🟡שכיחות ואבחון🟡 אוטיזם נפוץ יותר בקרב בנים, אך המודעות לאוטיזם בבנות עולה. בעבר, היחס המוערך היה 1 בנות ל-4 בנים אוטיסטים. עם זאת, מחקרים מצביעים על תת-אבחון משמעותי בקרב בנות, במיוחד אלו בתפקוד גבוה. מחקרים עדכניים מצביעים על כך שייתכן שהיחס האמיתי קרוב יותר ל-1:2. משמעות הדבר היא שרבות מהבנות והנשים האוטיסטיות לא מאובחנות, ומתמודדות עם קשיים רבים בחייהן מבלי לקבל את התמיכה וההבנה לה הן זקוקות. 🟡מדוע קשה יותר לאבחן אוטיזם אצל בנות?🟡 האבחון של בנות אוטיסטיות מאתגר יותר בשל: 📍בנות נוטות להציג תסמינים פחות קיצוניים: בנים אוטיסטים נוטים יותר להציג התנהגויות חזרתיות ותחומי עניין מצומצמים, שהם תסמינים בולטים של אוטיזם. בנות, לעומת זאת, עשויות להציג תסמינים עדינים יותר, כמו קשיים חברתיים, חרדה או דיכאון, שניתן לייחס לגורמים אחרים. 📍בנות טובות יותר בהסוואה: בנות אוטיסטיות לומדות לעתים קרובות איך "להתאים" את עצמן לנורמות חברתיות, ולכן הן עשויות להצליח להסתיר את התסמינים שלהן. 📍היעדר מודעות: עד לאחרונה, מערכת הבריאות והחינוך לא הייתה מודעת מספיק לתסמינים הייחודיים של אוטיזם אצל בנות. מחקרים מדגישים את החשיבות של הגברת המודעות בקרב מחנכים לגבי הביטויים הייחודיים של אוטיזם בבנות. ידע מוגבר של מורים עשוי לשפר את זיהוי המאפיינים, הבנת הצרכים ומתן תמיכה מתאימה. 📍הטיות מגדריות בכלי האבחון קריטריונים אבחוניים רבים מבוססים על מאפיינים שנצפו בבנים עם אוטיזם, מה שעלול להתעלם מהביטויים העדינים יותר בבנות. 🟡מהם המאפיינים הייחודיים של אוטיזם אצל בנות?🟡 בנות עם אוטיזם עשויות להציג מגוון רחב של תסמינים, אך חלק מהמאפיינים הנפוצים ביותר כוללים: 🎭הסוואה חברתית: בנות אוטיסטיות מפתחות לעיתים קרובות אסטרטגיות "הסוואה" מתוחכמות של הקשיים החברתיים שלהן כולל למידה של פרזות שיחה, חיקוי התנהגויות חברתיות (למשל מסדרות טלוויזיה), ושימוש בתסריטים חברתיים. 🫂קשיים חברתיים: בנות אוטיסטיות עשויות להתקשות להבין רמזים חברתיים, לנהל שיחות, ולבנות קשרים עם אחרים. 👩‍🎤מוטיבציה חברתית: בנות אוטיסטיות מראות נטייה גדולה יותר לחברתיות, רגשיות ואינטראקציות חברתיות בהשוואה לבנים אוטיסטים, אך הן עשויות להרגיש אי נוחות בהבעת חיבה, קושי ביצירת קשרים חברתיים או להתמודד עם התמוטטות רגשית במצבים מסוימים. 👥חרדה ודיכאון: מחקרים מצביעים על כך שבנות אוטיסטיות בתפקוד גבוה נמצאות בסיכון מוגבר לבעיות בריאות נפש, במיוחד חרדה ודיכאון. זה עשוי להיות קשור לקשיים החברתיים שהן חוות בחיי היומיום והמאמץ המתמשך להסוות את הסימפטומים שלהן. 🤩התנהגות מוחצנת: חלק מהבנות האוטיסטיות עשויות להציג התנהגות מוחצנת, כמו התקפי זעם, אימפולסיביות, וקושי בשליטה עצמית. 🐴תחומי עניין ספציפיים: תחומי העניין של בנות אוטיסטיות עשויים להיות פחות "סטריאוטיפיים" ויותר מגוונים מאשר אצל בנים אוטיסטיים. עם זאת תחומי העניין שלהן יכולים להיות אינטנסיביים אך לרוב מקובלים חברתית, כמו בעלי חיים, אמנות, דמויות בדיוניות או פסיכולוגיה מה שעלול להסוות עוד יותר את האבחנה. 🗣יכולות שפה חזקות: חלק מהבנות עם אוטיזם מפתחות יכולות שפה חזקות, ויכולות להשתמש בשפה בצורה מורכבת ויצירתית. 🌠לסיכום, הבנת האוטיזם בבנות בתפקוד גבוה היא קריטית לאבחון מוקדם ותמיכה יעילה. מחקרים עדכניים מדגישים את הצורך בגישה מותאמת מגדרית לאבחון וטיפול, המכירה במאפיינים הייחודיים של בנות אוטיסטיות. 🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו – הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה  שלנו🟢

אבחנה של אוטיזם באחד מבני המשפחה משפיעה לא רק על הילד וההורים אלא על מעגלים נוספים, האחים, האחיות, הסבים, הסבתות ועוד. ההשפעות נחקרו במחקרים לא מעטים, כולל בישראל וכוללים לא מעט תובנות, בנוסף להמלצות להתמודדות מוצלחת, כזאת שתנגיש לאחים את המצב המורכב ותשמור על מצבם הריגשי. באופן כללי, לאחים ואחיות של ילדים אוטיסטים חשוב לתת הסבר ברור וכנה, לשלב אותם באופן מתוכנן בטיפול במידת האפשר, ולדאוג במכוון גם לצרכים הרגשיים שלהם. מה להסביר לאחים על אוטיזם? אחת השאלות הראשונות שעולות להורים היא מה להסביר לשאר הילדים בנוגע לאבחנה של בן המשפחה. פסיכו-אדוקציה היא מתן הסבר פשוט וברור על מצב רגשי או התפתחותי, כדי לעזור להבין מה קורה ואיך להתמודד. נמצא כי אצל מרבית האחים והאחיות פסיכו-אדוקציה מפחיתה חרדה ואשמה ומשפרת את הגישה לאח או האחות על הרצף. עקרונות מרכזיים: להשתמש בשפה ברורה, קונקרטית ומתאימה לגיל: למשל, "אוטיזם זה דרך אחרת שבה המוח עובד, וזה יכול להקשות על דיבור, משחק עם אחרים והתמודדות עם רעש ושינויים." להדגיש: "זה לא אשמתך" ו"זה לא התנהגות לא טובה": לקשר התנהגויות לקושי תקשורתי, לרגישות חושית או לצורך בשגרה, ולא לרוע או לחינוך לקוי. לתת תמונה אישית: להסביר איך האוטיזם נראה ספציפית אצל האח במשפחה (צריך שגרה, נבהל מרעש, צריך עזרה במשחק משותף וכו'). לנרמל רגשות מעורבים: אהבה וגאווה לצד קנאה, תסכול, בושה או אשמה, ולהגיד במפורש שמותר להרגיש כמה דברים בו זמנית. להזמין שאלות לאורך זמן, ולא שיחה אחת גדולה: להבין שהילד/ה יחזרו לנושא בשלבים שונים, בהתאם לגיל ולהתפתחות. דוגמה פשוטה לילדים צעירים:"לאח/ות שלך יש משהו שנקרא אוטיזם. זה אומר שהמוח שלו מרגיש רעשים ושינויים יותר חזק, וקשה לו לפעמים לדבר או לשחק כמו אחרים. המבוגרים עוזרים לו ללמוד, וזה לא בגללך.”   איך לשמור על הבריאות הנפשית של האחים? אחים לילדים אוטיסטים נמצאים בסיכון מעט גבוה יותר לחרדה, סטרס וקושי רגשי, בעיקר כשיש עומס גדול בבית. לכן כדאי לשים לב לכמה עקרונות: זמן אישי עם ההורה: לקבוע זמנים שבהם ההורה פנוי רק לאח/ות הנוירוטיפיקלי/ת, בלי האח על הרצף, כדי שירגיש/ו חשוב/ה בפני עצמו/ה. לתת מקום לכל הרגשות: לעודד להגיד גם "קשה לי", "אני מתבייש/ת", "אני כועס/ת", ולענות באמפתיה, לא רק להיות חזק/ה. ללמד כישורי התמודדות: איך לנשום ולהירגע, למי לפנות כשקשה, איך לבקש עזרה, איך לקחת הפסקה כאשר יש עומס. ליצור מרחב לתמיכה קבוצתית: קבוצות אחים, מפגשים מונחים או אפילו שיחות מתוכננות עם עוד ילדים במצב דומה, יכולים לנרמל חוויה ולהפחית בדידות. להיות ערניים לסימני מצוקה: שינוי חד בשינה, ירידה בלימודים, הסתגרות, תלונות גופניות חוזרות ולשקול הפניה לאיש מקצוע בעת הצורך.   איך לשלב אחים בטיפול? מחקרים מראים שאחים יכולים ללמוד מיומנויות פשוטות ולהשתמש בהן כדי לשפר משחק ותקשורת עם האח על הרצף, וזה יכול לעזור לשני הצדדים. דגשים מעשיים ובטוחים: ללמד 2–3 מיומנויות עזרה ברורות (איך מושכים תשומת לב, איך להציע בחירה, איך לחכות, איך להשתמש בתמונה/מחווה/שלט). לקבוע זמן משחק מיוחד קצר (10–15 דקות) שבו האחים משחקים יחד תוך שימוש במיומנויות האלה, עם נוכחות ותמיכה של מבוגר. לשתף את האחים בתכנון: לשאול מה הם אוהבים לעשות יחד (לגו, כדור, משחקי דמיון) ולהכניס את זה למטרות. להיזהר לא להפוך את האח/ות למטפל/ת קטן/ה: לשמור על תפקיד מוגדר, מוגבל בזמן, ולא להעמיס אחריות טיפולית קבועה.   ההבדל בהתמודדות בין אח גדול לאח קטן לילד סנדויץ כאח לילד הרצף? בתוך המבנה המשפחתי, כל אח חווה את האוטיזם דרך משקפיים אחרים. האחים הגדולים נוטים לקחת על עצמם אחריות יתר והופכים לעיתים קרובות להורה שלישי, שדואג לביטחון האח ולעזרה להורים. לעומתם, אחים צעירים עלולים לפתח דפוס של ויתור יתר, כשהם לומדים בגיל מוקדם מאוד שצרכיהם משניים לאלו של האח המאובחן, מה שעלול להוביל לביטול עצמי. אחי הסנדוויץ (אלו שבאמצע מבחינה כרונולוגית), מוצאים עצמם בקושי כפול וכנראה המורכב ביותר, הם נדרשים גם לבגרות ואחריות כלפי הצעירים וגם לוויתור והתאמה מול האח שעל הרצף. המפתח להתמודדות בריאה אינו טמון בניסיון נואש לחלק משאבים שווה בשווה, שכן שוויון אינו בהכרח צדק. במקום זאת יש לשאוף לחלוקה לפי צורך אישי.                                                                                                                                                                 כל ילד צריך להרגיש שהוא מקבל את מה שהוא זקוק לו באותו רגע, בין אם זו שיחה עמוקה, זמן איכות נפרד או פשוט הכרה במאמץ שלו. חלוקה זו חייבת להיות דינמית, היא משתנה עם הגיל, עם תקופות של משבר או רגיעה, ועם היכולת המשתנה של כל אחד מבני המשפחה להכיל את הסיטואציה. הבנה זו משחררת את ההורים מהאשמה של חוסר שוויון ומאפשרת להם לבנות חוסן המבוסס על ראיית כל ילד כעולם ומלואו.   האתגרים והיתרונות בלהיות אח או אחות לילד על הרצף האתגרים שחשוב להיות עם האצבע על הדופק לגביהן הם: תחושת הבדידות - תשומת לב מוגברת של ההורים לטיפול וסיפוק הצרכים של הילד המאובחן עשויה לעיתים לגרום לתחושת בדידות של האח או האחות שלא מאובחנים. אחריות מוקדמת ומצוינות - מכורח הנסיבות, אחד התהליכים שנצפו שקורים באחים לילדים מאובחנים נקרא, הורות לאח.                                                                  