת תוצאות. לכן, מומלץ לחשוב על איכות, התאמה אישית והעמסה סבירה על המשפחה והילד ולא רק מספר השעות או מספר הטיפולים שהילד יקבל. בפאנל המומחים בכנס ניתן דגש על מספר הזדמנויות הלמידה שניתנות לילד בטיפול ועל איכותן ולאו דווקא על מספר שעות הטיפול. למקורות: Rogers, S. J., Yoder, P., Estes, A., Warren, Z., McEachin, J., Munson, J., ... & Whelan, F. (2021). A multisite randomized controlled trial comparing the effects of intervention intensity and intervention style on outcomes for young children with autism. Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 60(6), 710-722.‏ https://doi.org/10.1016/j.jaac.2020.06.013 Sandbank, M., Pustejovsky, J. E., Bottema-Beutel, K., Caldwell, N., Feldman, J. I., Crowley LaPoint, S., & Woynaroski, T. (2024). Determining associations between intervention amount and outcomes for young autistic children: A meta-analysis. JAMA pediatrics, 178(8), 763-773.‏ doi:10.1001/jamapediatrics.2024.1832 🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטצאפ השקטה שלנו🟢

תהליך גמילה מטיטולים הוא חלק מהתפתחות תקינה של ילדים. מעבר בין גיל הינקות, והילדות המוקדמת, אל עולם המבוגרים. בדומה לשלבי התפתחות שונים, כאשר הכל הולך חלק, זהו שלב מעבר, די מהיר, קצת מכביד אך גם מרגש ומשמח. אצל ילדים אוטיסטים, פעמים רבות יש קשיים בתהליך והוא לא עובר בצורה חלקה. למרות ידע קודם של ההורים, אינטואיציה נכונה, ועצות מהסביבה, משהו לא זורם, משהו נתקע והתהליך מתמשך מאוד. לעיתים לא נראה בכלל 'בשלות'. הילד לא יתריע לפני או אחרי עשיית צרכים. לפעמים יתקבעו הרגלים שונים מהמקובל כגון עשיית צרכים בעמידה במקום בכריעה. סירוב לשבת על האסלה, חוסר תחושה, מתי אני מלוכלך ורטוב ומה צריך לעשות עם זה, עיסוק לא הולם בצרכים, סירוב להישאר בחיתול. ככל שעובר זמן והילד גדל, הפער בינו לבין בני גילו בתחום זה הולך ומעמיק, והעיסוק בנושא הופך להיות הרבה יותר קשה, הרבה יותר מכביד על כל ההתנהלות הביתית. נוספים תסכול, אשמה, כעס, וגועל. רגשות אלו מזינים אחד את השני, ומשפיעים על מסוגלות המשפחה להיכנס לתהליך גמילה נוסף. עם ילד שאינו גמול ומשתמש בחיתולים, הבעיה נוכחת אך יחסית קלה לתפעול, והבית כבר רגיל. עם ילד בתהליך גמילה, כל יציאה מהבית הופכת למאוד מסובכת. שהייה במקומות ציבוריים, כאשר יש סיכוי שהילד יעשה במכנסיים, נעשית מביכה מאוד, וקשה להתמודדות וגם בבית, התלכלכות, כביסות בלי סוף, ריחות. ההורים כבר עייפים, החלק הזה משפיע לרעה על איכות החיים של הילד, אך גם של ההורים ושל האחים. יש ציפייה שהילד כבר ילמד, אך גם ייאוש, שלעולם זה לא יקרה ולבעיה הזו אין פתרון. כאשר ניגשים לבנות תכנית גמילה לילד, מומלץ להתאים את השיטה לילד, ולא את הילד לשיטה. בניית תכנית גמילה לילד אוטיסט, דורשת היכרות מעמיקה אתו. ההרגלים שלו, בררנות האכילה שלו, החיבה שלו למקומות מסוימים בבית, תחומי העניין שלו, שנראים לא קשורים כלל לנושא אך הם מאוד משמעותיים: מה הוא אוהב? לשמוע, לגעת, לעשות, לראות. היכרות