אינטרוספציה באוטיזם

המוח שלנו מקבל מידע משמונה חושים, ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, פרופריוספציה (תחושת מיקום הגוף בחלל), שיווי משקל ואינטרוספציה.

אינטרוספציה הוא חוש שפחות מוכר, מדובר ונחקר.

מאמר מרתק חדש סוקר בצורה מעמיקה את האינטרוספציה והקשר לאוטיזם ומספק קווים מנחים והמלצות להתמודדות עם קשיים באינטרוספציה.

מהי אינטרוספציה (Interoception)?

דמיינו שלגוף יש מערכת התראות פנימית שאומרת לנו: "אני רעב", "קר לי", "הלב שלי דופק מהר כי אני נלחץ". המערכת הזו נקראת אינטרוספציה.

אצל הרבה אנשים אוטיסטים, מערכת ההתראות הזו עובדת קצת אחרת:

• לפעמים הם לא מרגישים את האות (למשל, הם לא מרגישים צמא עד שהם ממש מיובשים).

• לפעמים הם מרגישים אותו חזק מדי. למשל, דופק רגיל מרגיש להם כמו דפיקות לב חזקות ומפחידות.

  
  

אינטרוספציה, מוגדרת כיכולת לחוש, לפרש ולשלב אותות פנימיים מן הגוף (לב, ריאה, מערכת עיכול, כאב, טמפרטורה, מערכת חיסון והורמונים) והיא בסיס לתחושת עצמי, לרגשות ולניהול עצמאי של צרכים יומיומיים.​

היכולת והזכות לקבל החלטות עצמאיות על הגוף, עלולות להיפגע לעיתים קרובות אצל אוטיסטים, דרך הבדלים אינטרוספטיביים שמקשים להגיב בזמן לצרכים גופניים.​

עדויות של אוטיסטים מתארות קשיים יומיומיים בזיהוי תחושות כגון צמא, צורך בשירותים, מחלה או כאב, שמונעים פיתוח יכולות חיוניות לחיים עצמאיים ומספקים.​

ממצאי המחקרים הנוכחיים הקיימים והבעיות בהם

רוב המחקר עד היום התבסס על השוואות בין קבוצות באמצעות מטלות ושאלונים שפותחו לאוכלוסיות לא אוטיסטיות, ומתייחס לכל סטייה מן הנורמה הלא אוטיסטית כליקוי, למרות שאין הגדרה ברורה מהי אינטרוספציה אופטימלית, וללא קישור חזק לתפקוד בחיי היום יום.​

המורכבות והביקורת שיש במדידת אינטרוספציה ניתנת להדגמה במטלות אובייקטיביות, למשל באינטרוספציה של הלב.

נהוג לבדוק שני מצבים:

1. ספירת פעימות הלב.

המשתתף מתבקש להקשיב ללב ולספור בשקט כמה פעימות הוא מרגיש בפרקי זמן קצרים (למשל 25, 35, 45 שניות), בלי למשש דופק ביד או בצוואר. 

במקביל נמדד דופק אמיתי באמצעות מד ECG או חיישן דופק, ואז מחשבים עד כמה הספירה הסובייקטיבית קרובה למספר הפעימות בפועל, זה מדד של דיוק אינטרוספטיבי לפי ההגדרה הקלאסית.

2. מטלות הבחנה סינכרונית.

למשתתף מושמע צליל (ביפ) בזמן אמת, ומטרת המטלה היא לשפוט האם הצליל מסונכרן עם הדופק שלו או לא. 

לדוגמה: סדרות קצרות של ביפים שניתנות או סמוך מאוד למופע כל פעימת לב (סינכרוני) או בהשהיה מסוימת (א-סינכרוני).

אחרי כל סדרה הנבדק עונה אם הצליל היה עם הלב או מחוץ לקצב.

כך בודקים את היכולת לזהות קשר בין אות פנימי (פעימת לב) לגירוי חיצוני (צליל-ביפ), ועד כמה האדם מרגיש את הדופק ברזולוציה של הבחנות סינכרון/אי-סינכרון.