האחים הלא מאובחנים עשויים להפוך לסוג של הורה נוסף בבית, הם מרגישים אחריות שמוטלת עליהם, להיות בסדר, להצטיין בלימודים ובדברים, לא לבקש דברים, לא להפריע, לא להעמיס על ההורים או אפילו לא לריב עם האח המאובחן (מה שטיפוסי מאוד בין אחים). חששות מהעתיד - תופעה נוספת שאנחנו מזהים בגילאים מאוחרים יותר, היא חששות של האחים לגבי העתיד של אחיהם המאובחן. מי ידאג לו שההורים לא יוכלו, איך ימצא עבודה, האם יוכל להתחתן ולהקים משפחה? היתרונות: פיתוח אמפתיה גבוהה ורגישות חברתית - אחים לילדים עם צרכים מיוחדים לרוב יפתחו יכולת אמפתיה גבוהה לאחר. הם לומדים לקרוא רמזים לא מילוליים (שפת גוף, טון דיבור, מצוקה שקטה) בשלב מוקדם מאוד בחיים ולפתח יכולת הכלה גבוהה. הם מבינים שלכל התנהגות יש סיבה, גם אם היא נראית מוזרה כלפי חוץ. זה עלול להפוך אותם לחברים ובני זוג שמסוגלים להבין לעומק אנשים אחרים, גם בלי מילים. סובלנות וקבלת השונה כדרך חיים- עבור אחים אלו, השונה, הוא חלק מהיומיום בבית, ולכן הוא לא מאיים.   הם מפתחים חסינות לסטיגמות חברתיות. הם רואים את האדם שמאחורי האבחנה. במקרים רבים, האחים הופכים לשגרירים של סובלנות בסביבה שלהם (בבית הספר, בתנועת הנוער), כשהם מלמדים את קבוצת השווים שלהם איך לגשת ואיך לקבל את מי שנתפס כחריג. בגרות רגשית ותחושת מסוגלות- בשל הנסיבות המשפחתיות, אחים אלו נדרשים לעיתים קרובות לגלות אחריות גדולה יותר. הם לומדים לווסת את הרגשות שלהם. למשל, להישאר רגועים כשאחיהם חווה התפרצות, ולתפקד במצבי לחץ. הבגרות שלהם מתבטאת ביכולת להבחין בין עיקר לטפל. הם מבינים מוקדם מהן הבעיות האמיתיות בחיים, מה שמעניק להם פרופורציות שאין לבני גילם.   יכולת הכלה וגמישות מחשבתית- החיים לצד אוטיזם דורשים אלתור וגמישות בלתי פוסקת (שינויים בתוכניות, התאמות של הסביבה). האחים הופכים ליצירתיים מאוד במציאת דרכים לתקשר או לשחק עם אחיהם. הגמישות הזו היא נכס אדיר בעולם המבוגרים ובעולם העבודה, היכולת להתאים את עצמך למצבים משתנים ולדעת לפתור בעיות בלי להישבר. איפה עובר הגבול בין מעורבות בריאה של האחים לבין מעמסה ריגשית מוגזמת? מילת המפתח היא איזון . מצד אחד, לשתף, ללמד מיומנויות, לתת מקום להיות חלק מהסיפור המשפחתי. מצד שני, להגן מפני עומס, לא לצפות שהאח/ות יפתרו כל משבר, לא להעמיס שמירה קבועה, ולא להפוך אותם למטפלים במקום הורים ומטפלים מקצועיים.     סיכום ההנחיות מבוססות מחקר לעבודה עם אחים של ילדים אוטיסטים היבט הנחיות מבוססות ראיות  (Evidence-based) דגשים מרכזיים פסיכו-אדוקציה (הדרכה) מתן הסברים חוזרים ומותאמי גיל על האבחנה. נרמול רגשות מעורבים (כמו כעס או קנאה) ועידוד שאילת שאלות. הבנה של הלקות מפחיתה חרדה ומגבירה אמפתיה. מעורבות בטיפול שימוש באסטרטגיות מובנות ומוגבלות בזמן שבהן האח מתווך, למשל מיומנויות של משחק. הכל תחת הדרכה ופיקוח מקצועי. המטרה היא שיפור הקשר, לא הפיכת האח למטפל. גבולות האחריות הימנעות מציפיות לטיפול כרוני או הורות מצד האח. אחריות יתר היא גורם סיכון לפגיעה בבריאות הנפשית של האח. אווירה משפחתית קידום תקשורת פתוחה, תמיכה חמה וחלוקת קשב הוגנת מצד ההורים. אלו מנבאים איכות חיים גבוהה וחוסן נפשי אצל האחים. תמיכה חיצונית הצעה של קבוצות אחים או טיפול רגשי כאשר מופיעים סימני מצוקה, במיוחד במשפחות עם רקע פסיכיאטרי מורכב. קבוצת השווים (אחים אחרים) מהווה גורם מגן משמעותי.     לסיכום, אתם ההורים הם עמודי התווך של המשפחה, כשאתם בטוב, הילדים יהיו בטוב. בראש ובראשונה דאגו לעצמכם, לתמיכה המתאימה לכם, על מנת שתוכלו לתת גם לילדים.      מקורות: Quatrosi, G., Genovese, D., Amodio, E., & Tripi, G. (2023). The quality of life among siblings of autistic individuals: A scoping review. Journal of Clinical Medicine , 12 (3), 735. doi: 10.3390/jcm12030735 Rosen, N. E., McCauley, J. B., & Lord, C. (2022). Influence of siblings on adaptive behavior trajectories in autism spectrum disorder. Autism , 26 (1), 135-145. Shivers, C. M., & Plavnick, J. B. (2015). Sibling involvement in interventions for individuals with autism spectrum disorders: A systematic review. Journal of Autism and Developmental Disorders , 45 (3), 685-696. DOI: 10.1007/s10803-014-2222-7 ‏ Walton, K. M., & Ingersoll, B. R. (2012). Evaluation of a sibling-mediated imitation intervention for young children with autism. Journal of Positive Behavior Interventions , 14 (4), 241-253. doi: 10.1177/1098300712437044 ‏ Wolff, B., Magiati, I., Roberts, R., Pellicano, E., & Glasson, E. J. (2022). Risk and resilience factors impacting the mental health and wellbeing of siblings of individuals with neurodevelopmental conditions: A mixed methods systematic review. Clinical psychology review , 98 , 102217. https://doi.org/10.1016/j.cpr.2022.102217 ‏ ‏     🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטצאפ השקטה  שלנו🟢

עיקר המידע המדעי העדכני לגבי התמודדות של ילדים עם צרכים מיוחדים בעת מלחמה מגיע משתי מדינות, אוקראינה וישראל. לאחרונה התפרסמו מספר מאמרים שבדקו את השפעת המלחמה על הילדים, בדגש על ילדים עם צרכים מיוחדים ואת דרכי ההתמודדות היעילות במצב מורכב זה, כמו גם הדרך להגן על נפשם של הילדים. ילדים עם צרכים מיוחדים באזורי מלחמה ילדים עם צרכים מיוחדים באזורי מלחמה מראים שיעורים גבוהים יותר של מצוקה והפרעות נפשיות בהשוואה לבני גילם, אך קיימות דרכים מבוססות ראיות להפחתת סיכונים ולתמיכה בהתמודדות עבור הילדים והמטפלים כאחד. מה אנו יודעים על ההשפעה? ילדים אוטיסטים בישראל לאחר ה-7 באוקטובר 2023: מחקר משנת 2025, בדק 228 ילדים ישראלים (134 אוטיסטים, 94 לא אוטיסטים) בתוך 30 יום ממתקפת ה-7 באוקטובר 2023 והמלחמה שבאה בעקבותיה. כמעט לכל הילדים הייתה חשיפה כלשהי הקשורה למלחמה, אך ילדים אוטיסטים הראו החמרה גדולה יותר בחרדה, במיוחד פחד מפציעה גופנית, התקפי פאניקה ואגורפוביה, פחד ממקומות ציבוריים. הורים לילדים אוטיסטים דיווחו על דיכאון, חרדה וסטרס גבוהים באופן ניכר מהורים לילדים לא אוטיסטים, ברמות הגבוהות פי 2–4 מקבוצות של הורי אוטיסטים מלפני המלחמה, מה שמדגיש את הצורך בזיהוי מוקדם ובטיפול ייעודי לקבוצה זו. במחקר ישראלי נוסף משנת 2024 של הורי ילדים אוטיסטים (בגילאי 3–17 שנים), 81%-88% קיבלו ציון מעל לסף הקליני של פוסט טראומה בשאלון סריקת טראומה לילדים ומתבגרים, כאשר ילדי גן אוטיסטים הראו תסמינים גבוהים משמעותית מעמיתיהם הלא-אוטיסטים. שיבושים כמו סגירת בתי ספר (23% מהילדים האוטיסטים לא היו במסגרת לימודית) והפסקות בטיפולים (47%) העצימו את הפגיעות, מה שמדגיש את הצורך בשימור שגרה ובתמיכה מותאמת. מידע מהעולם: לאורך מלחמות שונות, חשיפה קשורה באופן עקבי לפוסט טראומה, חרדה, דיכאון, אגרסיביות, כעס, אלימות פיזית או מילולית ותסמינים מוגברים של קשב דמויי ADHD בקרב ילדים ומתבגרים. נתונים מאזורי קונפליקט מצביעים על כך ששיעורי ה- PTSD בקרב ילדים שנחשפו למלחמה יכולים להגיע ל-30%–70%, במיוחד בתנאים של חשיפה חוזרת ועקירה מביתם. ילדים עם מוגבלויות התפתחותיות (כולל אוטיזם) מתוארים כתת קבוצה פגיעה במיוחד. עבודת מיפוי על מלחמת רוסיה-אוקראינה מדגישה כי ילדים עם מוגבלויות השוהים במוסדות נמצאים בסיכון גבוה מאוד להדרה משירותים ומהגנות בסיסיות, דבר הדורש זיהוי פעיל ותמיכה מותאמת. למה ילדים עם צרכים מיוחדים פגיעים במיוחד? לילדים אוטיסטים יש לעיתים קרובות רגישות חושית מוגברת, צורך בשגרה נוקשה ואתגרי תקשורת. מאפיינים אלו הופכים אזעקות, פיצוצים, צפיפות ועקירה מהבית לגורמים שמערערים את הוויסות בילדים אלו. התלות של הילדים בשגרה מובנית, במטפלים מוכרים ובמסגרות חינוכיות מיוחדות פירושה שסגירת בתי ספר, פינוי ותחלופת צוות, מסירים תמיכות ויסות מרכזיות בדיוק ברגע שבו הלחץ בשיאו. ילדים עם מוגבלויות השוהים במוסדות נמצאים בסיכון מיוחד כאשר המוסדות סובלים ממחסור במשאבים, מפונים בצורה כאוטית או מנותקים משרשראות אספקה (מתוך מחקר שנעשה באוקראינה). מה עוזר? עקרונות מבוססי ראיות נמצאו מספר עקרונות חשובים על מנת לשמור על הבריאות הנפשית של הילדים בעת מלחמה:  בטיחות - הכוונה היא גם לביטחון פיזי וגם לביטחון רגשי: בטחון פיזי: מקום ממוגן ונגיש, שהילד מכיר ויודע לאן הולכים בזמן אזעקה, מי אחראי עליו, שבו אין סכנה ממשית כגון, ירי, אלימות, הזנחה. לדוגמא, פעמים רבות שינה של הילדים בממ"ד תורמת רבות לתחושת הביטחון הפיזי של הילדים. בטחון רגשי: דמויות מוכרות ככל האפשר כגון הורים, מטפלים, צוות מוכר מייצרות בטחון רגשי. המבוגרים סביב הילדים צריכים, ככל הניתן, לשדר שליטה יחסית, עקביות ועמדה מרגיעה. לא להכחיש פחד, אבל גם לא להישבר לידו. חשוב לספק הגנה מהצפה במידע, תמונות קשות, חדשות פתוחות ברקע, סרטוני זוועה בווטצסאפ וכדומה. עבור ילדים אוטיסטים בטחון כולל גם הגנה חושית, הפחתה של הרעש ככל הניתן (לדוגמא הנמכה של צליל ההתרעה בטלפון), עומס חזותי או מגע לא צפוי. שגרה צפויה - המוח והנפש של הילד רגועים יותר כשהוא יודע מה הולך לקרות, במיוחד במצבי מלחמה שבהם הכל מרגיש כאוטי. הנה מספר עקרונות לסדר יום בבית או בפנימייה: - שעה קבועה לקימה, החלפת בגדים (לא להישאר עם הפיגמה), ארוחת