מערכת הראייה והעיבוד החושי בקרב אוטיסטים

מכירים את זה שהילד עומד מול ארון פתוח, הבלגן חוגג, והוא לא מוצא את החולצה הצהובה, למרות שהיא מונחת ממש מול העיניים שלו?

לרוב אנחנו נוטים לחשוב שמדובר בחוסר סבלנות או בפיזור דעת, אבל לפעמים התשובה נמצאת בדרך שבה המוח מעבד את מה שהעיניים רואות, המערכת הוויזואלית (הראייתית).

בפוסטים הקודמים דיברנו באופן כללי על עיבוד וויסות חושי באוטיזם ועל אבחון התאמות ותמיכה שניתן לתת לאוטיסטים.

בפוסט היום נתמקד ונעמיק בהבנת מערכת הראייה והעיבוד החושי בקרב אוטיסטים.

איך עובד העיבוד הוויזואלי?

ראייה היא הרבה מעבר לחדות ראייה.

מדובר בתהליך מורכב של שיתוף פעולה בין העיניים למוח.

קרני האור פוגשות את העין ועוברים דרך הקרנית, הקשתית והעדשה עד לרשתית מאחור.

הרשתית מתרגמת את האור לאותות חשמליים, שנשלחים דרך עצב הראייה ישירות אל קליפת המוח הוויזואלית (Visual Cortex), הממוקמת באונה העורפית בחלק האחורי של הראש.

המוח לוקח את האותות החשמליים ומעניק למידע משמעות:

• זיהוי תכונות: המוח מפענח צבע, צורה, מרקם וגודל.

• תפיסת עומק ומרחב: המוח מחשב תלת ממדיות, מרחק, ואת המיקום של החפץ במרחב ביחס לגוף.

• סינון עיקר מול טפל: המוח מחליט באיזה מידע להתמקד ואיזה מידע לסנן ולנטרל, כדי שלא נוצף.

• זיכרון וויסות רגשי: המוח מקשר את התמונה לזיכרונות קודמים, לרגש ולתגובה גופנית. למשל, תמונת עוגה מפעילה תיאבון, תמונת נחש או עכביש מפעילה פחד ורפלקס התרחקות.

כשהמערכת הזו מתפקדת היטב, ילד שנכנס לכיתה יודע לסנן אוטומטית את העומס הניבט מהקירות ולהתמקד ישירות במורה או בכיסא שלו.

למה הראייה חשובה דווקא בהקשר של אוטיזם?

החוקרת ג'ולי-אן ליטל מתארת את מערכת הראייה כמערכת התחושתית החשובה ביותר שלנו.

היא אינה רק עניין של חדות ראייה, אלא הבסיס שעליו נבנים קשר עין, תשומת לב משותפת, הבנת רגשות הזולת ואף רכישת שפה.

לכן, כאשר משהו בעיבוד החזותי שונה אצל ילדים אוטיסטים, ההשלכות חורגות הרבה מעבר לעין עצמה ונוגעות ללב הקשרים החברתיים והתקשורת.

אוטיסטים רואים אחרת

המוח מעבד את מה שהעין רואה דרך שני ערוצים עיקריים:

• הערוץ הוונטרלי: אחראי לזיהוי וזיהוי אובייקטים: פנים, צבעים, צורות ופרטים.

זהו הערוץ שעוזר לנו לדעת מה אנחנו רואים.

• הערוץ הדורסלי: אחראי לתנועה, למיקום במרחב, לזיהוי תנועה ביולוגית, כגון תנועות גוף אנושיות, ולשליטה מוטורית-חזותית.

הוא עוזר לנו לדעת איפה הדבר נמצא וכיצד לנוע אליו.

אחת התגליות החשובות בספרות המחקרית, היא שילדים אוטיסטים רואים ומעבדים את העולם בצורה שונה. מחקרים רבים מצאו נטייה לעיבוד מקומי ספציפי (התמקדות בפרטים הקטנים) על חשבון עיבוד גלובלי (תפיסת התמונה השלמה).

כך, למשל, אוטיסטים מצטיינים לעיתים במשימות חיפוש חזותי ובמציאת צורות חבויות בתוך דפוסים, ופחות מושפעים מאשליות חזותיות.

לעומת זאת, קיימת חולשה יחסית בעיבוד תנועה, בזיהוי תנועה ביולוגית (כגון תנועות גוף אנושיות) ובזיהוי פנים ורגשות במיוחד ככל שהמשימה מורכבת יותר.

דפוס זה מכונה פגיעות הערוץ הדורסלי (dorsal stream vulnerability), והוא משותף למספר מצבים נוירו-התפתחותיים.

במילים פשוטות: ילדים אוטיסטים מפגינים לעיתים רגישות גבוהה לפרטים הקטנים, ובמקביל קושי יחסי לקלוט את הצורה, המשמעות או ההקשר הכללי של מה שהם רואים.

מה מראות הבדיקות הקליניות?