אוטיסטים לעיתים קרובות מזהים פחות פעימות לב במטלת ספירת פעימות, אך במטלות הבחנה (סינכרון צליל–פעימות לב) הם לעיתים קרובות דומים ללא אוטיסטים.​

• בשאלוני דיווח עצמי נראית תמונה מורכבת: אוטיסטים עשויים לדווח על תשומת לב גבוהה לגוף בשאלונים המודדים ערנות יתר וחרדה, אך על תשומת לב נמוכה יותר בשאלונים שמודדים תחושת ביטחון בגוף, כלומר יותר תשומת לב לתחושות הפנימיות אינה בהכרח אינטרוספציה מסתגלת, כזו שמשפרת התפקוד היומיומי.​

• מעט מאוד כלי מדידה פותחו מלכתחילה עבור אוטיסטים, אך בכלים שכן פותחו, רואים טווח רחב של חוויות, כולל תת או יתר מודעות לאותות שונים, מה שמראה שמודלים פשוטים של יותר/פחות אינם מספקים.​

  
  

היבטים מוזנחים של אינטרוספציה באוטיזם

• ההתמקדות הנרחבת בלב מסתירה כנראה תחומים חשובים יותר כמו מערכת העיכול, הפרעות רקמת חיבור, כאב, מחזור, מערכות חיסון והורמונים, תחומים שבהם שכיחות הקשיים אצל אוטיסטים גבוהה, והם קשורים מאוד לתפקודי יומיום כמו שירותים, תזונה ושתיה.​

  
  

• מחלות כרוניות הגורמות לכאב ואי נוחות עשויות להוביל להורדת רמת האותות מאזורים אלו, והדבר יוצר השלכות רחבות על התפקוד, למשל חוסר מודעות לעצירות, לכאב או לשובע עד לשלב מאוחר.​

  
  

• תחלואה נלווית נוירו התפתחותית, ADHD, הפרעות ויסות סנסורי, טיקים, DCD (הפרעת קואורדינציה התפתחותית) ועוד, קשורה גם היא לשונות אינטרוספטיבית, אך כמעט שאינה נלקחת בחשבון בניתוח הפרופיל האוטיסטי.​

  
  

אלקסיתימיה ואינטרוספציה באוטיזם

לפעמים הבעיה היא לא בתחושה עצמה, אלא בתרגום.

אלקסיתימיה, מתאר מצב שבו אדם מתקשה בעיבוד, זיהוי ותיאור מילולי של רגשות.

• הילד מרגיש משהו בבטן, אבל הוא לא יודע להגיד אם זה רעב, אם צריך להתרוקן, פרפרים מהתרגשות או כאב בטן של פחד.

• בגלל שהם לא יודעים לתת לזה שם, הרבה פעמים זה מתפרץ החוצה כחוסר שקט, בכי או צרכים בבגדים, פשוט כי הם מוצפים בתחושה שהם לא מבינים.

  
  

איך זה קשור לאוטיזם?

בעבר חשבו שזה חלק בלתי נפרד מאוטיזם, אבל היום מבינים שזה לא תמיד כך:

• בערך חצי מהאנשים האוטיסטים חווים את הקושי הזה בזיהוי רגשות (אלקסיתימיה).

• עבור ילדים רבים, הקושי הוא בכלל מילולי, המטלות שנותנים להם כדי לבדוק את התחושות שלהם דורשות מהם לדבר ולהסביר, וזה כשלעצמו אתגר.

  
  

מה אפשר לעשות בבית?

במקום לחכות שהילד יגיד "אני צמא" או "אני לחוץ", אנחנו יכולים לעזור לו לחבר בין סימנים חיצוניים לתחושה פנימית:

• "אני רואה שהשפתיים שלך קצת יבשות, אולי הגוף שלך מאותת שהוא צמא?"

• "הלב שלך דופק מהר עכשיו, זה קורה לפעמים כשאנחנו מתרגשים או קצת חוששים".

• שימוש בלוחות רגשות או מדחום עוצמת תחושה יכול לעזור להם להראות לנו מה הם מרגישים בלי להזדקק למילים מורכבות.

ייתכן גם שאלקסיתימיה, כקושי במתן ביטוי מילולי למצבים פנימיים, מסבירה חלק ניכר מהשונות במטלות אינטרוספטיביות סטנדרטיות, שכן המטלות עצמן דורשות מהמשתתפים לתאר מילולית את מצביהם הפנימיים (האינטרוספטיביים).