עם סדר היום שלו ושל המשפחה שלו. לאיזה שינויים המשפחה מסוגלת ולאיזה לא? היכרות עם הצרכים עצמם, עצירות, רגישות, כאב, שלשול. היכרות עם הפחדים שלו ויכולת הוויסות החושי שלו, איך הוא עם קור האסלה? עם רעש המים, עם השפריצים שמרגישים? עם החדר הקטן, עם התאורה. היכרות עם הקצב האישי שלו, באיזה צעדים נוכל להתקדם, מה יגרום לו לסמוך עלינו כל כך עד שיהיה מוכן להפחית שליטה ולהתמסר לשינוי שנוגע לגוף הפרטי שלו. למקום הכמעט יחיד, שיש לו שליטה מלאה עליו (לצד מה יכניס לגופו, מה יאכל ומה ישתה). לא תמיד כדאי להיכנס לתהליך גמילה. לעיתים נגיע למסקנה משותפת שעדיין לא הגיע הזמן והתזמון לא מתאים, תמיד נרצה לצאת מתוך הנחת מסוגלות של הילד, המפתח הוא למצוא את הדרך הנכונה לילד/ה הזה/ו, ולצעוד בקצב שמתאים לו/ה. גם אם שלבים יארכו זמן ממושך מהמשוער. ההורים, מכירים את ילדם הכי טוב. המידע שמוסרים ההורים, ההתמסרות שלהם לתהליכי מעקב שצריך לבצע, ולשינויים בסדר היום המשפחתי, עוזרים מאוד לבנות תכנית גמילה, שסיכויי ההצלחה שלה, גבוהים יותר.  🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטצאפ השקטה שלנו🟢

מחקר גדול חדש (2025) בדק 707 ילדים אוטיסטים בגילאי הגן (15 עד 68 חודשים) שקיבלו התערבויות מוקדמות מבוססות ראיות, כדי להבין כמה מהם מתקדמים בדיבור ואילו ילדים נשארים עם קושי משמעותי למרות הטיפול.​ החוקרים לא הסתפקו בשאלה האם יש טיפול, אלא שאלו שאלה הרבה יותר חשובה להורים: איך נדייק את ההתערבות על מנת להגדיל את הסיכוי שהילדים יצליחו לפתח שפה דבורה ? הם השוו בין כמה סוגי התערבויות מוכרות, כולל התערבות התנהגותית אינטנסיבית, גישות NDBI (הכוללות גישות כמו    ESDM , PRT , JASPER )  וגישת TEACCH. כמו כן, הם בדקו גם גורמים כמו גיל התחלת הטיפול, משך הטיפול, רמת היכולת הקוגניטיבית, היכולת לחקות תנועות, והתפקוד החברתי והסתגלותי.​ הממצאים: כשני שלישים מהילדים שלא דיברו בתחילת הדרך, כן עברו לדבר במילים בודדות או יותר עד סוף ההתערבות. ​ כמחצית מהילדים שהיו בעלי מילוליות מצומצמת (מילים בודדות) בתחילת המחקר, הצליחו בהמשך לחבר מילים למשפטים קצרים או להגיע לרמה מתקדמת יותר של דיבור. ​ אבל עדיין, בערך שליש מהילדים עם מעט או בלי דיבור בתחילת הדרך, לא התקדמו לשלב דיבור משמעותי במהלך תקופת הטיפול שנבדקה.​ מה אפיין את הילדים שלא הצליחו לרכוש דיבור? חיקוי מוטורי חלש יותר יכולת קוגניטיבית נמוכה יותר תפקוד הסתגלותי נמוך יותר סימפטומים אוטיסטיים בולטים יותר תחילת טיפול מאוחרת יותר החוקרים גם מצאו שמשך הטיפול (בשבועות) היה חשוב יותר מהאינטנסיביות שלו, לפחות בהקשר של מעבר לשלב דיבור מתקדם יותר.​ כלומר, לפעמים רציפות, התמדה ויותר זמן עם ההתערבות עשויים להיות משמעותיים מאוד. מתוך כל הגישות המבוססות מדע לא נמצא יתרון מובהק להתערבות אחת על פני אחרת מבחינת התקדמות בדיבור.​ המשמעות המעשית של המחקר המסר החשוב מהמחקר הוא שרוב הילדים שמטופלים בגישות מבוססות מדע   מתקדמים לרכישת שפה דבורה. גם כשאין התקדמות מיידית בדיבור, אפשר לזהות מוקדם יותר מי נמצא בסיכון ולהתאים עבורו התערבות מדויקת יותר. החוקרים מדגישים במיוחד את החשיבות של עבודה על מיומנויות קדם שפתיות לאורך זמן כמו חיקוי מוטורי, תקשורת חברתית ויכולות קוגניטיביות, כי אלה עשויות לתמוך בהתפתחות השפה.