קשר עין-יד באוטיסטים

עבור רובנו, הפעולה של הושטת יד לכוס מים או הקלדה על מקלדת נראית אוטומטית לחלוטין.      

אך מאחורי הקלעים, המוח מבצע תיאום מורכב המשלב קלט ויזואלי עם תנועה מוטורית מדויקת של היד.

תהליך זה נקרא תיאום או קשר עין-יד.

מחקרים מהשנים האחרונות שופכים אור חדש על האופן שבו תהליך זה פועל אצל ילדים עם התפתחות טיפוסית לעומת ילדים אוטיסטים.                                                                     

מתברר כי ההבדלים אינם נמצאים רק בדיוק התנועה, אלא באסטרטגיה המוחית שמובילה אותה.

קשר עין-יד בילדים עם התפתחות טיפוסית?

אצל ילדים עם התפתחות טיפוסית, המערכת פועלת במודל של חיזוי (Feedforward).

העיניים הן המפקדות: הן נוחתות על המטרה כ-50 עד 200 מילישניות לפני שהיד בכלל מתחילה לזוז.                                                                                                                         

הובלה זו מאפשרת למוח לתכנן את תנועת היד מראש ולבצע אותה בצורה חלקה ומסונכרנת מאוד.

קשר עין-יד באוטיסטים?

בניגוד למה שניתן היה לחשוב, לאוטיסטים אין בהכרח בעיה במהירות העין.                          

מחקר מ-2013 הראה כי במשימות פשוטות, מהירות המבט של ילדים אוטיסטים הייתה תקינה לחלוטין.

האתגר מצוי בסנכרון בין המערכות.

הממצאים המרכזיים מהמחקרים האחרונים (כולל סקירה שיטתית מ-2025) מצביעים על מספר הבדלים קריטיים:

1. היעדר "אפקט הפער" ביד (Gap effect)  

   מה זה בעצם "אפקט הפער"?

   כדי להבין את הליקוי, דמיינו שאתם יושבים מול מסך.

   במרכז המסך יש נקודה אדומה שאתם מסתכלים עליה.

   פתאום, מופיעה מטרה כחולה בצד המסך.

   המשימה שלכם פשוטה: להסיט את המבט ולהצביע על המטרה הכחולה הכי מהר שאתם יכולים.

   החוקרים בדקו שני מצבים כפי שמתואר במחקר משנת 2013:

   מצב החפיפה (Overlap): המטרה הכחולה מופיעה בצד, אבל הנקודה האדומה במרכז נשארת דולקת. 

   במצב זה, המוח צריך להתאמץ כדי להתנתק מהנקודה במרכז ולעבור לצד.

   מצב הפער (Gap): הנקודה האדומה במרכז נעלמת, ורק אחרי שבריר שנייה (הפער) מופיעה המטרה הכחולה בצד.

   מה קורה אצל רוב האנשים?  כשהנקודה במרכז נעלמת (מצב הפער), המערכת המוטורית מקבלת מעין אור ירוק.

   המוח מבין שהוא חופשי מהמטרה הקודמת, ולכן גם העין וגם היד מגיבות הרבה יותר מהר למטרה החדשה.

   זהו "אפקט הפער", הזינוק במהירות התגובה כשמפנים לנו את הדרך.

   מה גילו אצל ילדים אוטיסטים?  כאן נמצא הממצא המרתק: אצל ילדים אוטיסטים, העיניים דווקא הגיבו מהר יותר במצב הפער (כלומר, תנועת העיניים תקינה), אבל היד לא קיבלה את ההודעה.

   למרות שההגירוי ממרכז המסך התפנה, היד לא האיצה את תגובתה כמצופה.

   למה זה חשוב?  זה מראה שהתקשורת בין המערכת הוויזואלית (העין) למערכת המוטורית (היד) לקויה.

   המידע שהעין רואה (המרכז פנוי, אפשר לזוז!) לא מתורגם לפקודה מהירה ליד.

   ביומיום, זה אומר שגם אם הילד רואה שמשהו קורה, התגובה הפיזית שלו תהיה פחות מסונכרנת ופחות יעילה.

2. לתכנן מראש (חיזוי) מול לתקן תוך כדי תנועה (פידבק)

   תחשבו על ההבדל בין צייר מיומן לבין מי שמנסה להעתיק ציור דרך נייר פרגמנט שקוף.

   הצייר המיומן (חיזוי): מסתכל על הדף, המוח שלו בונה מפה של הקו, והיד פשוט רצה קדימה בביטחון.

   העין כבר נמצאת בנקודה הבאה עוד לפני שהעיפרון הגיע אליה.

   המעתיק דרך נייר שקוף (פידבק): הוא לא יכול לרוץ קדימה.                                          

   הוא חייב להסתכל על הקצה של העיפרון בכל שבריר שנייה כדי לוודא שהוא בדיוק על הקו שמתחת.                                                                                                      

   הוא זז לאט, בזהירות, והעין שלו תקועה על היד במקום להוביל אותה.

   אצל ילדים עם התפתחות טיפוסית, המוח עובד כמו צייר.                                            

   העיניים סורקות את המטרה מראש ושולחות ליד תוכנית עבודה מוכנה.                            