בוקר. - לימודים, בישראל הלמידה בשעות חירום מתבצעת בזום. על אף שהלמידה אינה תמיד יעילה בהיבט הדידקטי, עצם המפגש הקבוע והיציב, בו הילדים רואים פנים מוכרות של חברים וצוות חינוכי, הינו בעל ערך נפשי חשוב מאוד. זהו אירוע שמקנה אי של יציבות באירוע כאוטי כגון מלחמה. עבור ילדים אוטיסטים, המשכיות של מסגרות חינוכיות וטיפוליות,  גם אם בצורה מצומצמת או מרחוק נמצאה כקריטית לשימור איכות חיי המשפחה. - משחקי קופסא או פעילויות תנועתיות משותפות יכולות להפיג מתח ולשפר את מצב הרוח. - זמן מסך הינו סוגיה רגישה בשגרה ואף יותר בחירום. הילדים יהיו זמן רב יותר מהרגיל במסך, זה בסדר, טבעי ואנושי, גם ההורים צריכים שקט ומנוחה. מאידך, מומלץ להגדיר זמנים קבועים גם אם הם יותר מהרגיל. ניתן גם לחלק את זמן המסך לזמן מוגדר בבוקר, בצהרים ובערב. - מומלץ להקפיד על טקס השינה הקבוע, הכולל מקלחת, ארוחת ערב, אם נהוג להקריא סיפור או במקרה של ילדים גדולים שקוראים ספר לבד לפני השינה. המטרה היא ליצור יציבות בתוך כאוס: גם אם יש אזעקות ופינוי יש חלקים ביום שהם צפויים וקבועים. הורים מגיבים ורגישים - הילד זקוק למבוגר שקולט את אותות המצוקה, הצרכים שלו, מגיב אליהם בזמן ובצורה מותאמת. זה אחד המרכיבים המרכזיים בשמירה על החוסן הנפשי של הילדים בעת מלחמה ואלו העקרונות והדגשים המומלצים: לראות את הסימנים : לזהות שהילד מוצף, נסער, נסגר, מתקשה לווסת, לא רק כשהוא כבר מתפוצץ. לפרש את הסימנים : להבין אם זו חרדה, עומס חושי, קושי בשינוי, רעב, עייפות. ההורים מכירים את ילדיהם הכי טוב!! להגיב באופן מותאם : לשבת לידו, לדבר ברוגע ובשקט, לגעת רק אם זה עוזר לו. להציע ברירה כגון "רוצה לשכב עם שמיכה או לשבת לידי?", "רוצה אוזניות או לשים מוזיקה שקטה?". לווסת יחד : נשימות, משחק מוכר, חפץ מעבר. בילדים עם קושי בתקשורת: להשתמש באמצעי תקשורת חלופית (תמונות, לוח תקשורת, מחוות) כדי להבין מה הוא מרגיש ורוצה. לשים לב במיוחד לשינויים בהתנהגות כסימן למצוקה כגון יותר אגרסיה, הימנעות, עלייה בתנועתיות חזרתיות.   המטרה: שהילד לא ירגיש לבד עם החרדה. תהיה דמות קבועה שמגיבה אליו ולא מתעלמת, מתפרקת או נבהלת ממנו. בריאות ותזונה כבסיס לבריאות הנפש בחירום - זה נשמע טכני ומובן מאליו, אבל עבור מוחות מתפתחים ובמיוחד במצבי טראומה, זה בסיס לבריאות נפשית. בריאות: - גישה לתרופות קבועות ,ADHD אפילפסיה, תרופות פסיכיאטריות ושמירה על רצף טיפולי ככל הניתן כדי לא להוסיף קשיים בוויסות. - טיפול במחלות חריפות כגון כאב שיניים, כאבי בטן, אסתמה. כאב פיזי עלול להתערבב עם חרדה. - שינה חשובה מאוד לבריאות הנפשית ולכן ככל הניתן מומלץ להקפיד על זמני שינה קבועים, טקס שינה, ולצמצם מסכים כשעתיים לפני שינה. תזונה: - ארוחות קבועות, כמה שאפשר מאוזנות, עם נוזלים, גם אם התפריט מצומצם. - אצל ילדים סלקטיביים באכילה, מומלץ לדאוג מראש למזונות שהילדים מוכנים לאכול גם במצב חירום. - הימנעות ככל האפשר מצריכה עודפת של סוכר וקפאין שעלולים להגביר היפראקטיביות וחרדה.   אם הילד לא ישן, רעב, חולה או בלי תרופות, כל התערבות רגשית תהיה הרבה פחות אפקטיבית. הגנה על ההורים - - סקירות מראות כי בריאות הנפש של ההורה ואיכות הטיפול הם גורמי הגנה מרכזיים שחוצצים בין השפעת החשיפה למלחמה לבין תסמיני הילד. - קבלת תמיכה פסיכוסוציאלית, שמירה על קשרים חברתיים וביטחון כלכלי, הם הגורמים שנמצאו כחשובים ביותר בהגנה על בריאות הנפש של ההורים.   מקורות: Barbic, S., Lochman, J. E., Tol, W. A., Jordans, M. J. D., et al. (2026). Evidence-based mental health interventions for children in fragile and humanitarian settings: An individual participant data meta-analysis.  Evidence-Based Mental Health . Advance online publication.​ Doron, G., Gordon, I., Tenenbaum, E. J., & colleagues. (2025). Psychological distress in autistic and non-autistic Israeli children following terrorism and war.  European Child & Adolescent Psychiatry . Advance online publication. Hunt, X., Betancourt, T., Pacione, L., Elsabbagh, M., & Servili, C. (2021). Commentary: children with developmental disorders in humanitarian settings: a call for evidence and action.‏ DOI: https://doi.org/10.33682/6vgm-5n34 Karni-Visel, Y., Roth, D., Lev, S., & Werbeloff, N. (2025). Quality of life and mental health in families of children with developmental disabilities during wartime.  Psychological Trauma: Theory, Research, Practice, and Policy, 17 (7), 1434–1442.  https://doi.org/10.1037/tra0001941 ​ Kovacs, M., Dovbysh, S., & colleagues. (2023). Change in child mental health during the Ukraine war.  European Child & Adolescent Psychiatry, 32 (7). McElroy, E., Hyland, P., Shevlin, M., Karatzias, T., Vallières, F., Ben-Ezra, M., ... & Martsenkovskyi, D. (2024). Change in child mental health during the Ukraine war: evidence from a large sample of parents.  European child & adolescent psychiatry ,  33 (5), 1495-1502.‏ doi:  10.1007/s00787-023-02255-z Rachamim, L., Aloni, R., Mualem-Taylor, H., Glickman, O., Goodman, A., & Laor, N. (2025). “Children of war”: examining the associations between war exposure, maternal PTSD, and continuous traumatic stress on Israeli children’s PTSD.  Research on Child and Adolescent Psychopathology ,  53 (7), 1047-1059.‏ doi:  10.1007/s10802-025-01321-1 Rozenblat, S., Nitzan, T., Matz Vaisman, T., Shusel, R., Rum, Y., Ashtamker, M., Golan, O., Dinstein, I., & Koller, J. (2024). Autistic children and their parents in the context of war: Preliminary findings.  Stress and Health, 40 (5), e3442.  https://doi.org/10.1002/smi.3442 ​ Sennersten, F., Frogh, S., Påhlsson, S., Wladis, A., Alvinius, A., & Bäckström, D. (2025). The Russo-Ukrainian War’s toll on paediatric health during the first two years and future research directions: a scoping review.  Communications Medicine ,  5 (1), 431.‏ doi:  10.1038/s43856-025-01190-1 Shaked-Ashkenazi, S., Bar, I., Oliver-Aronson, L., Horesh, D., Eden, S., & Golan, O. (2025). Psychological distress in autistic and non-autistic Israeli children exposed to war and terrorism.  Journal of Psychiatric Research ,  188 , 266-270.‏ DOI:  10.1016/j.jpsychires.2025.05.073 Yildirim, S., Gutierrez-Torres, M. A., Byansi, W., Ventevogel, P., Bosqui, T., & Betancourt, T. S. (2026). Evidence based mental health interventions for children in fragile and conflict affected settings: expanding reach and system strengthening.  bmj ,  392 .‏ doi:  10.1136/bmj-2025-086043 🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטצאפ השקטה  שלנו🟢

בעקבות המצב, הצוות שלנו בנה עבורכם מאגר פעילויות פשוטות ומרגיעות לילדים שניתן לבצע במרחב המוגן או בחוץ (בהתאם למצב) בתחומי עניין שונים, כך שכל משפחה תוכל למצוא לה את הפעילויות המתאימות לה. 1.פעילויות אומנותיות: א. בהשראת טכניקה שנקראת סקוויגל: שרבוט חופשי, אפשר בעיניים פתוחות או סגורות ואז מתוך מה שיצא לחפש דימוי, לפתח אותו, לצבוע. ככה נוצרות דמויות ובסוף אפשר גם להמציא סיפור. ניתן לשרבט בתורות ולחפש ביחד את הדימויים. מצורפות דוגמאות: הקרדיט לציורים האותנטיים לשובל קציר שרעבי המוכשרת מהצוות שלנו.       ב. סיפור ב-6 חלקים: חלקו את הדף לשישה חלקים מבלי לחתוך. בכל חלק תתואר תמונה אחת. 1. ציירו את הגיבור של הסיפור 2. ציירו מה המשימה שלו 3. ציירו מה המכשול שלו 4. ציירו מה/מי עוזר לו 5. ציירו כיצד הגיבור מתמודד עם המכשול 6. ציירו מה קרה בסוף   דוגמא:    הערה: פעילות א' וב' הן שתי פעילויות שונות.   2. תרגול יוגה: בהתאם למצב הרוח נבחר תנוחות שיותר אסופות ומכונסות או תנוחות פתוחות שמעודדות נשימה עמוקה. מצורפות מספר דוגמאות מתוך ערכות קלפי יוגה שפותחו במיוחד עבור ילדים אוטיסטים על ידי תמר אלביליה מהצוות שלנו. א. ב. ג .   ד.     3. פעילות גופנית כללית: א. משחק לחידוד ההקשבה תוך כדי תנועה – מגדירים שלושה חוקים. לדוגמא: שהמבוגר אומר "קטשופ" – הילדים עושים סקווט - כפיפת ברכיים ועולים (כמו לחצן של קטשופ). שהמבוגר אומר "גלידה" – הילדים מרימים ידיים למעלה כפות הידיים מחוברות ויוצרות צורת משולש כלפי מעלה ומבצעים סיבוב במקום. שהמבוגר אומר "סופרמן" – הילדים בעמידת שש ומרימים יד ורגל. אפשר לגוון ולבקש גם יד ורגל נגדית. המבוגר בתחילה מדגים מה אומרת כל הנחייה ואז מתחיל לומר את המילים לסירוגין בצורה מהירה. המטרה של הילד להספיק לבצע כמה שיותר צורות בדקה.   ניתן אחר כך להמציא צורות אחרות ביחד עם הילדים.   תרגול מצוין להעלאת הדופק, חידוד הקשב ושיפור הכושר הגופני.   ב. משחק מהירות תגובה. מפזרים 3 חפצים בחדר או בגינה בחוץ אם ניתן ובטיחותי. לדוגמא: כרית, בקבוק וכיסא. המבוגר קורא בשם החפץ ועל הילד לגעת בחפץ במהירות האפשרי. כך אחד אחרי השני למשך דקה. המטרה לגעת בכמה שיותר בדקה.   4. פעילויות המשלבות מוזיקה: א. ניתן לתלות על הקיר דף ציור גדול ולעודד ציור חופשי עם מדבקות אהובות (כמו גיבורי על או דינוזאורים), בליווי מוזיקה ותנועה – פעילות שמאפשרת ביטוי יצירתי, הפחתת מתח, חיזוק חגורת כתפיים ושילוב בין גוף לנפש. ב. שימו מוזיקה אהובה, בזמן שהמוזיקה מנגנת על הילדים לנוע בכל דרך שבא להם, ברגע שהמוזיקה מפסיקה, הם קופאים במקום. פעילויות אלו משלבים תנועה, מוזיקה וכיף ומסייעות בשחרור אנרגיה ושיפור המודעות הגופנית.   5. פעילויות תחושתיות: א. קופסת ההפתעות – החביאו לילדים חפצים שונים בתוך קופסת נעליים או קופסת דגנים ריקה ובקשו מהם לזהות מהו החפץ מבלי שהם רואים אותו. עליהם לזהות את החפץ דרך מישוש שלו וזיהוי המרקם והצורה שלו. ב. פינת השקט שלי – בחרו פינה קטנה בממד/מקלט וציידו אותה בכמה שמיכות וכריות רכות, אפשר להוסיף בובה מרגיעה, צעצוע רך אהוב, ספר או חפץ בעל מרקם נעים. פינה זו יכולה לשמש כמקום מפלט עבור הילד כשהוא מרגיש מוצף או זקוק להפוגה. המרחב המוכר והנעים עוזר לווסת את עצמו ולהירגע. מאחלים לכולם המשך ימים שקטים🙏 🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו – הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה  שלנו🟢