​ הם גם מזכירים שחשוב לשקול, במידת הצורך, תמיכה בתקשורת חלופית , ולא להסתמך רק על דיבור.  שימוש בטאבלט או כרטיסיות כתקשורת תומכת חליפית אינו מונע התפתחות שפתית ואף עשוי לעודד אותה.   המאמר המלא: Vivanti, G., Lombardo, M. V., Zitter, A., Boyd, B., Dissanayake, C., Dufek, S., & Watson, L. (2025). Proportion and Profile of Autistic Children Not Acquiring Spoken Language Despite Receiving Evidence-Based Early Interventions.  Journal of Clinical Child & Adolescent Psychology , 1-18.‏  https://doi.org/10.1080/15374416.2025.2579286   🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטצאפ השקטה  שלנו🟢

אבחון בנות אוטיסטיות הוא נושא מורכב. היות ורוב כלי האבחון המקובלים נבדקו בעיקר על בנים, בנוסף לכך, העובדה שאוטיזם בבנות עלול להתבטא אחרת מבנים, מקשה על אבחון בנות פעמים רבות. מחקר ישראלי חדש, שנעשה באוניברסיטה העברית וברמת גן ופורסם בכתב עת רפואי בינלאומי, בדק את המאפיינים שבנים ובנות אוטיסטים מראים בזמן ההפניה הראשונה לאבחון.​ הממצאים של מחקר זה צריכים לעניין כל הורה שמעלה שאלה לגבי אוטיזם ובעיקר הורים לבנות. מה גילו החוקרים? במחקר השתתפו 135 ילדים (69 בנים ו־66 בנות), כולם הגיעו לאבחון בגלל חשד לאוטיזם, וכל הילדים היו דומים בגיל וברמת היכולת השכלית. ​ההורים מילאו שאלונים על התפקוד החברתי וההתנהגותי, הילדים עברו אבחון חצי מובנה (ADOS) וראיון עומק עם ההורים (ADI) וגם נבדקו אמפתיה ותפקוד יומיומי (כמו תקשורת, עצמאות והתנהלות חברתית).​ הדבר המפתיע היה זה: לפי השאלונים שההורים מילאו: לבנות היו יותר סימפטומים אוטיסטיים מבנים, בכל המדדים.​ אבל לפי כלי האבחון הקלאסיים ADOS ו ADI    כמעט לא היו הבדלים בין בנים לבנות.​ כלומר, בנות מגיעות לאבחון כשהקושי שלהן כבר בולט מאוד בבית, אבל הכלים שאמורים למדוד ולאבחן אוטיזם לא תמיד מראים שהן בעלות סימפטומים גבוהים יותר מבנים. ומה לגבי אמפתיה ותפקוד יומיומי? כאן התמונה עוד יותר מורכבת: בנות אוטיסטיות קיבלו ציונים גבוהים יותר באמפתיה, בעיקר באמפתיה קוגניטיבית, היכולת להבין מה השני מרגיש וחושב.​ אצל בנות, אמפתיה גבוהה הייתה קשורה לתפקוד יומיומי טוב יותר, בנות אמפתיות יותר תיפקדו טוב יותר בחיי היום יום.​ אצל בנים, הקשר הזה כמעט לא הופיע, אמפתיה לא ניבאה את רמת התפקוד.​ בנוסף, נמצא שאצל בנות הקשר בין חומרת הסימפטומים לבין התפקוד היומיומי חזק הרבה יותר מאשר אצל בנים.​ כלומר, אותו ציון חומרה אצל בן ובת, לא אומר בהכרח אותה רמת קושי בחיים עצמם.   אז למה כל כך הרבה בנות מתפספסות? החוקרים מסבירים שבנות לרוב מותאמות יותר חברתית: הן לומדות לחקות, להבין קודים חברתיים ולהראות אמפתיה, לפעמים גם במחיר של עומס רגשי פנימי גדול. ​סביבה (כולל מורים, גננות ואפילו אנשי מקצוע) נוטה לפרש קשיים של בנות כביישנות, חרדה או רגישות, ולא מיד כאוטיזם.