חדות ראייה, לרוב תקינה

על אף השוני בעיבוד החזותי, חדות הראייה עצמה אצל ילדים אוטיסטים היא בדרך כלל, תקינה.

רוב המחקרים שבדקו זאת לא מצאו הבדל משמעותי בחדות הראייה בהשוואה לבני גילם הטיפוסיים.

זוהי נקודה קלינית חשובה, אם כן נמצאת ירידה בחדות הראייה, הדבר מחייב בירור נוסף ואינו משהו שניתן לייחס לאוטיזם ולהתעלם ממנו.

שגיאות שבירה, שכיחות יותר, ובמיוחד אסטיגמציה

העין פועלת קצת כמו מצלמה, אור נכנס דרך הקרנית והעדשה שבעין, והם אמורים לשבור את קרני האור כך שיתמקדו בדיוק על הרשתית שבגב העין.

כשהמיקוד מדויק אז התמונה חדה.

כשהמיקוד לא מדויק התמונה מטושטשת. לזה קוראים שגיאת שבירה (refractive error).

שגיאות שבירה הן בעצם מצבים שבהם העין אינה ממקדת את האור כמו שצריך, ולכן הראייה מטושטשת.

סוגים נפוצים של שגיאות שבירה:

• קוצר ראייה (Myopia) רואים טוב מקרוב אך לא מרחוק. רחוק מטושטש.

• רוחק ראייה (Hyperopia) קשה יותר מקרוב, במיוחד בקריאה.

• אסטיגמציה (Astigmatism) ראייה מטושטשת בכל המרחקים, גם מקרוב וגם מרחוק.

לעומת חדות הראייה התקינה, שגיאות שבירה (רפרקציה) שכיחות יותר אצל ילדים אוטיסטים.

מחקרים שונים מצאו שיעורים גבוהים של שגיאות שבירה משמעותיות, כשהבולט שבהם הוא אסטיגמציה.

באחד המחקרים נמצא כי כ-25.7% מהילדים האוטיסטים היו בעלי אסטיגמציה, לעומת 8.4% בלבד מקבוצת הביקורת הטיפוסית.

שגיאות שבירה שאינן מתוקנות עלולות לפגוע בתפקוד היומיומי, במיומנויות המוטוריות ובאינטראקציה עם הסביבה.

הבשורה הטובה, ברוב המקרים זה פתרון פשוט של משקפיים או טיפול אופטומטרי מתאים.

פזילה (strabismus) וראייה מקרוב

פזילה היא מצב שבו שתי העיניים אינן מיושרות זו מול זו כשמסתכלים על אותו עצם, כלומר העיניים אינן עובדות יחד כראוי, ואחת מהן עשויה לנטות פנימה, החוצה, למעלה או למטה.

אצל ילדים באוכלוסייה הכללית זה נדיר יחסית, רק כ-3% עד 5%.

אצל ילדים אוטיסטים המצב שכיח יותר, בערך כפול.

חשוב להדגיש שהמספרים המדויקים אינם ודאיים, כי חלק מהמחקרים נשענו על ילדים שהגיעו למרפאות עיניים מלכתחילה ולכן הראו שיעורים גבוהים יותר.

עם זאת, המסקנה די עקבית כי פזילה שכיחה יותר אצל ילדים אוטיסטים מאשר באוכלוסייה הכללית.

מעבר לפזילה עצמה, התגלו גם קשיים עדינים בתיאום בין העיניים למרחק קרוב.

כ-17% מהילדים האוטיסטים התקשו למקד את הראייה למרחק קרוב (כמו הפוקוס של מצלמה), לעומת כ-5% בלבד מהילדים הטיפוסיים, וכן העיניים שלהם התקשו יותר להתכנס יחד לעבר עצם קרוב.

הקשיים האלה אינם סתם פרטים טכניים, הם עשויים להסביר חלק מהקשיים של ילדים אוטיסטים בקריאה, בכתיבה ובמשימות שדורשות מבט מקרוב כמו למשל פעולות של מוטוריקה עדינה.

קשב חזותי ועיבוד תחושתי

כאן אנו מגיעים ללב העניין של עיבוד תחושתי.

עד 95% מההורים לילדים אוטיסטים מדווחים על התנהגות תחושתית לא טיפוסית אצל ילדם.

הימנעות מגירויים חזותיים מסוימים, או לחלופין חיפוש אחר גירויים כאלה, רגישות לריחות או לצבעים, ולעיתים נראות של אדישות לכאב.

ההתנהגויות הללו עלולות לקבל פרשנות מוטעית.

הימנעות ממבט או חוסר תשומת לב נראית לעיתים כלא רואה או לא מקשיב, אך היא עשויה לשקף תפיסה, תשומת לב או עומס תחושתי לא טיפוסיים, ולאו דווקא ליקוי ראייה.

הבחנה זו, בין התנהגות שמקורה בתפקוד הראייתי לבין התנהגות שמקורה בעיבוד התחושתי תקשורתי, היא אחד האתגרים המרכזיים של מטפלים.