חג פורים מביא אתו שמחה, תחפושות, רעשנים והמון גירויים, מה שעלול להיות מאתגר במיוחד עבור ילדים אוטיסטים. חג פורים הוא חג מאוד מבלבל, אנשים פתאום לא נראים כמו בדרך כלל. יש להם אותו קול אבל צורה אחרת. יש המון שינויים וגירויים מה שעלול ליצור הצפה חושית. זה דורש הרבה כוחות להתמודדות. הנה כמה דגשים שיכולים לעזור להפוך את החג לחוויה נעימה ומותאמת יותר: 🎭 בחירת תחפושות ✔ התאמת התחפושת: בחרו תחפושת מחומרים נעימים ולא מגרים, ללא תגיות מציקות או אביזרים לא נוחים. ✔ לתת שליטה: אם הילדים לא רוצים להתחפש, אפשר לנסות פריט סמלי כמו כובע או חולצה עם דמות אהובה או ניתן גם לשלוח את התחפושת לגן/כיתה ואולי שם יסכים להתנסות.  ✔ התרגלות מוקדמת: נסו להכיר לילדים את התחפושת מראש, אפשר דרך משחק, מדידה הדרגתית או אפילו סיפור על התחפושת. 🔊 התמודדות עם רעש וגירויים ✔ אוזניות מסננות רעש 🎧 יכולות לעזור במקומות רועשים (הרעשנים, המסיבות). ✔ הכנה מראש: להראות תמונות או סרטונים של אירועי פורים ולתאר מה הולך לקרות. ✔ לתכנן יציאות: לזהות מראש מקום שקט שבו הילדים יוכלו לנוח אם ירגיש עומס חושי. 🗓 שגרה ותחושת שליטה ✔ ליצור לוח זמנים ברור: להסביר מראש מה צפוי לקרות ביום החג. ✔ בחירת פעילויות: לא חייבים להשתתף בהכול, אפשר לבחור מה שמתאים לילדים ולמשפחה. 🎁 משלוחי מנות בהתאמה אישית ✔ אם לילדים יש רגישויות לאוכל, אפשר להכין משלוח מנות עם חטיפים מותאמים או אפילו עם צעצועים קטנים במקום ממתקים. 💡 הכי חשוב, להיות קשובים לילדים ולצרכים שלהם! ללכת בקצב שלהם. לא חייבים להתחפש. חג פורים יכול להיות חוויה חיובית ומהנה אם דואגים מראש להתאמות הנכונות. אל תהססו לשנות, להתאים ולמצוא את הדרך שהכי טובה לילדים שלכם. פורים שמח ומותאם לכל אחד! 🎉 🟢 לכל העדכונים בתחום האוטיזם והאירועים מהמרכז שלנו – הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה  שלנו 🟢

האם אי פעם הרגשתם שאתם לכודים בתוך גוף שלא נשמע לכם, כשסביבכם מדברים אליכם כאילו אתם תינוקות?  עבור ילדים רבים עם קשיים תקשורתיים ומוטוריים, זוהי המציאות היומיומית. כשאנחנו פוגשים התנהגויות מאתגרות בבית, בכיתה ובחוץ: צעקות, מכות, התפרצויות ופגיעה עצמית, קל לנו להתמקד בכיבוי שריפות ובתגובה לאלימות. אבל מה אם נשנה את נקודת המבט ונהפוך לבלשים? הרבה מהנאמר בפוסט זה נשאב מתוך חוויותיהם של אוטיסטים לא מדברים שהצליחו להביע את תחושתיהם דרך הקלדה או כתיבה.   מודל הקרחון: מה מסתתר מתחת לפני השטח? התנהגות אלימה היא רק קצה הקרחון, מעל המים אנחנו רואים את המעשה, אך מתחתיהם מסתתר עולם שלם של תסכול: חוסר אונים ושליטה:  ילד שמרגיש שאין לו השפעה על המציאות שלו (מתי אוכלים, מה לומדים, מי נוגע בו, מתי מסיימים משהו) צובר תסכול שהופך לאלימות כדי להחזיר לעצמו את השליטה. העדר שפה:  דמיינו שאתם צמאים או שכואב לכם, ואין לכם שום דרך להגיד זאת. ללא כלים לתקשורת חליפית (תת"ח), התסכול הופך להתפרצות פיזית. הצפה חושית:  לפעמים האורות בוהקים מדי, רעש גרירת הכיסאות חזק מדי, או שמרקם האוכל מעורר דחייה. מטען מהבית או המסגרת החינוכית:  חשוב להכיר בכך שלא הכל בשליטתנו. ילד מגיע עם מצב רגשי מהבית או מהמסגרת החינוכית/הסעה (לילה ללא שינה, מתח משפחתי, היעדר צוות קבוע).   נקודת המוצא המוצעת כמפתח לשינוי בהתמודדות עם התנהגויות מאתגרות באוטיזם: הנחת מסוגלות כדאי לשקול לשנות את נקודת המוצא שלנו. הנחת מסוגלות מציעה להניח שהאדם מבין הכל. גם אם הגוף בוגד בהם, הם קולטים את המילים, המשמעות, הטון שלנו ואת היחס שלנו.  כאשר נתייחס לילדים כאל בני גילם הכרונולוגי ולא לפי רמת התפקוד הנראית לעין, רמת המתח שלהם עשוייה לרדת. במקום דפי צביעה לנער בן 17, נגיש לו חומרים שמכבדים את האינטליגנציה שלו, כמו מגזינים של נשיונל ג'יאוגרפיק או מוסיקה עכשווית. דמיינו שאתם כלואים בתוך גוף שלא נשמע לכם, ואנשים סביבכם מדברים אליכם כאל תינוקות, זהו מקור עצום לתסכול, כעס ואלימות.   איך עוברים למניעה של התנהגויות מאתגרות? כלים מעשיים כדי לייצר סביבה בטוחה ומכבדת, כדאי לאמץ מספר כלים: בדיקות רפואיות:   הקפדה על בדיקות שגרה של מוקדים אפשריים לכאב ואי נוחות: בדיקות שיניים, בדיקות חוסרים תזונתיים, מעקב אחרי עצירות, מעקב אחרי יובש בפה (עלול להיגרם מתרופות), עקיצות מגרדות ואלרגיות, אפשרויות לחרדה או פחדים. תצפית מעמיקה:   נסו לזהות ולבודד את הגורם המקדים להתנהגות המאתגרת, ואת התגובה כלפיה, בנוסף נסו לזהות את הגורם המקדים להתנהגות חיובית, כדי לגלות חוקיות ודפוסים. בהתאם למה שיתגלה, שקלו לשנות משהו במשוואה. בניית שגרה והטרמה: לוח זמנים חזותי.  מילים נאמרות ונעלמות, תמיכה חזותית מייצרת ביטחון ויציבות ולכן עשויה להפחית חרדה. כך הילד יודע מה צפוי לו, אפילו שהשגרה דומה. תמיכה חזותית עונה על הצורך לדעת מתי זה נגמר. סדר חזותי בתוך פעילות מומלץ גם הוא לילדים מסוימים. הטרמה.  הכנה לכל שינוי ומניעת הפתעות. ספרו לילד מה עומד לקרות: "עוד מעט מסיימים ל___ ועוברים ל____" שימוש בסיפורים חברתיים.  על פי כללים ברורים. הסיפור עם תמונות הילד, סובביו וסביבתו, מאפשר בהירות במצבים אפורים, מצבי שינוי, מצבים חדשים או מצבים בהם נדרשת התנהגות מסוימת. שימוש בתקשורת חליפית.  הצעת סמלים נגישים, לוח אותיות, הצעת הקלדה, פלט קולי עם מסר אחד. ג'סטה, התאמת אמצעי תקשורת לילד. חיפוש וחיפוש עד שנמצא. סביבה מווסתת חושית ופיזית: מומלץ להתייחס לכל החושים לדוגמא:   שמיעה, האם רועש מידי? מישהו צועק? רעש גרירת כסאות? ראיה, האורות בוהקים מידי? ניאון מהבהב? מגע, האם מרקם האוכל מגעיל? האם יש דרישה לגעת בחומרים לא נעימים? אולי אחרי מזון מסוים תמיד מתפרץ? אולי בכל פעם שאין שניצל מתפרץ? מה עושים? יצירת מרחב שקט עם פוף או וילון שהילד יוכל לגשת לפני שמאבד שליטה. הפסקות יזומות לצורך הליכות, קפיצות, חצר, התכנסות במקום קטן, עיטוף. שימוש בעזרים כגון אוזניות, משקפי שמש, נשכנים. התייחסות לטוב:  מתן חיזוקים שמעודדים התנהגות חיובית, מומלץ לא חיזוקים אכילים, לא חיזוקים ענקיים. תשומת לב חיובית, הילד אוהב עיתונים, תנו לו עיתון חדש. חיזוק תואם ומכבד גיל ועניין.   שאלון למחשבה (מבחן הנחת מסוגלות) בפעם הבאה שאתם ניצבים מול התנהגויות מאתגרות, שאלו את עצמכם: ➤ מבחן הטון והשפה : האם כשדיברתי אל הילד בזמן האירוע (או לפניו), השתמשתי בטון ובשפה שהייתי משתמש בהם עם נער בן גילו ללא מוגבלות, או שדיברתי אליו כאל תינוק? ➤ מבחן ה"למה": האם פירשתי את האלימות כהתנהגות רעה או שהוא עושה דווקא, או שניסיתי להבין מה הילד מנסה להגיד לי, ואין לו יכולת שפתית לבטא זאת? ➤ מבחן התוכן הלימודי : האם המשימה שהילד סירב לבצע (שהובילה להתפרצות) באמת מכבדת את האינטליגנציה שלו, או שהיא הייתה משעממת/ילדותית מדי עבורו? ➤ מבחן המרחב והמגע: האם כיבדתי את המרחב האישי שלו, או שחדרתי לבועה שלו (מגע, חיבוק, הזזת הכיסא שלו) מבלי לבקש רשות או להטרים עבורו את הצפוי? ➤ מבחן הקול: האם נתתי לו דרך חלופית (לוח אותיות, סמלים, הקלדה, חפצים) להביע את ההתנגדות שלו לפני שהיא הפכה לפיזית? אפשרות בחירת אוכל לפני הגשה לצלחת למשל. השאלון אינו פתרון קסם ועדיין יהיו שאלות ותסכולים רבים אבל הוא מציע שינוי בנקודת המבט.   זכרו: הילדים שלכם אולי לא יכולים לדבר, אבל הם מקשיבים לכל מילה. יש להם עולם פנימי עשיר שרק מחכה שנמצא את המפתח אליו. אל תוותרו עליו, הוא שם בפנים.     🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטצאפ השקטה  שלנו🟢