​  בנוסף, רוב כלי האבחון פותחו במקור על מדגמים של בנים, ולכן הם מכוונים לזהות את הצורה היותר טיפוסית של אוטיזם אצל בנים ופחות את הדרכים שבהן אוטיזם יכול להיראות אצל בנות.​ כתבנו בפוסטים אחרים על אבחון אוטיזם בבנות  ועל המאפיינים של בנות אוטיסטיות בתפקוד גבוה .   מה זה אומר להורים? אם אתם הורים לבת עם קשיים חברתיים, רגשיים, תקשורתיים או התנהגותיים, אל תניחו שאם היא אמפתית, חברותית או מתפקדת, היא לא אוטיסטית. לפי המחקר, דווקא בנות אוטיסטיות יכולות להיראות מאוד אמפתיות, ועדיין להתמודד עם קושי עמוק.​ אם האינטואיציה שלכם אומרת שמשהו לא מסתדר, כדאי להתעקש על הערכה מעמיקה, רגישת מגדר. חשוב לשתף את המאבחנים גם בתמונה היומיומית בבית: איך היא אחרי בית ספר, כמה אנרגיה לוקח לה להחזיק את עצמה, האם יש התפרקויות, עייפות קיצונית או חרדה. אלה דברים שהאבחון הקצר במכון לא בהכרח תמיד חושף.​ מה המחקר מציע למערכת? הלקח המרכזי שעולה מהנתונים הוא שיש צורך בפיתוח מסגרות אבחון שמותאמות לבנות, ולא רק להתאים בנות לקריטריונים שנבנו על בנים. ​צריך להדגיש, שגם כאשר בנים ובנות מקבלים אותו ציון בכלי האבחון, צריך לשאול איך זה נראה ביום יום, כי אצל בנות, לעיתים אותה חומרה מספרית מתבטאת בפגיעה תפקודית משמעותית יותר.   המאמר: Shulman, C., Nir, Z., & Bitton, D. (2026). Gender Differences in Autism Presentation at Initial Clinical Referral: Diagnostic Measures, Empathy, and Adaptive Functioning.  Medical Research Archives ,  14 (1).‏   DOI:   https://doi.org/10.18103/mra.v14i1.7164   🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטצאפ השקטה  שלנו🟢

🟡שכיחות ואבחון🟡 אוטיזם נפוץ יותר בקרב בנים, אך המודעות לאוטיזם בבנות עולה. בעבר, היחס המוערך היה 1 בנות ל-4 בנים אוטיסטים. עם זאת, מחקרים מצביעים על תת-אבחון משמעותי בקרב בנות, במיוחד אלו בתפקוד גבוה. מחקרים עדכניים מצביעים על כך שייתכן שהיחס האמיתי קרוב יותר ל-1:2. משמעות הדבר היא שרבות מהבנות והנשים האוטיסטיות לא מאובחנות, ומתמודדות עם קשיים רבים בחייהן מבלי לקבל את התמיכה וההבנה לה הן זקוקות. 🟡מדוע קשה יותר לאבחן אוטיזם אצל בנות?🟡 האבחון של בנות אוטיסטיות מאתגר יותר בשל: 📍בנות נוטות להציג תסמינים פחות קיצוניים: בנים אוטיסטים נוטים יותר להציג התנהגויות חזרתיות ותחומי עניין מצומצמים, שהם תסמינים בולטים של אוטיזם. בנות, לעומת זאת, עשויות להציג תסמינים עדינים יותר, כמו קשיים חברתיים, חרדה או דיכאון, שניתן לייחס לגורמים אחרים. 📍בנות טובות יותר בהסוואה: בנות אוטיסטיות לומדות לעתים קרובות איך "להתאים" את עצמן לנורמות חברתיות, ולכן הן עשויות להצליח להסתיר את התסמינים שלהן. 📍היעדר מודעות: עד לאחרונה, מערכת הבריאות והחינוך לא הייתה מודעת מספיק לתסמינים הייחודיים של אוטיזם אצל בנות. מחקרים מדגישים את החשיבות של הגברת המודעות בקרב מחנכים לגבי הביטויים הייחודיים של אוטיזם בבנות. ידע מוגבר של מורים עשוי לשפר את זיהוי המאפיינים, הבנת הצרכים ומתן תמיכה מתאימה. 