   אצל ילדים אוטיסטים, המוח מתקשה לסמוך על התוכנית המוקדמת.                            

   במקום זאת, הוא עובד כמו מעתיק, העיניים חייבות ללוות את היד צעד אחר צעד (פידבק) כדי לוודא שהיא לא טועה.

   למה זה מעייף ? כי במקום שהפעולה תהיה אוטומטית וזורמת, הילד משקיע מאמץ בריכוז אדיר בכל תנועה קטנה.                                                                                          

   זו הסיבה שפעולה פשוטה כמו כתיבת שורה במחברת, לבישת מעיל או אכילה עם מזלג יכולה להשאיר ילד אוטיסט מותש, הוא פשוט השקיע בזה אנרגיה להתרכז שרובנו לא צריכים להפעיל.

   
   

3. קושי גובר במשימות מורכבות 

   ככל שהמשימה דורשת יותר אינטגרציה (כמו תפיסת חפץ בתנועה או משימות רב שלביות), הפערים מעמיקים.                                                                                                                              

   נצפו איחורים משמעותיים יותר בזמני התגובה ותיאום נמוך יותר בין מסלול העין למסלול היד.

   
   

   

   
   

   השפעות על חיי היומיום

   האתגרים בתיאום עין-יד באוטיסטים אינם נשארים במעבדה.

   הם משפיעים על התפקוד היומיומי באופן משמעותי:

   • מיומנויות למידה: קשיים בכתיבה, ציור או העתקה מהלוח, הדורשים מעבר מהיר ומסונכרן בין מבט לתנועה.

   • עצמאות תפקודית: פעולות כמו כתיבה, ציור, כפתור כפתורים, לבוש, שריכת שרוכים, או שימוש בכלי אוכל הופכות למורכבות ומעייפות יותר בשל הצורך בפיקוח ויזואלי מתמיד על הידיים.

   • אינטראקציה חברתית: נמצא קשר בין חומרת הליקויים המוטוריים למידת הנסיגה החברתית, שכן משחקי כדור או פעילויות משותפות דורשים תיאום עין-יד מהיר ומדויק.

האתגר של ילדים לא מילוליים

עבור ילד לא מילולי, הצבעה היא לא רק תנועה, היא הקול שלו.

 כשמאבחן מבקש "תצביע על הכובע", הוא בעצם עורך לילד מבחן בשני מישורים במקביל:

1. מישור קוגניטיבי: האם הילד מזהה מה זה כובע?

2. מישור מוטורי חזותי: האם המוח שלו מסוגל לסנכרן את המבט על הכובע עם פקודה ליד לנוע בדיוק לשם?

האבחנה העלולה להיות שגויה: "הוא לא מבין"

כפי שציינו, לעיתים, אצל ילדים אוטיסטים ישנו נתק בסנכרון.

הילד מסתכל על הכובע (יכול להיות שהוא יודע את התשובה!), אבל בגלל היעדר "אפקט הפער" והקושי בחיזוי התנועה, היד שלו נתקעת או נשלחת לכיוון הלא נכון.

כאן עלולה להיווצר טעות גורלית: המאבחן/המטפל רואה שהילד לא הצביע או הצביע לא נכון, ועלול להסיק מכך מסקנה קוגניטיבית, "הילד לא יודע מה זה כובע" או "הוא לא מסוגל להבין הוראות" או "הילד לא רוצה לשתף פעולה" בפועל, המחסום הוא ביצועי-מוטורי, ולא חוסר הבנה או חוסר רצון.

התוצאה יכולה להיות בניית תוכנית טיפולית שאינה תואמת גיל ויכולת קוגניטיבית התפתחותית, מה שעשוי לפתוח מעגל של תסכול עצום של הילד שיתבטא ברצון למחות ובקושי רגשי ← ההורים יחוו ייאוש ותסכול ויפנו למטפלים ← המטפלים יאבחנו בצורה לא בהכרח מדויקת ← תוכניות הטיפול ידרכו במקום ← הילד יגיב בתסכול והמעגל יתחיל מחדש.

כמובן, שלא כל מקרה מקורו בבעיה בקשר עין-יד אך זוהי מיומנות שבהחלט יש לקחת בחשבון כאשר ילד לא מצליח להתקדם בתוכנית טיפול או מראה סרבול משמעותי ותסכול ממשימות יחסית פשוטות לגילו.

בשבוע הבא נתעמק בדרכיי ההתמודדות וניתן טיפים לתרגול על מנת לשפר את הנושא של קשר-עין יד.

למקורות:

Abid, M., Poitras, I., Gagnon, M., & Mercier, C. (2025). Eye-hand coordination during upper limb motor tasks in individuals with or without a neurodevelopmental disorder: a systematic review. Frontiers in Neurology, 16, 1569438.‏ https://doi.org/10.3389/fneur.2025.1569438

Crippa, A., Forti, S., Perego, P., & Molteni, M. (2013). Eye-hand coordination in children with high functioning autism and Asperger’s disorder using a gap-overlap paradigm. Journal of autism and developmental disorders, 43(4), 841-850.‏ DOI: 10.1007/s10803-012-1623-8

🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלנו🟢