עם זאת, השאלה האם פירוש הדבר שאוטיזם אינו קשור לשונות באינטרוספציה טרם הוכחה באופן חד משמעי.                                                                                                  

בחינת המובחנות של מושגים אלו, ואופן הקשר שלהם לאינטרוספציה, היא שאלת מפתח למחקר עתידי.

מונוטרופיזם ואינטרוספציה באוטיזם

• מונוטרופיזם, תאוריה שפותחה על ידי אוטיסטים, מתארת נטייה להתמקדות קשבית צרה ואינטנסיבית, כך שגירויים אחרים, כולל אותות מן הגוף, לא מצליחים לחדור כאשר תשומת הלב שקועה בתחום עניין.​

  
  

• לפי גישה זו, קשיים אינטרוספטיביים רבים נובעים לא מהיעדר אותות אלא מהפחתת הנגישות אליהם בזמן שהקשב מופנה למשהו אחר.

דיווחים של אוטיסטים על שקיעה בפעילות עד כדי שכחה של אכילה, שתייה, שירותים, שינה ושינוי תנוחה מדגימים היטב את המנגנון הזה.​

• מודל המונוטרופיזם מנבא שונות תוך אישית משמעותית: במצבים שבהם מעודדים תשומת לב לגוף, למשל במטלה שקטה במעבדה, הביצוע יכול להראות טיפוסי.

  בעוד שבמצבי מעורבות גבוהה בפעולה, שיש גירויים רבים, המודעות הגופנית צונחת, מה שעשוי להסביר חלק מהסתירות בממצאי המחקר.​

  
  

קשרים לוויסות רגשי, בריאות ומיניות

• אינטרוספציה מוצגת כבסיס לוויסות רגשי: זיהוי שינוי פנימי, שילובו עם הקשר, גיוס תגובה (אוטונומית, הורמונלית, התנהגותית) ומעקב אחריה.

אצל אוטיסטים קיימים כנראה הבדלים במספר שלבים בשרשרת זו, כאשר כאב, עייפות וצרכים לא מסופקים מחלישים עוד יותר את יכולת הוויסות.​

• קשיי אינטרוספציה עשויים לתרום ל:

  מלטדאונים (Meltdown - זהו מצב של איבוד שליטה זמני בגלל הצפה. יתבטא בבכי, צעקות ועוד).

  שאטדאונים (Shutdown - במקום להתפרץ, הגוף פשוט מכבה את האורות כדי להגן על עצמו מהצפה). והתנהגות פגיעה עצמית.

  גם דרך החמצת סימני אזהרה מוקדמים וגם דרך הגברת המצוקה הגופנית.               

  כך שתנועה, חיפוש, לחץ או פגיעה עצמית יכולים להיות ניסיונות לוויסות או לתקשורת על כאב.

• אינטרוספציה חיונית גם לזיהוי ולטיפול במחלות רפואיות, על רקע שיעורים גבוהים של מחלות כרוניות, תוחלת חיים מקוצרת ותמותה מוגברת באוטיזם.                          

  
  

  אוטיסטים מדווחים על ספקות לגבי מתי לפנות לטיפול ועל קושי לתאר את תחושות הגוף מול אנשי מקצוע.​

  
  

• מיניות מוצגת כתחום אינטרוספטיבי נוסף:

  למרות שאוטיסטים מתארים צרכים ורצונות דומים ללא אוטיסטים, מחקרים מצביעים על רווחה מינית נמוכה יותר, יותר בדידות ופחות קשרים אינטימיים.

  דיווחים איכותניים כוללים קושי לזהות תשוקה מינית ותחושות גניטליות, מה שמצביע על תרומה אינטרוספטיבית שטרם נבחנה לעומק.​

ביקורת על מדידה ונרמול

• טווחי נורמה באינטרוספציה אינם מוגדרים היטב אפילו באוכלוסיות לא אוטיסטיות, ורבים כלל אינם חשים את הדופק בתנאי מעבדה, לכן קשה לפרש הבדלי ממוצע כליקוי ברור.​

  
  

• החוקרים שואלים האם בכלל קיימת אינטרוספציה אופטימלית אחידה, או שמדובר באיזון אינדיבידואלי התלוי הקשר, היסטוריה גופנית וצורכי האדם.                                      למשל, אצל אדם עם כאב כרוני הפחתת חלק מן האותות עשויה להיות מסתגלת ויעילה לתפקוד טוב יותר.