📍הטיות מגדריות בכלי האבחון קריטריונים אבחוניים רבים מבוססים על מאפיינים שנצפו בבנים עם אוטיזם, מה שעלול להתעלם מהביטויים העדינים יותר בבנות. 🟡מהם המאפיינים הייחודיים של אוטיזם אצל בנות?🟡 בנות עם אוטיזם עשויות להציג מגוון רחב של תסמינים, אך חלק מהמאפיינים הנפוצים ביותר כוללים: 🎭הסוואה חברתית: בנות אוטיסטיות מפתחות לעיתים קרובות אסטרטגיות "הסוואה" מתוחכמות של הקשיים החברתיים שלהן כולל למידה של פרזות שיחה, חיקוי התנהגויות חברתיות (למשל מסדרות טלוויזיה), ושימוש בתסריטים חברתיים. 🫂קשיים חברתיים: בנות אוטיסטיות עשויות להתקשות להבין רמזים חברתיים, לנהל שיחות, ולבנות קשרים עם אחרים. 👩‍🎤מוטיבציה חברתית: בנות אוטיסטיות מראות נטייה גדולה יותר לחברתיות, רגשיות ואינטראקציות חברתיות בהשוואה לבנים אוטיסטים, אך הן עשויות להרגיש אי נוחות בהבעת חיבה, קושי ביצירת קשרים חברתיים או להתמודד עם התמוטטות רגשית במצבים מסוימים. 👥חרדה ודיכאון: מחקרים מצביעים על כך שבנות אוטיסטיות בתפקוד גבוה נמצאות בסיכון מוגבר לבעיות בריאות נפש, במיוחד חרדה ודיכאון. זה עשוי להיות קשור לקשיים החברתיים שהן חוות בחיי היומיום והמאמץ המתמשך להסוות את הסימפטומים שלהן. 🤩התנהגות מוחצנת: חלק מהבנות האוטיסטיות עשויות להציג התנהגות מוחצנת, כמו התקפי זעם, אימפולסיביות, וקושי בשליטה עצמית. 🐴תחומי עניין ספציפיים: תחומי העניין של בנות אוטיסטיות עשויים להיות פחות "סטריאוטיפיים" ויותר מגוונים מאשר אצל בנים אוטיסטיים. עם זאת תחומי העניין שלהן יכולים להיות אינטנסיביים אך לרוב מקובלים חברתית, כמו בעלי חיים, אמנות, דמויות בדיוניות או פסיכולוגיה מה שעלול להסוות עוד יותר את האבחנה. 🗣יכולות שפה חזקות: חלק מהבנות עם אוטיזם מפתחות יכולות שפה חזקות, ויכולות להשתמש בשפה בצורה מורכבת ויצירתית. 🌠לסיכום, הבנת האוטיזם בבנות בתפקוד גבוה היא קריטית לאבחון מוקדם ותמיכה יעילה. מחקרים עדכניים מדגישים את הצורך בגישה מותאמת מגדרית לאבחון וטיפול, המכירה במאפיינים הייחודיים של בנות אוטיסטיות. 🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו – הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה  שלנו🟢

אבחנה של אוטיזם באחד מבני המשפחה משפיעה לא רק על הילד וההורים אלא על מעגלים נוספים, האחים, האחיות, הסבים, הסבתות ועוד. ההשפעות נחקרו במחקרים לא מעטים, כולל בישראל וכוללים לא מעט תובנות, בנוסף להמלצות להתמודדות מוצלחת, כזאת שתנגיש לאחים את המצב המורכב ותשמור על מצבם הריגשי. באופן כללי, לאחים ואחיות של ילדים אוטיסטים חשוב לתת הסבר ברור וכנה, לשלב אותם באופן מתוכנן בטיפול במידת האפשר, ולדאוג במכוון גם לצרכים הרגשיים שלהם. מה להסביר לאחים על אוטיזם? אחת השאלות הראשונות שעולות להורים היא מה להסביר לשאר הילדים בנוגע לאבחנה של בן המשפחה. פסיכו-אדוקציה היא מתן הסבר פשוט וברור על מצב רגשי או התפתחותי, כדי לעזור להבין מה קורה ואיך להתמודד. נמצא כי אצל מרבית האחים והאחיות פסיכו-אדוקציה מפחיתה חרדה ואשמה ומשפרת את הגישה לאח או האחות על הרצף. עקרונות מרכזיים: להשתמש בשפה ברורה, קונקרטית ומתאימה לגיל: למשל, "אוטיזם זה דרך אחרת שבה המוח עובד, וזה יכול להקשות על דיבור, משחק