השבוע התקיים כנס בנושא היבטים רגשיים סביב אנקופרזיס (הצטאות), שנערך על ידי המרפאה הרגשית-התפתחותית במכון להתפתחות הילד בבית החולים שיבא, תל השומר. קשיי גמילה יכולים להתבטא בעצירות, אנקופרזיס, סרבנות אסלה ועוד.  קשיי גמילה אצל אוטיסטים יכולים להיות מאתגרים במיוחד.  בחרנו לשתף אתכם ב- 15 נקודות משמעותיות, שעלו בכנס בנוגע לתהליך גמילה של ילדיכם.   תהליך גמילה מחיתולים הוא פרויקט משפחתי , קשיים עשויים לצוץ בדרך, ויש דרכים לפתור אותן ולהעביר ילדים לעשיית צרכים באסלה, אך המסר החשוב מהילד להוריו הוא אנחנו יחד בזה ! התהליך יכול להיות מאתגר, דורשני, אינטנסיבי ומציף הרבה קשיים משפחתיים, אתם עמוסים כל כך, דאגו לתמיכה עבורכם.  ליווי ע"י אשת מקצוע, מהמסגרת החינוכית או מהמעגל הטיפולי האחר שלכם, חשוב מאוד מאוד. אתם זקוקים להכלה בתהליך הזה על מנת שתוכלו לעזור לילד לצלוח את השלב הזה אשר משפיע על איכות החיים המשפחתית שלכם. שיבוש בתהליך הגמילה היא בעיה מורכבת. ניתן להגדירה כבעיה פסיכולוגית, פיזיולוגית והתנהגותית. הטיפול בה צריך להיות יצירתי ולערב התייחסות לשלושת התחומים הללו לפחות. הילד שעובר תהליך גמילה, עובר מעולם הקטנים לעולם הגדולים, תהליך משמעותי לגדילה שלו, וליכולת שלו להיות בשליטה על אספקטים חשובים בחייו. הליווי ההורי, הסמכותי והמחבק, חשוב מאוד להצלחת התהליך. חשש הורי מלתסכל את הילד ולהיכנס לתהליך, משפיע בצורה לא חיובית. ברגע שהתקבלה ההחלטה, הורים, תמכו בילד בנחישות ורגישות. אתם יחד בזה. לאחרונה, חלה עליה משמעותית בישראל, במקרים בהם הילדים עושים פיפי באסלה באופן עצמאי, ואת הקקי עושים בבגדים או דורשים חיתול. הנתונים מראים שכך נוהג כמעט כל ילד רביעי. אתם לא לבד, ויש מה לעשות כדי לעזור.  סיבות רבות יכולות להיות למצבי קושי בגמילה.  כאשר אין סיבות רפואיות , ולפעמים במקביל אליהן,  נמצא קשר בין קשיי גמילה לילדים עם קשיי פרידה באופן כללי, לילדים ש'מענישים' הורים על מקרים של מילואים ממושכים והיעדרות הורה או מעבר דירה. באוטיסטים מאוד נפוץ מקרה ואפילו אחד בלבד, של יציאה כואבת עקב עצירות או קקי קשה מאוד, או מקרה בו ילד ישב בשירותים והפריעו לו, נכנסו למשל ילדים אחרים מהגן, שעלולים לשבש או לעכב את תהליך הגמילה.  לעיתים נמצא גם קשר בין פגיעה מינית שעבר אחד ההורים  לקושי בגמילה של הילדים. חשוב לנסות ולזהות את הסיבה לקושי בגמילה, אך לאחר שעשינו זאת, האירוע עצמו אינו רלוונטי יותר לתהליך הגמילה עצמו. אנקופרזיס ואוטיזם . חלק ממאפייני האוטיזם, קושי בגמישות מחשבתית, קושי בשינויים והצמדות לשגרות וטקסים מוכרים, העדר דיבור, רגישות חושית גבוהה או נמוכה לריחות רעשים ותחושות, מקשה על תהליך הגמילה, בפרט בהקשר לעצירות ולמעבר מקקי בחיתול לקקי באסלה. יש להתייחס לדברים אלו כאשר בונים תוכנית גמילה אישית לילד/ה. בנוסף, מאחר ויש קושי בזיהוי תחושות פנימיות, ופעמים רבות תחושות פנימיות מורגשות בצורה שונה מאיך שמרגישים אותן נוירוטיפיקלים, ביטויים התנהגותיים לתחושות של עצירות, כאב, גזים, נפיחות בבטן או צורך להתרוקן, יופיעו אצל ילד אוטיסט כהשמעת קולות מוגברת, יותר קפיציות, התמתחות גוף בצורות שונות. ביטויים אלו לא יובנו על ידי הסביבה בהקשר הנכון ולכן לפעמים יתפספסו דברים בתהליך.  בנוסף, מחקרים מראים שהבעיה אינה נפתרת עם הגיל. יש צורך לטפל בקשיי גמילה. ההמלצה היא לגשת לנושא מוקדם ככל האפשר, עם ההבנה שהתהליך לא מתבצע בדרך אינטואיטיבית שגרתית.   אפשר לשחק בקקי! משחקים ייעודיים מצויים בשוק, אפשר וכדאי להקליל את התהליך באמצעות משחקים מצחיקים דרכם אפשר 'לדוג קקי', לקלוע קקי לאסלה, להסיע קקי ולעצור אותו כמו אוטו עם שלט.  עצירות , לא רק מה שחשבתם. גם ילד שעושה בכל יום קקי, יכול לסבול מעצירות. גם ילד שבורח לו בתחתונים כמה פעמים ביום יכול לסבול מעצירות. גם ילד משלשל יכול לסבול מעצירות. עצירות היא אחד הגורמים המרכזיים לקושי, ויש מה לעשות. צריך לזהות מה בדיוק קורה אצל כל ילד.  יש סולם קקי! סולם בריסטול הוא מדד רפואי מקצועי שמסייע באבחון המצב והתאמת הפתרון. חשוב להסתכל על הקקי, וכן, לפעמים נבקש מכם לצלם אותו. תרופות כגון נורמלקס ואחרות, אינן גורמות להתמכרות. השימוש בתרופות מסייע לתהליך, אינו ממכר ואינו מסוכן. הוא עוזר.  נכון, אם הבעיה לא נפתרת והשימוש בתרופה יפסק, העצירות תחזור, אך זו לא התמכרות של הגוף.  התאמת תרופה צריכה להיעשות על ידי איש מקצוע.  הנה משהו תזונתי מעניין. קחו בננה ירוקה מאוד. עם קליפה. בשלו במים כ-10 דקות עד שהיא רכה מאוד. קלפו את הקליפה, וטחנו בבלנדר. המסה שנוצרת, חסרת טעם וריח. קררו אותה לגמרי, ניתן להקפיא בתבנית קרח בכמות קטנה של כפית. לאחר שקר או קפוא, ניתן להוסיף כפית לשייק, מעדן, יוגורט, רוטב פסטה. לא לחמם מחדש. מדובר בעמילן עמיד סוג 3 שנמצא במחקר כפרביוטיקה עוצמתית, ויכול ממש לשלשל, כדאי לנסות לטיפול בעצירות. בהדרגה אם יש צורך, ניתן להעלות עד כף גם 2 קיווי ביום נחשב כבעל השפעה על היציאות. חשוב לציין שתוספות אלו אינן מתאימות לשימוש בשלב הראשון של הטיפול, יש להרגיל את המעי לשינויים ולא להעמיס עליו. התוספות בהדרגה ובהתייעצות עם איש מקצוע. עזרים חזותיים : סמלים, סיפור חברתי אישי, טבלאות מעקב, מחזקים שונים, מאוד מאוד מסייעים בהמחשת התהליך. אימונים גופניים  שונים, משחקים מוטוריים, תנוחות יוגה, שימוש באביזרים, תומכים ומקדמים גם הם. כל אחד תומך בתחום אחר. נותן תמיכה נפשית, חזותית, גופנית. לבעיה פסיכולוגית, פיזיולוגית, התנהגותית נציע פתרון יצירתי ודינמי. רופא הילדים הוא התחנה הראשונה. באם הייתה עצירות בשבועיים הראשונים לחיים, קושי בהעברת מקוניום, דווחו לו. במידה ויש צורך, ישנם רופאי גסטרו מומחים לתנועתיות מעי, וישנן בדיקות חשובות שניתן לבצע על מנת לשלול מצבים מסוימים. במידה ונאמר לכם שלילד יש 'עצירות פונקציונליות' אין פירוש הדבר שאין מה לעשות.  יש מה לעשות, והרבה! לסיכום: עצמאות בשירותים היא אחד מהמאפיינים שמשפיעים הכי הרבה על איכות חיים של ילד, של בוגר ושל משפחה. ילדים אוטיסטים הזקוקים לרמות תמיכה שונות יכולים להיגמל מטיטולים! מהנסיון שלנו, ילדים רבים מסוגלים להרבה יותר ממה שאנחנו מניחים וממה שהם מסוגלים ליזום בעצמם ברגע זה. אם נצא מתוך הנחת מסוגלות שלהם, ונתווה להם את הדרך, ההצלחה תגיע.   🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטצאפ השקטה  שלנו🟢

המוח שלנו מקבל מידע משמונה חושים, ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, פרופריוספציה (תחושת מיקום הגוף בחלל), שיווי משקל ואינטרוספציה. אינטרוספציה הוא חוש שפחות מוכר, מדובר ונחקר. מאמר מרתק חדש סוקר בצורה מעמיקה את האינטרוספציה והקשר לאוטיזם ומספק קווים מנחים והמלצות להתמודדות עם קשיים באינטרוספציה. מהי אינטרוספציה (Interoception)? דמיינו שלגוף יש מערכת התראות פנימית שאומרת לנו: "אני רעב", "קר לי", "הלב שלי דופק מהר כי אני נלחץ". המערכת הזו נקראת אינטרוספציה. אצל הרבה אנשים אוטיסטים, מערכת ההתראות הזו עובדת קצת אחרת: לפעמים הם לא מרגישים את האות (למשל, הם לא מרגישים צמא עד שהם ממש מיובשים). לפעמים הם מרגישים אותו חזק מדי . למשל, דופק רגיל מרגיש להם כמו דפיקות לב חזקות ומפחידות. אינטרוספציה, מוגדרת כיכולת לחוש, לפרש ולשלב אותות פנימיים מן הגוף (לב, ריאה, מערכת עיכול, כאב, טמפרטורה, מערכת חיסון והורמונים) והיא בסיס לתחושת עצמי, לרגשות ולניהול עצמאי של צרכים יומיומיים.​ היכולת והזכות לקבל החלטות עצמאיות על הגוף, עלולות להיפגע לעיתים קרובות אצל אוטיסטים, דרך הבדלים אינטרוספטיביים שמקשים להגיב בזמן לצרכים גופניים.​ עדויות של אוטיסטים מתארות קשיים יומיומיים בזיהוי תחושות כגון צמא, צורך בשירותים, מחלה או כאב, שמונעים פיתוח יכולות חיוניות לחיים עצמאיים ומספקים.​ ממצאי המחקרים הנוכחיים הקיימים והבעיות בהם רוב המחקר עד היום התבסס על השוואות בין קבוצות באמצעות מטלות ושאלונים שפותחו לאוכלוסיות לא אוטיסטיות, ומתייחס לכל סטייה מן הנורמה הלא אוטיסטית כליקוי, למרות שאין הגדרה ברורה מהי אינטרוספציה אופטימלית, וללא קישור חזק לתפקוד בחיי היום יום.​ המורכבות והביקורת שיש במדידת אינטרוספציה ניתנת להדגמה במטלות אובייקטיביות, למשל באינטרוספציה של הלב. נהוג לבדוק שני מצבים: 1. ספירת פעימות הלב. המשתתף מתבקש להקשיב ללב ולספור בשקט כמה פעימות הוא מרגיש בפרקי זמן קצרים (למשל 25, 35, 45 שניות), בלי למשש דופק ביד או בצוואר.  במקביל נמדד דופק אמיתי באמצעות מד ECG או חיישן דופק, ואז מחשבים עד כמה הספירה הסובייקטיבית קרובה למספר הפעימות בפועל, זה מדד של דיוק אינטרוספטיבי לפי ההגדרה הקלאסית. 2.  מטלות הבחנה סינכרונית. למשתתף מושמע צליל (ביפ) בזמן אמת, ומטרת המטלה היא לשפוט האם הצליל מסונכרן עם הדופק שלו או לא.  לדוגמה: סדרות קצרות של ביפים שניתנות או סמוך מאוד למופע כל פעימת לב (סינכרוני) או בהשהיה מסוימת (א-סינכרוני). אחרי כל סדרה הנבדק עונה אם הצליל היה עם הלב או מחוץ לקצב. כך בודקים את היכולת לזהות קשר בין אות פנימי (פעימת לב) לגירוי חיצוני (צליל-ביפ), ועד כמה האדם מרגיש את הדופק ברזולוציה של הבחנות סינכרון/אי-סינכרון. אוטיסטים לעיתים קרובות מזהים פחות פעימות לב במטלת ספירת פעימות, אך במטלות הבחנה (סינכרון צליל–פעימות לב) הם לעיתים קרובות דומים ללא אוטיסטים.