האתגרים בוויסות חושי חזותי

איך קושי בוויסות ובעיבוד הוויזואלי נראה ביום-יום?

כשיש חוסר איזון בוויסות החושי-וויזואלי, נראה בדרך כלל שני דפוסים עיקריים:

1. הימנעות מגירוי / רגישות-יתר (Hypersensitivity):

• הצפה מגירויים: הילד חווה עומס יתר מריבוי צבעים, תנועה בכיתה או פוסטרים על הקירות.

• תגובות נפוצות: כיסוי העיניים, סנוור מהיר מאור חזק, נמנע מקשר עין ישיר, נע בצורה מגושמת ונתקל בדברים בדרך, התרחקות מפעילויות קבוצתיות.

• 
  

לעיתים ילד הנמנע מקשר עין נתפס בטעות כלא מנומס או לא קשוב, כשלמעשה זוהי הדרך שלו להפחית עומס ויזואלי כדי להצליח להקשיב!

2. חיפוש אחר גירוי / תת-רגישות (Hyposensitivity):

• צורך בגירוי חזק: הילד מחפש גירויים בולטים, מביט מקרוב באורות מהבהבים, עצמים מסתובבים או מסכים.

• תגובות נפוצות: אובדן המקום בטקסט בזמן קריאה, קירוב חפצים לפנים, או תסכול בפעילויות הדורשות מיקוד ראייתי, עשוי להראות חוסר מודעות לאנשים חדשים או חפצים בסביבה.

מה עושים בבית ובמסגרת?

• הפחתת עומס סביבתי: צרו פינת למידה שקטה מגירויים וויזואליים כגון, שולחן נקי, קיר יחסית חלק מול הפנים.

• תקשורת בגובה העיניים: כשמדברים עם ילד שחווה הצפה, מומלץ לרדת לגובה העיניים שלו ולנטרל גירויים מתחרים סביבכם.

• סבלנות והבנה: זכרו שקושי למצוא חפץ מול העיניים או קושי לשמור על קשר עין הוא ברוב המקרים קושי עיבודי חושי אמיתי ולא חוסר משמעת.

המסר להורים, למחנכים ולמטפלים

המסקנה המרכזית אינה שהראייה אצל ילדים אוטיסטים פגומה, אלא שמערכת הראייה שלהם מורכבת יותר ודורשת התייחסות מקצועית ומכילה.

כמה כיוונים מעשיים עולים מהספרות:

• בדיקת עיניים מקיפה כחלק מהתמונה הכוללת. מומלץ לתקן שגיאות שבירה, לזהות ליקויים מוטוריים-חזותיים ולברר כל ירידה בחדות הראייה ולא להניח שזה חלק מהאוטיזם. שגיאות שבירה הן לרוב בנות תיקון.

• הכנה ידידותית של בדיקת הראייה. הטרמה של מה עומד לקרות בבדיקה למשל על ידי שימוש בסיפורים חברתיים לפני הבדיקה יכול להקל מאוד על ההכנה.

• לא להניח שהימנעות ממבט פירושה חוסר עניין. הימנעות ממבט, חיפוש אחר גירויים חזותיים מסוימים או נראות של חוסר תשומת לב עשויות לשקף עומס תחושתי או עיבוד תפיסתי שונה ולאו דווקא אדישות או ליקוי ראייה.

• להתייחס לראייה מקרוב. קשיים עדינים במיקוד ובקירוב העיניים עשויים להסביר חלק מהקשיים בקריאה, בכתיבה ובמשימות שולחניות, והם ברי טיפול במקרים רבים.

• לזכור את ההקשר הרגשי. האבחנה של אוטיזם היא תהליך מורכב, הנשען רבות על דיווחי הורים ותצפית קלינית. כל סמן אובייקטיבי מעולם הראייה שיוכל לסייע בהבנת התמונה עשוי להקל על החוויה האבחנתית.

לסיכום

מערכת הראייה אצל ילדים אוטיסטים היא הרבה יותר מראייה תקינה או פגומה.

היא כוללת חדות ראייה שהיא לרוב תקינה, שכיחות מוגברת של שגיאות שבירה ופזילה, שוני בעיבוד החזותי הבסיסי, וקשרים עמוקים לתשומת לב, למבט משותף ולתקשורת החברתית.

הבנת הממצאים הללו מזמינה אותנו לראות בטיפול בראייה חלק אינטגרלי מהתמיכה מודעת אוטיזם, לא כפתרון קסם, אלא כהקשבה רחבה יותר לאופן שבו הילד רואה, מעבד וחווה את עולמו.

🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם והאירועים מהמרכז שלנו – הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה שלנו🟢

מקורות:

Little, J.-A. (2018). Vision in children with autism spectrum disorder: a critical review. Clinical and Experimental Optometry, 101(4), 504–513. https://doi.org/10.1111/cxo.12651

Reynolds, M., & Culican, S. M. (2023). Visual Autism. Children, 10(4), 606. https://doi.org/10.3390/children10040606