עם אחרים והתמודדות עם רעש ושינויים." להדגיש: "זה לא אשמתך" ו"זה לא התנהגות לא טובה": לקשר התנהגויות לקושי תקשורתי, לרגישות חושית או לצורך בשגרה, ולא לרוע או לחינוך לקוי. לתת תמונה אישית: להסביר איך האוטיזם נראה ספציפית אצל האח במשפחה (צריך שגרה, נבהל מרעש, צריך עזרה במשחק משותף וכו'). לנרמל רגשות מעורבים: אהבה וגאווה לצד קנאה, תסכול, בושה או אשמה, ולהגיד במפורש שמותר להרגיש כמה דברים בו זמנית. להזמין שאלות לאורך זמן, ולא שיחה אחת גדולה: להבין שהילד/ה יחזרו לנושא בשלבים שונים, בהתאם לגיל ולהתפתחות. דוגמה פשוטה לילדים צעירים:"לאח/ות שלך יש משהו שנקרא אוטיזם. זה אומר שהמוח שלו מרגיש רעשים ושינויים יותר חזק, וקשה לו לפעמים לדבר או לשחק כמו אחרים. המבוגרים עוזרים לו ללמוד, וזה לא בגללך.”   איך לשמור על הבריאות הנפשית של האחים? אחים לילדים אוטיסטים נמצאים בסיכון מעט גבוה יותר לחרדה, סטרס וקושי רגשי, בעיקר כשיש עומס גדול בבית. לכן כדאי לשים לב לכמה עקרונות: זמן אישי עם ההורה: לקבוע זמנים שבהם ההורה פנוי רק לאח/ות הנוירוטיפיקלי/ת, בלי האח על הרצף, כדי שירגיש/ו חשוב/ה בפני עצמו/ה. לתת מקום לכל הרגשות: לעודד להגיד גם "קשה לי", "אני מתבייש/ת", "אני כועס/ת", ולענות באמפתיה, לא רק להיות חזק/ה. ללמד כישורי התמודדות: איך לנשום ולהירגע, למי לפנות כשקשה, איך לבקש עזרה, איך לקחת הפסקה כאשר יש עומס. ליצור מרחב לתמיכה קבוצתית: קבוצות אחים, מפגשים מונחים או אפילו שיחות מתוכננות עם עוד ילדים במצב דומה, יכולים לנרמל חוויה ולהפחית בדידות. להיות ערניים לסימני מצוקה: שינוי חד בשינה, ירידה בלימודים, הסתגרות, תלונות גופניות חוזרות ולשקול הפניה לאיש מקצוע בעת הצורך.   איך לשלב אחים בטיפול? מחקרים מראים שאחים יכולים ללמוד מיומנויות פשוטות ולהשתמש בהן כדי לשפר משחק ותקשורת עם האח על הרצף, וזה יכול לעזור לשני הצדדים. דגשים מעשיים ובטוחים: ללמד 2–3 מיומנויות עזרה ברורות (איך מושכים תשומת לב, איך להציע בחירה, איך לחכות, איך להשתמש בתמונה/מחווה/שלט). לקבוע זמן משחק מיוחד קצר (10–15 דקות) שבו האחים משחקים יחד תוך שימוש במיומנויות האלה, עם נוכחות ותמיכה של מבוגר. לשתף את האחים בתכנון: לשאול מה הם אוהבים לעשות יחד (לגו, כדור, משחקי דמיון) ולהכניס את זה למטרות. להיזהר לא להפוך את האח/ות למטפל/ת קטן/ה: לשמור על תפקיד מוגדר, מוגבל בזמן, ולא להעמיס אחריות טיפולית קבועה.   ההבדל בהתמודדות בין אח גדול לאח קטן לילד סנדויץ כאח לילד הרצף? בתוך המבנה המשפחתי, כל אח חווה את האוטיזם דרך משקפיים אחרים. האחים הגדולים נוטים לקחת על עצמם אחריות יתר והופכים לעיתים קרובות להורה שלישי, שדואג לביטחון האח ולעזרה להורים. לעומתם, אחים צעירים עלולים לפתח דפוס של ויתור יתר, כשהם לומדים בגיל מוקדם מאוד שצרכיהם משניים לאלו של האח המאובחן, מה שעלול להוביל לביטול עצמי. אחי הסנדוויץ (אלו שבאמצע מבחינה כרונולוגית), מוצאים עצמם בקושי כפול וכנראה המורכב ביותר, הם נדרשים גם לבגרות ואחריות כלפי הצעירים וגם לוויתור והתאמה מול האח שעל הרצף. המפתח להתמודדות בריאה אינו טמון בניסיון נואש לחלק משאבים שווה בשווה, שכן שוויון אינו בהכרח צדק. במקום זאת יש לשאוף לחלוקה לפי צורך אישי.                                                                                                                                                                 