• הכלים הקיימים כמעט שאינם מודדים את תחומי האינטרוספציה שאוטיסטים עצמם מזהים כמשמעותיים (כמו צמא, שירותים, גילוי מוקדם של מחלה), ולכן תרומתם לשיפור איכות החיים מוגבלת.​

  
  

אסטרטגיות תמיכה ומשמעויות קליניות

• חלק מהטיפולים הקיימים מכוונים לצמצם התנהגויות אוטיסטיות נראות לעין, כאשר לעיתים דווקא חיזוק אוטונומיה גופנית עשוי להיות מתאים יותר.

• המחברים טוענים שהתערבויות אינטרוספטיביות צריכות להיות מונחות-קהילה, מותאמות אישית, ולכוון לשיפור פירוש ושימוש באותות הגוף, לא רק להגברת תשומת הלב אליהם.​

  
  

• הם מזהירים שהגברת מודעות גופנית (במיוחד ללב) עלולה להחריף חרדה אם אינה מלווה בהקניה של דרכי הבנה והקשר, כפי שנראה באוכלוסיות חרדתיות אחרות עם דריכות גופנית גבוהה.​

  
  

דוגמא פרקטית בנושא שתייה 

לאוטיסטים המתקשים לזהות את תחושת הצמא שלהם, לעיתים ניתנת הנחיה לשתות במרווחי זמן קבועים, לפי שעון או טיימר, כדי למנוע התייבשות.

בעוד שאסטרטגיה זו מבטיחה צריכת נוזלים מספקת, היא כמעט ואינה תורמת לשיפור האינטרוספציה, היכולת לקלוט ולפרש אותות מהגוף.

אסטרטגיה חלופית שניתן להציע, התומכת בשיפור מיומנויות אינטרוספטיביות, תעודד לאורך זמן יצירת קשרים בין האותות הגופניים לבין המשמעות שלהם.                                                     

במקרה של צמא, נוכל להנחות את האדם לעקוב אחר צבע השתן או הריח שלו, ולשים לב לתחושות הגוף (למשל: יובש בפה, בשפתיים או בגרון, כאב ראש, סחרחורת או איטיות וחוסר אנרגיה).

המטרה היא שעם הזמן, האדם יתחיל לקשר בין צבע שתן כהה יותר או ריח שתן חזק יותר לבין הופעתן של תחושות גופניות מסוימות או החרפתן.

בסופו של דבר, גם תחושות עדינות עשויות לעודד שתייה מבלי שיהיה צורך בניטור ישיר של השתן.

יש מנטרה נחמדה: "פיפי שקוף בריא לגוף, פיפי צהוב לא כל כך טוב וצריך לשתות."

לסיכום

עקב השונות החושית, האוטיסטים שכן מדווחים על מיחושים גופניים נדחים פעמים רבות ע"י הסביבה.

תחושת קור והתלבשות בבגדים ארוכים, תיפסל ע"י הסביבה לאור פרשנות נוירוטיפיקלית, עכשיו לא קר.

תלונות על כאב גב עשויות להיות מבוטלות אחרי בדיקה שטחית, כ"אין כלום בגב", בעוד שהאוטיסט מרגיש כאב שמקורו בבטן בצורה שונה, ולא יודע להסביר זאת כראוי ולכן לא יטופל כראוי.

לכן גם כשהם מרגישים משהו ומדווחים, הם נתקלים בביטול ולכן מפסיקים לדווח או מתוסכלים ומקבלים מסר שהתחושות שלהם מוטעות.

המסר הוא להאמין לאוטיסט שכן מדווח לתשאל ולבדוק בצורה רחבה יותר.

למקורות:

Palser, E. R., Lawson, W. B., Goodall, E., & Pellicano, E. Interoception in Autism, Pitfalls, and Promise: A Participatory Research Perspective. Autism in Adulthood, 25739581251414545.‏ https://doi.org/10.1177/25739581251414545

🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטצאפ השקטה שלנו🟢