סיפורים חברתיים ואוטיזם

עבור ילדים רבים, ובעיקר אוטיסטים, העולם בכלל והעולם חברתי בפרט יכול להרגיש ומבלבל ולא ברור.

סיטואציות יומיומיות שנראות לנו מובנות מאליהן, טומנות בחובן מידע חברתי קריטי שאינו נאמר במפורש.

כאן נכנסים לתמונה הסיפורים החברתיים, כלי עזר משמעותי בחינוך ובטיפול, שנועד להפוך את העולם לצפוי, מובן ובטוח יותר.

מהו סיפור חברתי?

הכלי פותח בשנת 1991 על ידי קרול גריי, מורה שזיהתה שתלמידיה "מפספסים" רמזים חברתיים וזקוקים להנגשה של הסיטואציות היומיומיות.

המטרה היא הבנת נקודת המבט של הפרט, הפחתת חרדה ומתן ידע מוקדם על הצפוי ועל המקובל בסיטואציה מסוימת.

סיפור חברתי הוא לא הוראות הפעלה או כלי לשליטה ושינוי התנהגות, לא מכתיבים רגשות או דורשים ציות, אלא מתמקדים בשיקוף ובמתן כלים.

הסיפור מכיל תמונות אמיתיות של הילד וסביבתו ומשמש ככלי עזר לפתרון תקיעויות, הפחתת חרדה ומתן לגיטימציה לשונות.

בנוסף, הוא משמש למתן ידע מוקדם לאדם על הצפוי לו, על המקובל ועל מה ניתן לעשות בנושא.

גם על דברים בהם השליטה וההחלטה אינם של הילד.

המסר המרכזי: הסיפור נועד להפוך את העולם לצפוי ומובן יותר עבור התלמיד, מתוך כבוד מלא לחוויה הסובייקטיבית שלו. ולהציע דרכי התמודדות שיאפשרו לו חוויה מרגיעה ונסבלת יותר.

סיפורים חברתיים ואוטיזם למה זה עובד?

1. הנגשה ויזואלית: מילים שומעים ואז הן נעלמות, אך התמונות נשארות ומסייעות בעיבוד המידע.

2. הטרמה להפחתת חרדה: חוסר ודאות מייצר חרדה, הסיפור מייצר סדר וודאות.

3. עיבוד בזמן רגיעה: הלמידה מתרחשת כאשר הילד פנוי רגשית, ולא בזמן משבר.

4. תיקוף: הילד מרגיש שרואים את הקושי שלו ונותנים לו לגיטימציה.

סיפור חברתי ואוטיזם - דוגמאות

אחת הטעויות הנפוצות היא כתיבת סיפור שמנסה לכפות או להכתיב רגשות לילד. סיפור כזה עלול לגרום לילד להתנתק מעצמו כדי לרצות את הסביבה.

להלן ניתוח של דוגמה בעייתית מול הגישה המכבדת והמנגישה:

"דנה הלכה לרופא שיניים ולמרות שהיא פחדה מאוד היא התגברה ולא בכתה.

דנה ישבה יפה על הכיסא.

זה לא היה כל כך נעים לדנה, אבל זה לא כאב.

בסוף אמא קנתה לה מתנה."

מה כתוב בסיפור?	למה זה בעייתי?	פרשנות אפשרית עבור התלמיד	איך כדאי לכתוב
"התגברה ולא בכתה"	דיכוי רגשי	לומדת שהבעת כאב/פחד היא כישלון.	"זה בסדר לפחד או לבכות. לפעמים כשמשהו לא נעים, הגוף שלנו מגיב כך."
"זה לא כאב"	חוסר אמינות Gaslighting	מתעלם משונות חושית; מערער אמון במבוגר.	"לפעמים הטיפול יכול להרגיש לא נעים או כואב. אני יכולה לבקש הפסקה אם אצטרך."
"ישבה יפה"	דרישה לצייתנות/אילוף	דגש על נראות חיצונית במקום על רווחה פנימית.	"אני מנסה לשבת בשקט כדי שהרופא יוכל לסיים מהר. אני יכולה להחזיק כדור לחיצה בכיסא."
"קנו לה מתנה"	שוחד וחיזוק חיצוני	הופך קושי רגשי לעסקה מניפולטיבית.	"כשהטיפול יסתיים, נלך הביתה"

עקרונות המבנה המומלץ

כדי שהסיפור יהיה אפקטיבי, עליו לשלב מספר סוגי משפטים:

●        משפטים תיאוריים: עובדות אובייקטיביות (מי, מה, איפה).

●        משפטים פרספקטיביים: מה אחרים חושבים או מרגישים (מבלי לנחש את מחשבות התלמיד!).

●        משפטים מנחים: הצעות לדרכי פעולה ("אני יכול לנסות...").

●        משפטים מאשרים: חיזוק הערך המרכזי ("זה בסדר לנוח כשמרגישים עומס").

בואו נמחיש זאת באמצעות דוגמאות מתוך סיפור חברתי שמטרתו לתווך לילד את העובדה שאבא יוצא למילואים:

משפטים תיאוריים:

משפטים פרספקטיביים:

משפטים מנחים:

משפטים מאשרים:

כדאי לזכור שסיפורים חברתיים ניתנים להתאמה הן לאירועי חיים משמעותיים והן לסיטואציות יומיומיות ופשוטות.

ניתן להשתמש בהם בכל שלב התפתחותי, בהתאם לגיל וליכולות של הילד.

אין דרך אחת נכונה לכתוב סיפור חברתי, המטרה היא לבנות סיפור אישי, שמותאם לילד שלכם, לעולם שלו ולצורך הספציפי שהוא מתמודד אתו.

איך נדע אם הסיפור הוא טוב?

הצלחה של סיפור חברתי לא נמדדת במידת השקט שקיבלנו מהילד/נער, אלא במידה שבה רמת החרדה שלו ירדה.

כשהעולם הופך לצפוי יותר, הצורך בביטויי קושי, התנגדות או הימנעות פוחת באופן טבעי.