כל ילד צריך להרגיש שהוא מקבל את מה שהוא זקוק לו באותו רגע, בין אם זו שיחה עמוקה, זמן איכות נפרד או פשוט הכרה במאמץ שלו. חלוקה זו חייבת להיות דינמית, היא משתנה עם הגיל, עם תקופות של משבר או רגיעה, ועם היכולת המשתנה של כל אחד מבני המשפחה להכיל את הסיטואציה. הבנה זו משחררת את ההורים מהאשמה של חוסר שוויון ומאפשרת להם לבנות חוסן המבוסס על ראיית כל ילד כעולם ומלואו.   האתגרים והיתרונות בלהיות אח או אחות לילד על הרצף האתגרים שחשוב להיות עם האצבע על הדופק לגביהן הם: תחושת הבדידות - תשומת לב מוגברת של ההורים לטיפול וסיפוק הצרכים של הילד המאובחן עשויה לעיתים לגרום לתחושת בדידות של האח או האחות שלא מאובחנים. אחריות מוקדמת ומצוינות - מכורח הנסיבות, אחד התהליכים שנצפו שקורים באחים לילדים מאובחנים נקרא, הורות לאח.                                                                  האחים הלא מאובחנים עשויים להפוך לסוג של הורה נוסף בבית, הם מרגישים אחריות שמוטלת עליהם, להיות בסדר, להצטיין בלימודים ובדברים, לא לבקש דברים, לא להפריע, לא להעמיס על ההורים או אפילו לא לריב עם האח המאובחן (מה שטיפוסי מאוד בין אחים). חששות מהעתיד - תופעה נוספת שאנחנו מזהים בגילאים מאוחרים יותר, היא חששות של האחים לגבי העתיד של אחיהם המאובחן. מי ידאג לו שההורים לא יוכלו, איך ימצא עבודה, האם יוכל להתחתן ולהקים משפחה? היתרונות: פיתוח אמפתיה גבוהה ורגישות חברתית - אחים לילדים עם צרכים מיוחדים לרוב יפתחו יכולת אמפתיה גבוהה לאחר. הם לומדים לקרוא רמזים לא מילוליים (שפת גוף, טון דיבור, מצוקה שקטה) בשלב מוקדם מאוד בחיים ולפתח יכולת הכלה גבוהה. הם מבינים שלכל התנהגות יש סיבה, גם אם היא נראית מוזרה כלפי חוץ. זה עלול להפוך אותם לחברים ובני זוג שמסוגלים להבין לעומק אנשים אחרים, גם בלי מילים. סובלנות וקבלת השונה כדרך חיים- עבור אחים אלו, השונה, הוא חלק מהיומיום בבית, ולכן הוא לא מאיים.   הם מפתחים חסינות לסטיגמות חברתיות. הם רואים את האדם שמאחורי האבחנה. במקרים רבים, האחים הופכים לשגרירים של סובלנות בסביבה שלהם (בבית הספר, בתנועת הנוער), כשהם מלמדים את קבוצת השווים שלהם איך לגשת ואיך לקבל את מי שנתפס כחריג. בגרות רגשית ותחושת מסוגלות- בשל הנסיבות המשפחתיות, אחים אלו נדרשים לעיתים קרובות לגלות אחריות גדולה יותר. הם לומדים לווסת את הרגשות שלהם. למשל, להישאר רגועים כשאחיהם חווה התפרצות, ולתפקד במצבי לחץ. הבגרות שלהם מתבטאת ביכולת להבחין בין עיקר לטפל. הם מבינים מוקדם מהן הבעיות האמיתיות בחיים, מה שמעניק להם פרופורציות שאין לבני גילם.   