​   בשאלוני דיווח עצמי נראית תמונה מורכבת: אוטיסטים עשויים לדווח על תשומת לב גבוהה לגוף בשאלונים המודדים ערנות יתר וחרדה, אך על תשומת לב נמוכה יותר בשאלונים שמודדים תחושת ביטחון בגוף, כלומר יותר תשומת לב לתחושות הפנימיות אינה בהכרח אינטרוספציה מסתגלת, כזו שמשפרת התפקוד היומיומי.​ מעט מאוד כלי מדידה פותחו מלכתחילה עבור אוטיסטים, אך בכלים שכן פותחו, רואים טווח רחב של חוויות, כולל תת או יתר מודעות לאותות שונים, מה שמראה שמודלים פשוטים של יותר/פחות אינם מספקים.​ היבטים מוזנחים של אינטרוספציה באוטיזם ההתמקדות הנרחבת בלב מסתירה כנראה תחומים חשובים יותר כמו מערכת העיכול, הפרעות רקמת חיבור, כאב, מחזור, מערכות חיסון והורמונים, תחומים שבהם שכיחות הקשיים אצל אוטיסטים גבוהה, והם קשורים מאוד לתפקודי יומיום כמו שירותים, תזונה ושתיה.​ מחלות כרוניות הגורמות לכאב ואי נוחות עשויות להוביל להורדת רמת האותות מאזורים אלו, והדבר יוצר השלכות רחבות על התפקוד, למשל חוסר מודעות לעצירות, לכאב או לשובע עד לשלב מאוחר.​ תחלואה נלווית נוירו התפתחותית, ADHD, הפרעות ויסות סנסורי, טיקים, DCD (הפרעת קואורדינציה התפתחותית) ועוד, קשורה גם היא לשונות אינטרוספטיבית, אך כמעט שאינה נלקחת בחשבון בניתוח הפרופיל האוטיסטי.​ אלקסיתימיה ואינטרוספציה באוטיזם לפעמים הבעיה היא לא בתחושה עצמה, אלא בתרגום. אלקסיתימיה, מתאר מצב שבו אדם מתקשה בעיבוד, זיהוי ותיאור מילולי של רגשות. הילד מרגיש משהו בבטן, אבל הוא לא יודע להגיד אם זה רעב, אם צריך להתרוקן, פרפרים מהתרגשות או כאב בטן של פחד. בגלל שהם לא יודעים לתת לזה שם, הרבה פעמים זה מתפרץ החוצה כחוסר שקט, בכי או צרכים בבגדים, פשוט כי הם מוצפים בתחושה שהם לא מבינים. איך זה קשור לאוטיזם? בעבר חשבו שזה חלק בלתי נפרד מאוטיזם, אבל היום מבינים שזה לא תמיד כך: בערך חצי מהאנשים האוטיסטים חווים את הקושי הזה בזיהוי רגשות (אלקסיתימיה). עבור ילדים רבים, הקושי הוא בכלל מילולי, המטלות שנותנים להם כדי לבדוק את התחושות שלהם דורשות מהם לדבר ולהסביר, וזה כשלעצמו אתגר. מה אפשר לעשות בבית? במקום לחכות שהילד יגיד "אני צמא" או "אני לחוץ", אנחנו יכולים לעזור לו לחבר בין סימנים חיצוניים לתחושה פנימית: "אני רואה שהשפתיים שלך קצת יבשות, אולי הגוף שלך מאותת שהוא צמא?" "הלב שלך דופק מהר עכשיו, זה קורה לפעמים כשאנחנו מתרגשים או קצת חוששים". שימוש בלוחות רגשות או מדחום עוצמת תחושה יכול לעזור להם להראות לנו מה הם מרגישים בלי להזדקק למילים מורכבות.   ייתכן גם שאלקסיתימיה, כקושי במתן ביטוי מילולי למצבים פנימיים, מסבירה חלק ניכר מהשונות במטלות אינטרוספטיביות סטנדרטיות, שכן המטלות עצמן דורשות מהמשתתפים לתאר מילולית את מצביהם הפנימיים (האינטרוספטיביים). עם זאת, השאלה האם פירוש הדבר שאוטיזם אינו קשור לשונות באינטרוספציה טרם הוכחה באופן חד משמעי.                                                                                                   בחינת המובחנות של מושגים אלו, ואופן הקשר שלהם לאינטרוספציה, היא שאלת מפתח למחקר עתידי. מונוטרופיזם ואינטרוספציה באוטיזם מונוטרופיזם, תאוריה שפותחה על ידי אוטיסטים, מתארת נטייה להתמקדות קשבית צרה ואינטנסיבית, כך שגירויים אחרים, כולל אותות מן הגוף, לא מצליחים לחדור כאשר תשומת הלב שקועה בתחום עניין.​ לפי גישה זו, קשיים אינטרוספטיביים רבים נובעים לא מהיעדר אותות אלא מהפחתת הנגישות אליהם בזמן שהקשב מופנה למשהו אחר. דיווחים של אוטיסטים על שקיעה בפעילות עד כדי שכחה של אכילה, שתייה, שירותים, שינה ושינוי תנוחה מדגימים היטב את המנגנון הזה.​ מודל המונוטרופיזם מנבא שונות תוך אישית משמעותית: במצבים שבהם מעודדים תשומת לב לגוף, למשל במטלה שקטה במעבדה, הביצוע יכול להראות טיפוסי. בעוד שבמצבי מעורבות גבוהה בפעולה, שיש גירויים רבים, המודעות הגופנית צונחת, מה שעשוי להסביר חלק מהסתירות בממצאי המחקר.​ קשרים לוויסות רגשי, בריאות ומיניות אינטרוספציה מוצגת כבסיס לוויסות רגשי: זיהוי שינוי פנימי, שילובו עם הקשר, גיוס תגובה (אוטונומית, הורמונלית, התנהגותית) ומעקב אחריה. אצל אוטיסטים קיימים כנראה הבדלים במספר שלבים בשרשרת זו, כאשר כאב, עייפות וצרכים לא מסופקים מחלישים עוד יותר את יכולת הוויסות.​ קשיי אינטרוספציה עשויים לתרום ל: מלטדאונים (Meltdown - זהו מצב של איבוד שליטה זמני בגלל הצפה. יתבטא בבכי, צעקות ועוד). שאטדאונים (Shutdown - במקום להתפרץ, הגוף פשוט מכבה את האורות כדי להגן על עצמו מהצפה). והתנהגות פגיעה עצמית. גם דרך החמצת סימני אזהרה מוקדמים וגם דרך הגברת המצוקה הגופנית.                כך שתנועה, חיפוש, לחץ או פגיעה עצמית יכולים להיות ניסיונות לוויסות או לתקשורת על כאב. ​ אינטרוספציה חיונית גם לזיהוי ולטיפול במחלות רפואיות, על רקע שיעורים גבוהים של מחלות כרוניות, תוחלת חיים מקוצרת ותמותה מוגברת באוטיזם.                           אוטיסטים מדווחים על ספקות לגבי מתי לפנות לטיפול ועל קושי לתאר את תחושות הגוף מול אנשי מקצוע.​ מיניות מוצגת כתחום אינטרוספטיבי נוסף: למרות שאוטיסטים מתארים צרכים ורצונות דומים ללא אוטיסטים, מחקרים מצביעים על רווחה מינית נמוכה יותר, יותר בדידות ופחות קשרים אינטימיים. דיווחים איכותניים כוללים קושי לזהות תשוקה מינית ותחושות גניטליות, מה שמצביע על תרומה אינטרוספטיבית שטרם נבחנה לעומק.​   ביקורת על מדידה ונרמול טווחי נורמה באינטרוספציה אינם מוגדרים היטב אפילו באוכלוסיות לא אוטיסטיות, ורבים כלל אינם חשים את הדופק בתנאי מעבדה, לכן קשה לפרש הבדלי ממוצע כליקוי ברור.​ החוקרים שואלים האם בכלל קיימת אינטרוספציה אופטימלית אחידה, או שמדובר באיזון אינדיבידואלי התלוי הקשר, היסטוריה גופנית וצורכי האדם.                                      למשל, אצל אדם עם כאב כרוני הפחתת חלק מן האותות עשויה להיות מסתגלת ויעילה לתפקוד טוב יותר. ​ הכלים הקיימים כמעט שאינם מודדים את תחומי האינטרוספציה שאוטיסטים עצמם מזהים כמשמעותיים (כמו צמא, שירותים, גילוי מוקדם של מחלה), ולכן תרומתם לשיפור איכות החיים מוגבלת.​ אסטרטגיות תמיכה ומשמעויות קליניות חלק מהטיפולים הקיימים מכוונים לצמצם התנהגויות אוטיסטיות נראות לעין, כאשר לעיתים דווקא חיזוק אוטונומיה גופנית עשוי להיות מתאים יותר.                                                                                         המחברים טוענים שהתערבויות אינטרוספטיביות צריכות להיות מונחות-קהילה, מותאמות אישית, ולכוון לשיפור פירוש ושימוש באותות הגוף, לא רק להגברת תשומת הלב אליהם.​ הם מזהירים שהגברת מודעות גופנית (במיוחד ללב) עלולה להחריף חרדה אם אינה מלווה בהקניה של דרכי הבנה והקשר, כפי שנראה באוכלוסיות חרדתיות אחרות עם דריכות גופנית גבוהה.​ דוגמא פרקטית בנושא שתייה   לאוטיסטים המתקשים לזהות את תחושת הצמא שלהם, לעיתים ניתנת הנחיה לשתות במרווחי זמן קבועים, לפי שעון או טיימר, כדי למנוע התייבשות. בעוד שאסטרטגיה זו מבטיחה צריכת נוזלים מספקת, היא כמעט ואינה תורמת לשיפור האינטרוספציה, היכולת לקלוט ולפרש אותות מהגוף. אסטרטגיה חלופית שניתן להציע, התומכת בשיפור מיומנויות אינטרוספטיביות, תעודד לאורך זמן יצירת קשרים בין האותות הגופניים לבין המשמעות שלהם.                                                      במקרה של צמא, נוכל להנחות את האדם לעקוב אחר צבע השתן או הריח שלו, ולשים לב לתחושות הגוף (למשל: יובש בפה, בשפתיים או בגרון, כאב ראש, סחרחורת או איטיות וחוסר אנרגיה). המטרה היא שעם הזמן, האדם יתחיל לקשר בין צבע שתן כהה יותר או ריח שתן חזק יותר לבין הופעתן של תחושות גופניות מסוימות או החרפתן. בסופו של דבר, גם תחושות עדינות עשויות לעודד שתייה מבלי שיהיה צורך בניטור ישיר של השתן. יש מנטרה נחמדה: "פיפי שקוף בריא לגוף, פיפי צהוב לא כל כך טוב וצריך לשתות." לסיכום עקב השונות החושית, האוטיסטים שכן מדווחים על מיחושים גופניים נדחים פעמים רבות ע"י הסביבה. תחושת קור והתלבשות בבגדים ארוכים, תיפסל ע"י הסביבה לאור פרשנות נוירוטיפיקלית, עכשיו לא קר. תלונות על כאב גב עשויות להיות מבוטלות אחרי בדיקה שטחית, כ"אין כלום בגב", בעוד שהאוטיסט מרגיש כאב שמקורו בבטן בצורה שונה, ולא יודע להסביר זאת כראוי ולכן לא יטופל כראוי. לכן גם כשהם מרגישים משהו ומדווחים, הם נתקלים בביטול ולכן מפסיקים לדווח או מתוסכלים ומקבלים מסר שהתחושות שלהם מוטעות. המסר הוא להאמין לאוטיסט שכן מדווח לתשאל ולבדוק בצורה רחבה יותר.     למקורות: Palser, E. R., Lawson, W. B., Goodall, E., & Pellicano, E. Interoception in Autism, Pitfalls, and Promise: A Participatory Research Perspective.  Autism in Adulthood , 25739581251414545.‏  https://doi.org/10.1177/25739581251414545   🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטצאפ השקטה  שלנו🟢