יכולת הכלה וגמישות מחשבתית- החיים לצד אוטיזם דורשים אלתור וגמישות בלתי פוסקת (שינויים בתוכניות, התאמות של הסביבה). האחים הופכים ליצירתיים מאוד במציאת דרכים לתקשר או לשחק עם אחיהם. הגמישות הזו היא נכס אדיר בעולם המבוגרים ובעולם העבודה, היכולת להתאים את עצמך למצבים משתנים ולדעת לפתור בעיות בלי להישבר. איפה עובר הגבול בין מעורבות בריאה של האחים לבין מעמסה ריגשית מוגזמת? מילת המפתח היא איזון . מצד אחד, לשתף, ללמד מיומנויות, לתת מקום להיות חלק מהסיפור המשפחתי. מצד שני, להגן מפני עומס, לא לצפות שהאח/ות יפתרו כל משבר, לא להעמיס שמירה קבועה, ולא להפוך אותם למטפלים במקום הורים ומטפלים מקצועיים.     סיכום ההנחיות מבוססות מחקר לעבודה עם אחים של ילדים אוטיסטים היבט הנחיות מבוססות ראיות  (Evidence-based) דגשים מרכזיים פסיכו-אדוקציה (הדרכה) מתן הסברים חוזרים ומותאמי גיל על האבחנה. נרמול רגשות מעורבים (כמו כעס או קנאה) ועידוד שאילת שאלות. הבנה של הלקות מפחיתה חרדה ומגבירה אמפתיה. מעורבות בטיפול שימוש באסטרטגיות מובנות ומוגבלות בזמן שבהן האח מתווך, למשל מיומנויות של משחק. הכל תחת הדרכה ופיקוח מקצועי. המטרה היא שיפור הקשר, לא הפיכת האח למטפל. גבולות האחריות הימנעות מציפיות לטיפול כרוני או הורות מצד האח. אחריות יתר היא גורם סיכון לפגיעה בבריאות הנפשית של האח. אווירה משפחתית קידום תקשורת פתוחה, תמיכה חמה וחלוקת קשב הוגנת מצד ההורים. אלו מנבאים איכות חיים גבוהה וחוסן נפשי אצל האחים. תמיכה חיצונית הצעה של קבוצות אחים או טיפול רגשי כאשר מופיעים סימני מצוקה, במיוחד במשפחות עם רקע פסיכיאטרי מורכב. קבוצת השווים (אחים אחרים) מהווה גורם מגן משמעותי.     לסיכום, אתם ההורים הם עמודי התווך של המשפחה, כשאתם בטוב, הילדים יהיו בטוב. בראש ובראשונה דאגו לעצמכם, לתמיכה המתאימה לכם, על מנת שתוכלו לתת גם לילדים.      מקורות: Quatrosi, G., Genovese, D., Amodio, E., & Tripi, G. (2023). The quality of life among siblings of autistic individuals: A scoping review. Journal of Clinical Medicine , 12 (3), 735. doi: 10.3390/jcm12030735 Rosen, N. E., McCauley, J. B., & Lord, C. (2022). Influence of siblings on adaptive behavior trajectories in autism spectrum disorder. Autism , 26 (1), 135-145. Shivers, C. M., & Plavnick, J. B. (2015). Sibling involvement in interventions for individuals with autism spectrum disorders: A systematic review. Journal of Autism and Developmental Disorders , 45 (3), 685-696. DOI: 10.1007/s10803-014-2222-7 ‏ Walton, K. M., & Ingersoll, B. R. (2012). Evaluation of a sibling-mediated imitation intervention for young children with autism. Journal of Positive Behavior Interventions , 14 (4), 241-253. doi: 10.1177/1098300712437044 ‏ Wolff, B., Magiati, I., Roberts, R., Pellicano, E., & Glasson, E. J. (2022). Risk and resilience factors impacting the mental health and wellbeing of siblings of individuals with neurodevelopmental conditions: A mixed methods systematic review. Clinical psychology review , 98 , 102217. https://doi.org/10.1016/j.cpr.2022.102217 ‏ ‏     🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטצאפ השקטה  שלנו🟢