עבור ילדים רבים, ובעיקר אוטיסטים, העולם בכלל והעולם חברתי בפרט יכול להרגיש ומבלבל ולא ברור. סיטואציות יומיומיות שנראות לנו מובנות מאליהן, טומנות בחובן מידע חברתי קריטי שאינו נאמר במפורש. כאן נכנסים לתמונה הסיפורים החברתיים, כלי עזר משמעותי בחינוך ובטיפול, שנועד להפוך את העולם לצפוי, מובן ובטוח יותר. מהו סיפור חברתי? הכלי פותח בשנת 1991 על ידי קרול גריי, מורה שזיהתה שתלמידיה "מפספסים" רמזים חברתיים וזקוקים להנגשה של הסיטואציות היומיומיות. המטרה היא הבנת נקודת המבט של הפרט, הפחתת חרדה ומתן ידע מוקדם על הצפוי ועל המקובל בסיטואציה מסוימת. סיפור חברתי הוא לא הוראות הפעלה או כלי לשליטה ושינוי התנהגות, לא מכתיבים רגשות או דורשים ציות, אלא מתמקדים בשיקוף ובמתן כלים. הסיפור מכיל תמונות אמיתיות של הילד וסביבתו ומשמש ככלי עזר לפתרון תקיעויות, הפחתת חרדה ומתן לגיטימציה לשונות. בנוסף, הוא משמש למתן ידע מוקדם לאדם על הצפוי לו, על המקובל ועל מה ניתן לעשות בנושא. גם על דברים בהם השליטה וההחלטה אינם של הילד. המסר המרכזי: הסיפור נועד להפוך את העולם לצפוי ומובן יותר עבור התלמיד, מתוך כבוד מלא לחוויה הסובייקטיבית שלו. ולהציע דרכי התמודדות שיאפשרו לו חוויה מרגיעה ונסבלת יותר.   סיפורים חברתיים ואוטיזם למה זה עובד? הנגשה ויזואלית:   מילים שומעים ואז הן נעלמות, אך התמונות נשארות ומסייעות בעיבוד המידע. הטרמה להפחתת חרדה: חוסר ודאות מייצר חרדה, הסיפור מייצר סדר וודאות. עיבוד בזמן רגיעה:   הלמידה מתרחשת כאשר הילד פנוי רגשית, ולא בזמן משבר. תיקוף: הילד מרגיש שרואים את הקושי שלו ונותנים לו לגיטימציה.   סיפור חברתי ואוטיזם - דוגמאות אחת הטעויות הנפוצות היא כתיבת סיפור שמנסה לכפות או להכתיב רגשות לילד. סיפור כזה עלול לגרום לילד להתנתק מעצמו כדי לרצות את הסביבה. להלן ניתוח של דוגמה בעייתית מול הגישה המכבדת והמנגישה: "דנה הלכה לרופא שיניים ולמרות שהיא פחדה מאוד היא התגברה ולא בכתה. דנה ישבה יפה על הכיסא. זה לא היה כל כך נעים לדנה, אבל זה לא כאב. בסוף אמא קנתה לה מתנה." מה כתוב בסיפור?   למה זה בעייתי?   פרשנות אפשרית עבור התלמיד איך כדאי לכתוב "התגברה ולא בכתה"   דיכוי רגשי   לומדת שהבעת כאב/פחד היא כישלון.   "זה בסדר לפחד או לבכות. לפעמים כשמשהו לא נעים, הגוף שלנו מגיב כך." "זה לא כאב"   חוסר אמינות Gaslighting   מתעלם משונות חושית; מערער אמון במבוגר.   "לפעמים הטיפול יכול להרגיש לא נעים או כואב. אני יכולה לבקש הפסקה אם אצטרך." "ישבה יפה"   דרישה לצייתנות/אילוף   דגש על נראות חיצונית במקום על רווחה פנימית.   "אני מנסה לשבת בשקט כדי שהרופא יוכל לסיים מהר. אני יכולה להחזיק כדור לחיצה בכיסא." "קנו לה מתנה"   שוחד וחיזוק חיצוני   הופך קושי רגשי לעסקה מניפולטיבית. "כשהטיפול יסתיים, נלך הביתה"   עקרונות המבנה המומלץ כדי שהסיפור יהיה אפקטיבי, עליו לשלב מספר סוגי משפטים: ●        משפטים תיאוריים: עובדות אובייקטיביות (מי, מה, איפה). ●        משפטים פרספקטיביים:  מה אחרים חושבים או מרגישים (מבלי לנחש את מחשבות התלמיד!). ●        משפטים מנחים:  הצעות לדרכי פעולה ("אני יכול לנסות..."). ●        משפטים מאשרים: חיזוק הערך המרכזי ("זה בסדר לנוח כשמרגישים עומס"). בואו נמחיש זאת באמצעות דוגמאות מתוך סיפור חברתי שמטרתו לתווך לילד את העובדה שאבא יוצא למילואים: משפטים תיאוריים: משפטים פרספקטיביים: משפטים מנחים: משפטים מאשרים:   כדאי לזכור שסיפורים חברתיים ניתנים להתאמה הן לאירועי חיים משמעותיים והן לסיטואציות יומיומיות ופשוטות. ניתן להשתמש בהם בכל שלב התפתחותי, בהתאם לגיל וליכולות של הילד. אין דרך אחת נכונה לכתוב סיפור חברתי, המטרה היא לבנות סיפור אישי, שמותאם לילד שלכם, לעולם שלו ולצורך הספציפי שהוא מתמודד אתו. איך נדע אם הסיפור הוא טוב? הצלחה של סיפור חברתי לא נמדדת במידת השקט שקיבלנו מהילד/נער, אלא במידה שבה רמת החרדה שלו ירדה. כשהעולם הופך לצפוי יותר, הצורך בביטויי קושי, התנגדות או הימנעות פוחת באופן טבעי.   🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטצסאפ השקטה  שלנו🟢

בשבוע שעבר דיברנו על הגורמים לאתגרים ב קשר עין יד באוטיסטים ואיך הן באים לידי ביטוי ביום יום. השבוע ננוע מהתיאוריה להיבט המעשי ונדבר על תרגול קשר עין-יד באוטיסטים. הבנת המנגנון העומד בבסיס קשר העין-יד באוטיסטים מאפשרת לנו לפתח אסטרטגיות טיפוליות מותאמות יותר. המפתח לשיפור אינו רק בלחזק את השרירים, אלא בשיפור הסנכרון בין העין ליד. כתבנו לכם מספר כיווני תרגול וטיפים פרקטיים להורים ומטפלים, המשלבים את עדויותיהם של אוטיסטים בנושא ומבוססים על עקרונות ה-Feedforward (חיזוי) והפחתת עומס הפידבק עליהם דיברנו בפוסט הקודם: מציאת מוטיבציה   הדרישה לבצע משימות הדורשות קשר עין יד דורשת מאמץ גדול לאין שיעור מהנדרש מהילד או האדם הממוצע. ככל שיש יותר לילד יותר מוטיבציה לבצע את הפעולה, ככל שהוא מתעניין בה יותר, והיא מהווה גורם מוטיבציוני, כך הוא ישקיע מאמץ רב יותר. אם הילד חובב בישול, תרגלו דרך משימות במטבח. אם הילד אוהב מספרים ותרגילים, תרגלו דרך פעילויות כאלו. משימות כגון אכילה במזלג או גריבת גרביים בכיוון הנכון, פחות מוטיבציונית ולכן יושקע בה פחות מאמץ.   התאמת הדרישה והחומר הנלמד לגיל התלמיד תארו תלמיד שמקבל את אותן משימות שוב ושוב, עקב כישלונות חוזרים. התסכול שלו הולך וגדל, והתגובות שלו יהיו קשות ומתנגדות יותר. מעדויות של אוטיסטים שלמדו לתקשר דרך לוח אותיות או הקלדה, עולה כי היו רוצים שילמדו אותם בעזרת חומר לימודי מותאם גיל. מומלץ לצאת מתוך נקודת הנחה שהתלמיד יודע, ולחפש דרך מתאימה עבורו תוך שמירה על חומר לימודי תואם גיל ומעורר מוטיבציה למאמץ.   הפחתת עומס ויזואלי סביבתי סקירה מ-2025 בנושא מדגישה שמשימות מורכבות מעמיסות מאוד על ילדים אוטיסטים. הטיפ: כשמתרגלים מיומנות חדשה (כמו כתיבה או גזירה), ודאו שסביבת העבודה נקייה מגירויים ויזואליים מיותרים.                                                                                  רעש בעיניים מקשה על המוח לסנכרן בין המטרה לבין היד. התאמה:  השתמשו בדפים עם קווים ברורים ומודגשים מאוד, כדי להקל על העין "להינעל" על המטרה. טכניקת "קודם עין, אחר כך יד" במשימות יומיומיות, עודדו את הילד לעצור לרגע לפני תחילת התנועה. הטיפ: "קודם תמצא עם העיניים, אחר כך תושיט יד". במשימות כמו השחלת חרוזים או בנייה בלגו, בקשו מהילד להסתכל על המקום המדויק שבו הוא רוצה להניח את החלק ורק אז להניח אותו. למה זה יכול לעזור? זה מחזק את אסטרטגיית החיזוי (העין מובילה) ומפחית את הצורך של העין לעקוב אחרי היד תוך כדי תנועה. שימוש בפידבק תחושתי אחר לפעמים, כשמערכת הראייה עמוסה, אפשר להיעזר במגע: הטיפ:  תנו לילד להרגיש את המרקם של המטרה (למשל, אותיות בולטות או משטח מחוספס). המידע התחושתי מהאצבעות יכול לפצות על הקושי בסנכרון הראייתי ולעזור למוח לבנות תכנית תנועה טובה יותר.  אל תדרשו ממנו להסתכל למשל במשימות התלבשות. אפשרו לו להרגיש את מרקם הבגדים ודרך ערוץ זה לבחור את בגדיו ולהתלבש. פעילות ספורטיבית ופעילות במים   במים, הקלט הגופני ברור יותר בגלל לחץ המים על הגוף. לכן יש יכולת טובה יותר לבצע פעילות מוטורית הדורשת קשר עין יד. במים פוחת הצורך להסתכל על איברי הגוף כדי להבין איך להניע אותם לכיוון הרצוי. מומלץ לשלב פעילות ושהייה במים תוך עבודה על חיזוק גופני. תמיכה קלה בזרוע   עקב הקושי לסנכרן בין הרצון של המוח והרצון של הגוף, לעיתים הגוף מגיב בצורה אחרת והיד נעה לכיוון הלא נכון. תמיכה קלה בזרוע עוזרת לשחרר את התקיעות ומאפשרת ליד לנוע למקום אליו הילד מנסה להגיע. מדובר בתמיכה קלה ולא בהזזת היד עבורו. בנוסף, פעמים רבות ילדים משתמשים במגע בידיים של המבוגרים ודרכם, מושכים לכיוון של החפץ אותו הם רוצים. נקודת מבט שונה בתחום זה מציעה מחשבה כי הילדים מחפשים דרך אפשרית להגיע עם ידיהם לאובייקט אותו הם רואים ורוצים, אך אינם מסוגלים לסנכרן יד עין, להושיט יד ולתפוס. אפשרו להם להיעזר בכם ונסו למצוא דרכים להגיע לגישה עצמאית. תרגול ניתוק מבט (עבודה על אפקט הפער) מכיוון שהמחקר הראה שילדים אוטיסטים מתקשים להעביר את היתרון של "היעלמות גירוי" ליד, אפשר לעבוד על זה בצורה יזומה: התרגיל: שחקו במשחק שבו הילד צריך לגעת במטרה שמופיעה בצד. רגע לפני שהמטרה בצד מופיעה, העלימו פיזית (או כבו) את הגירוי המרכזי שבו הוא הסתכל קודם. המטרה: לעזור למוח "להשתחרר" מהגירוי הקודם ולעבור מהר יותר לתנועת היד הבאה. אימון עם מטרות נעות (בהדרגה) מכיוון שהקושי העיקרי הוא במשימות מורכבות ודינמיות: התרגיל:  התחילו בהצבעה על מטרות נייחות, ורק כשזה זורם ומשתפר, עברו למטרות שזזות לאט, כמו בועות סבון או מסירות עם בלון. לאחר זה משתפר ניתן לעבור למטרות שנעות מהר, כדור גדול ואז קטן.   מסר חשוב להורים: חשוב לזכור שמה שנראה לנו כסרבול או איטיות הוא לרוב תוצאה של עומס גירויים (קוגניטיבי, מוטורי, תחושתי, רגשי). הילדים מבצעים פעולות חישוב מורכבות בכל תנועה. מתן זמן נוסף, סביבה שקטה ותרגול ממוקד בניתוק המבט יכולים לעשות הבדל תפקודי משמעותי ולשפר את תחושת המסוגלות של הילדים. 🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטצסאפ השקטה  שלנו🟢

עבור רובנו, הפעולה של הושטת יד לכוס מים או הקלדה על מקלדת נראית אוטומטית לחלוטין.       אך מאחורי הקלעים, המוח מבצע תיאום מורכב המשלב קלט ויזואלי עם תנועה מוטורית מדויקת של היד. תהליך זה נקרא תיאום או קשר עין-יד. מחקרים מהשנים האחרונות שופכים אור חדש על האופן שבו תהליך זה פועל אצל ילדים עם התפתחות טיפוסית לעומת ילדים אוטיסטים.                                                                      מתברר כי ההבדלים אינם נמצאים רק בדיוק התנועה, אלא באסטרטגיה המוחית שמובילה אותה. קשר עין-יד בילדים עם התפתחות טיפוסית? אצל ילדים עם התפתחות טיפוסית, המערכת פועלת במודל של חיזוי (Feedforward). העיניים הן המפקדות: הן נוחתות על המטרה כ-50 עד 200 מילישניות לפני שהיד בכלל מתחילה לזוז.                                                                                                                          הובלה זו מאפשרת למוח לתכנן את תנועת היד מראש ולבצע אותה בצורה חלקה ומסונכרנת מאוד. קשר עין-יד באוטיסטים? בניגוד למה שניתן היה לחשוב, לאוטיסטים אין בהכרח בעיה במהירות העין.                           מחקר מ-2013 הראה כי במשימות פשוטות, מהירות המבט של ילדים אוטיסטים הייתה תקינה לחלוטין. האתגר מצוי בסנכרון בין המערכות. הממצאים המרכזיים מהמחקרים האחרונים (כולל סקירה שיטתית מ-2025) מצביעים על מספר הבדלים קריטיים: היעדר "אפקט הפער" ביד (Gap effect)   מה זה בעצם "אפקט הפער"? כדי להבין את הליקוי, דמיינו שאתם יושבים מול מסך. במרכז המסך יש נקודה אדומה שאתם מסתכלים עליה. פתאום, מופיעה מטרה כחולה בצד המסך. המשימה שלכם פשוטה: להסיט את המבט ולהצביע על המטרה הכחולה הכי מהר שאתם יכולים. החוקרים בדקו שני מצבים כפי שמתואר במחקר משנת 2013: מצב החפיפה (Overlap) : המטרה הכחולה מופיעה בצד, אבל הנקודה האדומה במרכז נשארת דולקת.  במצב זה, המוח צריך להתאמץ כדי להתנתק מהנקודה במרכז ולעבור לצד. מצב הפער (Gap): הנקודה האדומה במרכז נעלמת, ורק אחרי שבריר שנייה (הפער) מופיעה המטרה הכחולה בצד. מה קורה אצל רוב האנשים?  כשהנקודה במרכז נעלמת (מצב הפער), המערכת המוטורית מקבלת מעין אור ירוק. המוח מבין שהוא חופשי מהמטרה הקודמת, ולכן גם העין וגם היד מגיבות הרבה יותר מהר למטרה החדשה. זהו "אפקט הפער", הזינוק במהירות התגובה כשמפנים לנו את הדרך. מה גילו אצל ילדים אוטיסטים?  כאן נמצא הממצא המרתק: אצל ילדים אוטיסטים, העיניים דווקא הגיבו מהר יותר במצב הפער (כלומר, תנועת העיניים תקינה), אבל היד לא קיבלה את ההודעה. למרות שההגירוי ממרכז המסך התפנה, היד לא האיצה את תגובתה כמצופה. למה זה חשוב?  זה מראה שהתקשורת בין המערכת הוויזואלית (העין) למערכת המוטורית (היד) לקויה. המידע שהעין רואה (המרכז פנוי, אפשר לזוז!) לא מתורגם לפקודה מהירה ליד. ביומיום, זה אומר שגם אם הילד רואה שמשהו קורה, התגובה הפיזית שלו תהיה פחות מסונכרנת ופחות יעילה . לתכנן מראש (חיזוי) מול לתקן תוך כדי תנועה (פידבק) תחשבו על ההבדל בין צייר מיומן לבין מי שמנסה להעתיק ציור דרך נייר פרגמנט שקוף. הצייר המיומן (חיזוי): מסתכל על הדף, המוח שלו בונה מפה של הקו, והיד פשוט רצה קדימה בביטחון. העין כבר נמצאת בנקודה הבאה עוד לפני שהעיפרון הגיע אליה. המעתיק דרך נייר שקוף (פידבק): הוא לא יכול לרוץ קדימה.                                           הוא חייב להסתכל על הקצה של העיפרון בכל שבריר שנייה כדי לוודא שהוא בדיוק על הקו שמתחת.                                                                                                       הוא זז לאט, בזהירות, והעין שלו תקועה על היד במקום להוביל אותה. אצל ילדים עם התפתחות טיפוסית, המוח עובד כמו צייר.                                             העיניים סורקות את המטרה מראש ושולחות ליד תוכנית עבודה מוכנה.                             אצל ילדים אוטיסטים, המוח מתקשה לסמוך על התוכנית המוקדמת.                             במקום זאת, הוא עובד כמו מעתיק, העיניים חייבות ללוות את היד צעד אחר צעד (פידבק) כדי לוודא שהיא לא טועה. למה זה מעייף ? כי במקום שהפעולה תהיה אוטומטית וזורמת, הילד משקיע מאמץ בריכוז אדיר בכל תנועה קטנה.                                                                                           זו הסיבה שפעולה פשוטה כמו כתיבת שורה במחברת, לבישת מעיל או אכילה עם מזלג יכולה להשאיר ילד אוטיסט מותש, הוא פשוט השקיע בזה אנרגיה להתרכז שרובנו לא צריכים להפעיל. קושי גובר במשימות מורכבות   ככל שהמשימה דורשת יותר אינטגרציה (כמו תפיסת חפץ בתנועה או משימות רב שלביות), הפערים מעמיקים.                                                                                                                               נצפו איחורים משמעותיים יותר בזמני התגובה ותיאום נמוך יותר בין מסלול העין למסלול היד. השפעות על חיי היומיום האתגרים בתיאום עין-יד באוטיסטים אינם נשארים במעבדה. הם משפיעים על התפקוד היומיומי באופן משמעותי: מיומנויות למידה:  קשיים בכתיבה, ציור או העתקה מהלוח, הדורשים מעבר מהיר ומסונכרן בין מבט לתנועה. עצמאות תפקודית:  פעולות כמו כתיבה, ציור, כפתור כפתורים, לבוש, שריכת שרוכים, או שימוש בכלי אוכל הופכות למורכבות ומעייפות יותר בשל הצורך בפיקוח ויזואלי מתמיד על הידיים. אינטראקציה חברתית: נמצא קשר בין חומרת הליקויים המוטוריים למידת הנסיגה החברתית, שכן משחקי כדור או פעילויות משותפות דורשים תיאום עין-יד מהיר ומדויק.   האתגר של ילדים לא מילוליים עבור ילד לא מילולי, הצבעה היא לא רק תנועה, היא הקול שלו.  כשמאבחן מבקש "תצביע על הכובע", הוא בעצם עורך לילד מבחן בשני מישורים במקביל: מישור קוגניטיבי: האם הילד מזהה מה זה כובע? מישור מוטורי חזותי: האם המוח שלו מסוגל לסנכרן את המבט על הכובע עם פקודה ליד לנוע בדיוק לשם? האבחנה העלולה להיות שגויה: "הוא לא מבין" כפי שציינו, לעיתים, אצל ילדים אוטיסטים ישנו נתק בסנכרון. הילד מסתכל על הכובע (יכול להיות שהוא יודע את התשובה!), אבל בגלל היעדר "אפקט הפער" והקושי בחיזוי התנועה, היד שלו נתקעת או נשלחת לכיוון הלא נכון. כאן עלולה להיווצר טעות גורלית: המאבחן/המטפל רואה שהילד לא הצביע או הצביע לא נכון, ועלול להסיק מכך מסקנה קוגניטיבית, "הילד לא יודע מה זה כובע" או "הוא לא מסוגל להבין הוראות" או "הילד לא רוצה לשתף פעולה" בפועל, המחסום הוא ביצועי-מוטורי, ולא חוסר הבנה או חוסר רצון. התוצאה יכולה להיות בניית תוכנית טיפולית שאינה תואמת גיל ויכולת קוגניטיבית התפתחותית, מה שעשוי לפתוח מעגל של תסכול עצום של הילד שיתבטא ברצון למחות ובקושי רגשי ← ההורים יחוו ייאוש ותסכול ויפנו למטפלים ← המטפלים יאבחנו בצורה לא בהכרח מדויקת ← תוכניות הטיפול ידרכו במקום ← הילד יגיב בתסכול והמעגל יתחיל מחדש. כמובן, שלא כל מקרה מקורו בבעיה בקשר עין-יד אך זוהי מיומנות שבהחלט יש לקחת בחשבון כאשר ילד לא מצליח להתקדם בתוכנית טיפול או מראה סרבול משמעותי ותסכול ממשימות יחסית פשוטות לגילו. בשבוע הבא נתעמק בדרכיי ההתמודדות וניתן טיפים לתרגול על מנת לשפר את הנושא של קשר-עין יד.   למקורות: Abid, M., Poitras, I., Gagnon, M., & Mercier, C. (2025). Eye-hand coordination during upper limb motor tasks in individuals with or without a neurodevelopmental disorder: a systematic review.  Frontiers in Neurology ,  16 , 1569438.‏  https://doi.org/10.3389/fneur.2025.1569438   Crippa, A., Forti, S., Perego, P., & Molteni, M. (2013). Eye-hand coordination in children with high functioning autism and Asperger’s disorder using a gap-overlap paradigm.  Journal of autism and developmental disorders ,  43 (4), 841-850.‏  DOI:  10.1007/s10803-012-1623-8   🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה  שלנו🟢

בפוסט זה נרצה לפרגן לעמותת חברים בנגב. העמותה פועלת מתוך חזון משמעותי, להפוך את באר שבע והנגב כולו למרחב פורץ דרך בכל הקשור לקידום, הכללה ואינטגרציה של ילדים אוטיסטים ובני משפחותיהם בחברה. העמותה פועלת יום יום למען מימוש זכויות, העלאת מודעות, וחיזוק מערך התמיכה, מתוך אמונה שכל ילד וילדה אוטיסטים ראויים להזדמנויות, נראות ושייכות אמיתית בקהילה שבה הם חיים. יחד, הורים, אנשי מקצוע והקהילה כולה, פועלים לקדם עתיד טוב יותר לילדים אוטיסטים בנגב. ✨ מילה אישית של הערכה גדולה לעדי רודריגז ברנע, יו"ר העמותה, אישה מעוררת השראה, אמא לשני ילדים אוטיסטים, שפועלת בהתנדבות מלאה, במסירות אין קץ, למען שיפור הזכויות ואיכות הטיפולים לילדים ולבוגרים על הרצף האוטיסטי. העשייה שלה נובעת מהלב, מהשטח ומהיכרות עמוקה עם הצרכים האמיתיים, והיא דוגמה לכוח של הורות, מנהיגות וחמלה שמובילים שינוי. 🎬 אחד המיזמים המרגשים של העמותה הוא פסטיבל הסרטים, שמטרתו להעלות מודעות לאוטיזם, לפתוח שיח ציבורי, ולהביא לקדמת הבמה סיפורים אנושיים, מורכבים ומעוררי הזדהות.זו יוזמה תרבותית חברתית חשובה שמחברת בין אמנות, קהילה והבנה עמוקה יותר של השונות הנוירולוגית. מזמינים אתכם להירשם: https://www.friendsofthenegev.org.il/sratimbaretzef5 העלות סמלית בלבד. יישר כוח גדול לעמותת חברים בנגב הוועד המנהל רבקה מירסקי, גיא כהן ולעדי היקרה 🌱 🟢לכל העדכונים בתחום האוטיזם ואירועי המרכז שלנו, הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה  שלנו🟢